הכירו: אמא אמיצה

משפחת וורקנך

אז מה היה לנו השנה?

ביום השני כבר הרגשנו יותר בנוח, והתחלנו ליהנות לא רק מהמפגש עם המשפחות החדשות אלא גם מהפעילות עצמה שכללה סיורים והפעלות מעניינות ברחבי ירושלים. בשעות הערב, בפעילות החברתית בין המשפחות, היה מקום להביא לידי ביטוי את כישורינו ויכולותינו. אנחנו כמשפחה שבאה מתחום האמנות, הפגנו את שלל תחומי היצירתיות שנחנו בהם: בני הגדול בתפקיד הצייר המחונן של הקבוצה, בני האמצעי שיחק את תפקיד הקריין בחדשות ובתי שאוהבת לרקוד ביצעה שירה וריקוד עם החברות.

בנוסף באחת הפעילויות, ניתנה לי ההזדמנות לשתף ולהביא משהו חדש ואחר לקבוצה- סיפור העלייה של יהודי אתיופיה דרך החוויה האישית שלי כילדה שעברה מסע קשה ומפרך כדי להגיע לכאן. המשפחות הקשיבו לסיפור האישי שלי ויצאו מרותקים, גם בתום הפעילות הם רצו לשמוע עוד סיפורים וזיכרונות.

ליאם וורקנך וחברות חדשות

אחת החוויות החזקות בשבוע הזה כללה רגע מיוחד אחרי ארוחת הערב למרגלות חומות העיר העתיקה, הערב התחיל לרדת ורוח קרירה ירושלמית נשבה לה. ישבנו יחד משפחות משפחות, הילדים הקריאו לנו קטע שכתבו על החוויה המשותפת, ואנחנו ההורים הקראנו להם ברכה שכתבנו בשבילם. זה היה רגע מרגש, אושר אמתי.

ביום האחרון של המחנה, הרגשנו שהקבוצה המיוחדת שנוצרה חייבת לשמור על קשר, לכן פתחנו קבוצת וואטסאפ שמשמשת אותנו גם לשיתוף בכל מיני פעילויות ואטרקציות שהמשפחות השונות יוצאות אליהן. אין ספק שמחנה המשפחות גרם לנו להבין שחוויה משפחתית יכולה להיות משמעותית, עמוקה וכמובן-כיפית. אני כאימא למדתי 'לשחרר' ולתת לילדים להסתדר בכוחות עצמם, וילדיי למדו איך להתחבר לילדים אחרים בפרק זמן קצר ולשעשע את עצמם.

טובה וורקנך נשואה לגדי, ואמא של אוריאל (11.5) רועי (10) וליאם (7.5) 

מצ"ב מידע על ארגון יהלו"ם