אופס, יש מצב שההחלטה להתגרש היתה טעות
מיקה היתה בטוחה שהגירושים יביאו לה תחושות חדשות של אושר ושמחה לחיים, אך שנה וחצי אחרי והיא עדיין מתאבלת. אימון אישי
עוד בנושא:
מחקר: כסף - הסיבה מספר 1 לגירושים
ברגע שמיקה הבינה שהתחושות הקשות שהיא מרגישה נובעות מהזוגיות שלה, היא החליטה לשים סוף למערכת הזוגית. "זאת הפעם הראשונה שעשיתי מעשה שכולו עבורי, והייתי כל כך גאה בעצמי", היא מודה. בן הזוג שלה התנגד נחרצות להחלטה לפרק את הנישואים, ביקש לתקן, ללכת לטיפול, אך שום דבר לא עזר. היא משתפת שברגע שהבינה שעליה לפרק את הזוגיות כדי להציל את עצמה, כבר אי אפשר היה לשנות את הבחירה שלה.
בתום תהליך הגירושים, ציפתה מיקה להקלה, לשבריר של אושר או לתחושה של מימוש עצמי על ההחלטה העצמאית שקיבלה, אך שום דבר מזה לא הגיע, ובמקום השמחה הגיעו דכדוך ועצב שלא ממהרים לעזוב אותה גם שנה וחצי אחרי הגירושים. עכשיו היא מתקשה להבין למה זה קורה, ומתי תחושת השחרור הנכספת כבר תגיע, אם בכלל.
אז מה היה שם?
כשאני מבקשת ממיקה לספר לי על הגרוש שלה, היא מחייכת ומשתפת שהוא בחור מקסים, אבא נהדר, חבר טוב ומנהיג. אבל לכל התכונות הטובות האלה יש צדדים מכוערים מהם היא סבלה בתוך הזוגיות. למשל, מיקה ממש לא אהבה את העובדה שהגרוש שלה בחר בשביל שניהם כמעט הכל, החל מהעיר בה יגורו, דרך ההחלטה להביא ילדים לעולם, ועד איך וכיצד נראו החופשות שלהם.
"בשורה התחתונה, התכונות המופלאות שלו פגעו בי", היא מעירה בעצב. "הרגשתי כמו צל לידו. פתאום התעוררתי ושאלתי את עצמי איפה אני, בכל הזוגיות הזאת? מישהו שאל אותי אם בא לי לגור פה? להביא ילדים לעולם? הוא החליט ואני עשיתי". ברגע הזה, העיניים של מיקה מתמלאות דמעות והיא שואלת בקול שבור "זוגיות זה שניים, נכון? ואמורים להחליט על הדברים החשובים ביחד, לא?".
אני, כמובן, מסכימה איתה, אך באותה נשימה אני גם מבקשת לברר איתה איך זה בכלל קרה. מיקה מצטיירת כבחורה חזקה בעלת עקרונות ודעות. אז איך קרה שהיא נתנה לגרוש שלה להכתיב את חייהם המשותפים באופן כל כך טוטאלי? "כמו כל החלטה שלו, הוא נדנד לי במשך תקופה ובסוף כשנשבר לי לשמוע אותו, הסכמתי". את התנגדת להחלטה והוא ביטל אותך? או שהצעת רעיון אחר?, שאלתי. "הוא מאוד דומיננטי ובעל יכולת שכנוע, בקלות הוא שכנע אותי שזה מה שנכון עבורנו", ענתה. ואז מיקה משתתקת ואחרי כמה דקות היא מוסיפה: "אני אפילו חושבת שהיה לי נוח שמישהו מחליט את כל ההחלטות הגורליות, אבל אחת הסיבות שרציתי ללכת הייתה שהרגשתי שאין
לי מקום להיות אני".
רגע לפני שמתגרשים
בפגישה נוספת, מיקה משתפת שהרגישה שתפיסות העולם שלו שונות משלה, והיא הבינה שביחד לא תוכל לממש את עצמה, את הנוכחות שלה, אל מול הדומיננטיות שלו. היא לא רצתה להיות כבויה ולכן בחרה ללכת. אני לומדת שמיקה הגיעה למסקנות מאוד חזקות, אך אני תוהה איתה האם היא יודעת מי היא הייתה רוצה להיות? מי היא היום, כשהיא גרושה? האם היא מממשת את עצמה? היא חושבת ואז עונה ארוכות שכן, שהיום היא מתנהלת באותנטיות בחייה, ומצד אחד, היא חשה בסוג של הקלה, אך מצד שני, האושר עוד רחוק מלהגיע.
בשלב הזה אני מבקשת ממנה לחשוב האם הייתה יכולה לעשות את השינוי כשהיא בתוך הזוגיות, והאם יכול להיות שהיא הייתה צריכה לשנות את עצמה ואז לבחון מחדש את מערכת היחסים, במקום למהר ולשבור את הכלים.
לא פעם אנשים מרגישים שהם לא מממשים את עצמם. לתחושה כזאת אי אפשר להישאר אדישים וחייבים לייצר שינוי, אך הקושי מתחיל כשצריך להושיט אצבע מאשימה כלפי האשם ולייצר שינוי מולו. כל אדם אחראי למצבו והאצבע צריכה להיות מופנית בצורה ישירה אליו. אך מי באמת רוצה להאשים את עצמו? הרי רק המחשבה על כך מדכאת. לכן הכי קרוב זה בן הזוג ואם הוא אשם אז הפתרון המהיר והמדויק הוא להיפרד, אך ברוב המקרים, זה אינו הפתרון הנכון.
הדרך הנכונה היא קודם כל לייצר שינוי אישי, ורק אחריו לבחון את הזוגיות. בעקבות השינוי הפרטי, גם הזוגיות עשויה להשתנות וכך גם בן הזוג שיגיב לשינוי. הרי להתגרש תמיד אפשר ובכל שלב, אך אחרי המעשה כבר קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשיב את הגלגל לקדמותו.
לפנייה לכתב/ת 
