"פרש בודד": תקוע בצריח

היה היה פעם שחקן שח צעיר ומבטיח בניו זילנד. הוא היה ממש טוב, ומהיר להפליא, אבל במקום להמשיך ולנצח תחרויות ולזכות בתהילה ובעושר - משהו השתבש בדרך. הוא חלה בנפשו, עבר תקופות ארוכות של אשפוז, ונזקק לתרופות כדי לתפקד. זה הבסיס ל"פרש בודד" ("The Dark Horse" במקור) בבימויו של ג'יימס נפייר רוברטסון שגם כתב את התסריט, מפיק שותף ומשחק בתפקיד משנה.

הסרט שהוצג בלא מעט פסטיבלים בינלאומיים ואף זכה בכמה מהם, מבוסס על סיפור חייו האמיתי של של ג'נסיס פוטיני המכונה ג'ן (קליף קרטיס) - שחקן השח המדובר. הוא נעשה בהשראת סרט תיעודי שנעשה על חייו על ידי הבמאי ג'ים מרברוק שמשמש כאן כמפיק.

"פרש בודד" מבקש להציג את סיפור חייו ולגעת בנושאים של משפחה, בריאות הנפש, תקווה וגאולה - דרך שחמט. משחק הלוח הוותיק והמתוחכם מתפקד כאן כמשהו בעל מבנה וחוקים ברורים, כפורמט חברתי שנותן לחיים טעם ומסגרת, ומאפשר להתמקד, ולו לכמה שעות, בדברים שאינם טרדות וקשיי היום יום.

אנחנו מלווים את ג'ן לאורך רוב הסרט כשהוא יוצא מאשפוז, ומנסה להסתדר ולחדש קשרים עם אחיו, ששייך לכנופיה אלימה במיוחד. למרות שג'ן שוחרר הוא לא במיטבו, הדים של מחלת הנפש צפים ועולים לפרקים ומאיימים עליו, מקשים את ההשתלבות חזרה בחברה. משחק השח - הדבר בו הוא מצטיין - מאיים להוציא אותו מאיזון בגלל הרגשות העזים שהוא מעורר בו, ומניע את פעולותיו לאורך כל הסרט.

לאחיו יש בן, מנו (ג'יימס רולסטון), שמתקרב לגיל שבו הוא אמור ללכת בדרכי אביו ולחיות חיי אלימות ופשע. במקום זאת, הוא מתעניין בדוד המוזר ובחיבה שלו למשחק המסקרן. מובן שמהלכים אסטרטגיים על הלוח לא מתקבלים בהבנה במקרה של מנו.

העלילה נעה סביב כמה מוקדים: ההתמודדות של ג'ן עם הניסיון לחזור לשגרה, הקשר שנרקם בינו לבין מנו, המתח בינו לבין אחיו, והעניין והמסגרת שהוא מנסה להחזיק כמדריך שח לקבוצת נערים ונערות ממשפחות קשות יום.

המשחק של קרטיס ראוי לציון, משכנע עד כאב כשהוא מנסה למנוע מעצמו להיות זה שהורס לו את ההתקדמות. הסיפור האנושי מעניין, במיוחד כשיודעים שמרכז השח לנוער עדיין פעיל וקיים גם היום. הבעיה היא שהסרט שאורך כשעתיים מעט נמתח. המון שוטים של נסיעות ברכב, אווירה ומבטים מהורהרים מעכבים את ההתקדמות ומעט מעיקים.

בנוסף, ניכר שנעשה כאן ניסיון לגעת בכמה קווי עלילה יחד, אבל כתוצאה מכך כל אחד מהם מטופל רק על פני השטח, מבלי שאפשר ממש להיכנס לעומק ולקבל סיפור מלא על אף אחד מהם. הילדים במרכז הנוער למשל, כולם מסקרנים, מעניינים, אבל אנחנו לא ממש מבינים מי הם - למה הם מגיעים למרכז, מה קורה כשהם חוזרים הביתה אחר כך? מה הסיפור שלהם?

גם היחסים בין ג'ן לאחיו לא נכנסים לעובי הקורה. שם יש קצת יותר מידע שמאפשר להבין את טיבה של מערכת היחסים המתוחה ביניהם, אבל ההרגשה היא שאם היינו רואים עוד קצת מהם יחד, או לחוד, ולומדים עוד קצת על האופי של האח ושל מנו מעבר לעניין סביב השח, הרגעים המרגשים בסרט והשיאים שהוא מגיע אליהם היו אפקטיביים עוד יותר. למרות הפגמים האלו, יש ב"פרש בודד" לא מעט איכויות משחק, צילום וגם סיפור מעניין, גם אם דורש התייחסות סלחנית. רוב הסיכויים שחובבי שחמט ייהנו ממנו קצת יותר מאחרים, אבל הוא כן מתאים לקהל רחב יותר.

עוד נקודה לחיוב היא הדרך שבו בסרט מטפל בנושא בריאות הנפש. ג'ן מוצג כאדם שלם שמתמודד עם הפרעה נפשית. המצב שלו לא מונע מהילדים וממי שמכיר אותו לכבד אותו ולהיקשר אליו. יש גם יחס לסטיגמות בנושא בסרט, ובסך הכול הוא מצליח לערער עליהן ולקרוא עליהן תיגר.