בעלי החליט לטוס בחגים לחו"ל. בלעדיי
גלי לא האמינה שזה קורה לה: פתאום, משום מקום, שי החליט לבשר לה שהוא מתכנן לטוס עם חבריו לאמסטרדם בראש השנה, ועל כן גם לא יהיה איתה בחג. טיפול זוגי
עוד בנושא:
לא רציתי לפגוע בך - ואולי דווקא כן?
איך לחיות עם אישה שמצליחה יותר ממך?
אני רוצה ילד! איך לספר את זה לבן זוגי?
גלי התבוננה בשי במבט המום. היה נדמה לי שהיא מתאפקת שלא לצרוח. היא נשמה עמוק ושתקה, ואילו אני התבוננתי בשניהם, ושאלתי את עצמי מה הדבר הנכון לומר עכשיו כדי לא להחמיר את המצב. שי התחיל להתפתל: "כל החבר'ה מהמילואים החליטו לנסוע השנה, והנשים של כולם כבר הסכימו". הוא רק שכח לציין שבניגוד אליו, ל'כל החבר'ה' אין תינוקת בת ארבעה חודשים בבית, ושחלק מהחברים שלו אפילו לא נשואים.
המשכתי להתבונן בהם והתפללתי שבעוד רגע יפנה שי אל גלי בחיוך ויגיד, כמו שהוא עושה לפעמים, "סתם עבדתי עליך. מה נראה לך, שהשתגעתי?!", אבל זה לא קרה. שי המשיך להתפתל ולנסות להסביר, ואילו גלי המשיכה לשתוק ודמעות זלגו מעיניה.
שי וגלי הגיעו אלי אחרי שנתיים של נישואים. נושאים של מחויבות ואחריות לעומת חופש וכיף עלו בזוגיות שלהם כל הזמן: שי רצה יותר חופש, גלי רצתה יותר משפחתיות ושגרה, שי רצה לבלות עם חברים, גלי רצה שיבלה איתה. ולמרות שאהבו זה את זו, מצאו את עצמם רבים כל הזמן. ביחד, ניסינו להבין מה באמת מטריד אותם ומונע מהם להיות מאושרים ביחד.
תמונת הנישואים המושלמת
לכל אחד מאיתנו יש תמונת נישואים מושלמת. זו תמונה שעוצבה בבית הגידול שלנו, אל מול החוויות שחווינו שם, ושופצה על ידי הסרטים ההוליוודיים מהם הושפענו. גלי גדלה בבית עם אב שעשה מה שהוא רוצה, ואימא שטיפלה בו והסכימה לכל שיגיונותיו. בתקופה מסוימת הוא אפילו עזב את הבית לטובת אישה אחרת, וחזר אחרי שנתיים כאילו כלום לא קרה.
המשפט השגור ביותר בפי אמה היה: "אבא שלכם קצת ילד, ואני מקבלת אותו ככזה". אך גלי לא קיבלה את זה מעולם, ולמעשה היא אפילו חשבה שאימא שלה מתנהגת כמו סמרטוט. היא נשבעה שלה זה לא יקרה: שבן הזוג שלה לא יהיה עוד ילד שהיא מגדלת, ולא יעשה כל מה שהוא רוצה על חשבונה. כאשר הכירה את שי, הייתה משוכנעת שבחרה נכון: הוא היה בעיצומם של לימודים וקריירה חדשה, ולכן נתפס בעיניה כאדם מסור ואחראי.
היא תמכה בו מתוך אמונה שהיא תומכת באדם בוגר שבונה את חייו ברצינות, ושבעתיד יבנה באותה רצינות גם את הנישואים שלו. היא לא תיארה לעצמה שהוא עלול להפוך ל 'ילד' חסר אחריות שמבלה עם חברים עד השעות הקטנות של הלילה, כשהוא כבר נשוי ואב לתינוקת קטנה, ובוודאי שלא העלתה בדעתה שיחלום לנסוע עם חברים לחו"ל דווקא בתקופת החגים. להגיע איתו לערב חג ולבלות איתו את החגים, היה חלק מהותי מתמונת הנישואים המושלמת שלה, ועדות להצלחתה לחרוג ממשפחת המוצא שלה.
שי, לעומת זאת, פיתח תמונת נישואים אחרת לגמרי: הוא גדל בבית עם אם דומיננטית ואב שהיה בעיניו אדם כבוי שוויתר לחלוטין על החלומות שלו לטובת הבית והמשפחה, והפך להיות 'עושה דברה' של אשתו. שי כל-כך פחד להיות כמוהו, עד שבנערותו החליט שלעולם לא יתחתן. חופש והגשמה עצמית היו הערכים החשובים ביותר עבורו. כאשר פגש את גלי, האמין שאיתה זה יכול להיות אחרת: היא נתנה לו תחושה שהחופש שלו יקר גם לה.
כשרצתה להתחתן - הסכים, כי ידע שזה ישמח אותה, ולא חשב שזה ישנה משהו במערכת היחסים שלהם. וכשרצתה להיכנס להריון - הסכים שוב, למרות שלא הרגיש מוכן עדין, כי לא עלה בדעתו למנוע ממנה להגשים את עצמה כאם. מבחינתו, הנסיעה לאמסטרדם בחגים הייתה סמל להצלחת הנישואים שלו: הוא מצליח להיות גם נשוי ואב לילדה, וגם להמשיך ליהנות מן החופש שלו.
תמונת הזוגיות המושלמת, קשורה גם לאופן בו רואה הסביבה את הזוגיות שלנו: שי, שרוב חבריו רווקים ואף אחד מהם אינו הורה עדין, חושש מדעת חבריו על אשתו 'הפולנייה', ומן הבדיחות על כך שהפך להיות 'שפוט' שלה. גלי, לעומת זאת, חוששת מן המבטים של הוריה ושל בנות הדודות שלה שכולן נשואות, כאשר תגיע לערב החג בלי בעלה. הדעה של הסביבה משפיעה על האופן בו כל אחד מהם תופס את הזוגיות שלו, רק שבמקום לשאול את עצמם מה טוב ומתאים להם, הם עסוקים בשאלה "מה יגידו?".
בין קרבה לריחוק
אחת הסיבות העיקריות לקונפליקטים בין בני זוג, קשורה למידת הצורך שלהם בקרבה או בריחוק זה מזו: גלי זקוקה להרבה קרבה, אותה היא יודעת לייצר על ידי כך שהיא משמשת כדמות משמעותית עבור בן הזוג שלה, ועל ידי כך שהיא מנהלת את הכללים בבית. כאשר הקרבה שהיא זקוקה לה מופרת, היא מרגישה נטושה, כפי שנדמה לה שהרגישה אימא שלה בילדותה. כתוצאה מכך היא מנסה להיאחז בשי ולמנוע ממנו להתרחק באמצעות דמעות או בעזרת כעס.
שי, לעומת זאת, זקוק להרבה מאד חופש. הוא מוכן לאפשר לגלי לתמוך בו ולבנות סביבו בית, בתנאי שיוכל לצאת ולבוא אליו כרצונו. למרות אהבתו כלפיה, הוא מרגיש שהוא נחנק בכל פעם שהיא נאחזת בו, ואז הוא מתרחק ממנה. אבל כשזה קורה, היא נאחזת בו יותר ויותר. בשנתיים האחרונות השניים מצאו את עצמם מתנדנדים כמו ספינה טרופה בלב ים על נדנדת הקרבה-ריחוק שבנו לעצמם, מבלי שיהיה להם מושג איך לרדת ממנה ולהגיע לחוף מבטחים.
לפעול בניגוד לאינסטינקטים
על מנת שהזוגיות של שי וגלי תצליח, הם צריכים ללמוד להתנהג בדיוק ההפך מהאינסטינקטים שלהם: כאשר מישהו מהם מתחיל להניע בחוזקה את נדנדת הקרבה-ריחוק, צריך השני להגיב באופן שונה מכפי שהוא רגיל. כך, כאשר שי מרגיש צורך להתרחק, על גלי לעודד את ההתרחקות שלו, לפרגן לו בכנות ולתת לו תחושה שהיא משחררת אותו. רק אז יוכל לבחור מה הוא באמת רוצה לעשות, ולא ישקיע מאמצים להוכיח לעצמו ולחברים שלו שהוא לא 'סמרטוט' של אף אחת.
באופן דומה, כאשר גלי מרגישה חסרת ביטחון ונאחזת בשי, עליו לתת לה תחושה שגם הוא זקוק לקרבתה: להזמין אותה לבלות איתו, לשבת איתה על יד המחשב כשהיא עובדת, ולחבק אותה יותר מכפי שהוא נוהג בדרך-כלל. כך תחזור אליה תחושת הביטחון בקשר, והיא תשחרר אותו בקלות מאחיזתה.
כן, אבל מה עושים עם החגים?
כאשר שני בני הזוג רגועים ביחס למידת הקרבה והריחוק ביניהם, הם יכולים לעשות הרבה דברים שייחשבו למוזרים על ידי הסביבה, מבלי להיות מוטרדים מכך, ומבלי שדימוי 'הזוגיות המושלמת' שלהם יפגע. גלי תוכל לשחרר את שי בתקופת החגים אם תרגיש רגועה ובטוחה בזוגיות שלה. היא תוכל גם לשאת ביתר קלות את חוסר הנוחות שבדעות הסובבים אותה, כמו גם את היעדרותו בתקופה זו, אם היא רק תדע שהוא מתגעגע אליה, ואם כשיחזור, יפצו על היעדרות זו בבילוי משותף משלהם כזוג וכמשפחה.
שי, לעומת זאת, יוכל לבחור האם הוא באמת רוצה לנסוע, אם לא ירגיש את מכבש האשמה והכעס על צווארו. יתכן שייסע, אבל בהחלט יכול להיות שיחליט להישאר ולנסוע עם חבריו בהזדמנות אחרת, מתאימה יותר.
קירבה וריחוק הם נדנדה שכל זוגיות צריכה למצוא את הדרך לאזן: כאשר אתם דוחפים אותה חזק מידי לצד אחד, ידחף אותה בן הזוג שלכם באותה עוצמה – לצד השני. על מנת לאזן את הנדנדה הזו צריך אחד מכם להיות אמיץ מספיק, ולעשות את הדברים אחרת מכפי שהוא רגיל. השני יגיב אוטומטית לשינוי, והזוגיות שלכם תמצא את האיזון המתאים לה.
מאחלת לכולנו חגים שמחים,
כנרת טל מאיר, מייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי
לפנייה לכתב/ת 
