"נפרדנו לפני שנתיים ואני עדיין תקועה"

עוד בנושא:

"80 מהרווקים משקרים לגבי הגובה שלהם"

בחזרה לשוק: איך לחזור לחיים אחרי פרידה?

כבר בת 37 ועדיין לא מצאתי אהבה

כדי להבין מתי הדברים השתבשו, אנחנו מתחילות את "קיצור תולדות הזוגיות של דפנה", כאשר היא מתבקשת למעשה לגולל לאחור את מה שקרה לה בחיים בהקשר הזוגי, בדייטים, במערכות היחסים ובכלל. היא עושה זאת ואז היא נעצרת, גוון הפנים שלה משתנה, הקול שלה מתחיל לרעוד, וככל שהיא מרחיבה כך נפער לו גודל הכאב שהיא עדיין נושאת מהפרידה עם אלי.

"הוא היה האהבה הכי גדולה שלי", היא משתפת. "הייתי יחסית בלי ניסיון כשהכרנו, ומיד התאהבתי. זאת הייתה מערכת יחסים מורכבת אבל עם המון אהבה, והיינו יחד שנתיים, עד שיום אחד הוא פשוט נפרד ממני". השתיקה שבאה אחרי מהדהדת כשדפנה מוסיפה "אני לא מאמינה שאני עדיין שם". התשובה לשאלה "למה כלום לא קורה?" מתבהרת. משהו בדפנה עדיין חי ובועט וקוראים לו אלי, או יותר נכון - הזיכרון על מה שהיה לה עם אלי.

היא ממשיכה ומספרת על מה שקרה לה אחרי הפרידה, על כמה שהייתה שבורה ועל סימני השאלה הלא פתורים מסיבת הפרידה הפתאומית. היא אפילו מוסיפה שעד היום מקנן בה החשד שאלי בגד בה וזאת הסיבה לפתאומיות.

היום, ארבע שנים אחרי, היא יודעת בראש שזה היסטוריה, וגם אם הייתה אופציה לחזור ברור לה שהיא לא באמת רוצה אותו. "הוא לא בשבילי" היא אומרת, אבל מידי פעם, ממש כמו אז, היא עדיין נסחפת להרגל הישן והאובססיבי שלה, נכנסת לפייסבוק שלו דרך יוזר של חברה, וכמו בלש אמיתי היא מוצאת את עצמה עוקבת ומתחקה אחר מה שעשה, איפה הוא היה ובעיקר עם מי.

עדיין חושבת על אלי(צילום: shutterstock)

מה קורה לנו בפרידה?

דפנה חוותה את מה שקורה בדרך כלל בפרידה, והוא אובדן וניפוץ הפנטזיה. הכאב שליווה אותה מהאופן הפתאומי שבו כל זה קרה, השאיר אותה ללא אוויר וללא אפשרות לעבד את הפרידה. היא לא הבינה מה הביא את אלי להיעלם כך, ולא הצליחה לפתור עם עצמה מה החלק ששייך לה בפרידה ומה שלו.

חודשים רבים אחרי הפרידה עוד התעסקה בסיבות שיכלו להוביל אליה, עד שלבסוף השלימה עם המצב והחלה להניע מחדש את גלגל החיים. העניין הוא שהיא פסחה על החלק החשוב ביותר, והוא חיזוק הדימוי העצמי שרוסק, דבר שהנביט בה פחד עמוק "שעוד פעם אטעה" ו"ששוב ייעלמו לי". מדובר בחשש ששוב יישבר לה הלב לאלף רסיסים ולא תהיה לה כל שליטה על זה.

נקודת הפתיחה לתהליך שלנו הייתה לתת מקום לכאב, וזה אומר לחזור לסיפור עם אלי והפעם ללוש רגשית את כל מה שקרה לה שם בפרידה. הדבר החשוב הזה אפשר לה להכיר וללמוד מה היה חלקה בכישלון מערכת היחסים. היא הצליחה לראות איך הדפוס המוכר שלה - זה ששותק ולא מתעמת גם כשמכאיבים לו, תפס מקום כל פעם כשאלי נעלם בקטנה כשעוד היו ביחד.

השלב הבא היה לסלוח - היא סלחה לעצמה על כך שהרשתה לו לנהוג בה כאילו שהיא לא באמת חשובה. ואולי בפעם הראשונה, ירד לה גם האסימון החשוב של מה היא למדה מהזוגיות הזאת על עצמה ואיך היא הולכת לנהוג אחרת בזאת שהיא כל כך רוצה שכבר תגיע.

ההשלמה עם העבר אפשרה את הדבר החשוב והוא לשנות את מה שמפעיל אותה וגורם לה "לא להרגיש כלום". דפנה הבינה שאחרי הפרידה מאלי, היא הפסיקה לסמוך על עצמה שהיא תדע לזהות מתי היא עלולה להיפגע, ולכן, בצורה לא מודעת, היא פשוט עלתה על טייס אוטומטי שלא הרגיש דבר.

רק אחרי שחיזקה בעצמה את הביטחון שבפעם הבאה היא לא תאלם דום אלא תהיה שם נוכחת ומתקשרת כשיפריע לה משהו, היא הצליחה לחזור ולהרגיש. מנגנוני הדפדוף או בשמם הידוע – "מנגנוני ההגנה" נמוגו, ואיתם האמונה שגם אם היא תטעה, היא לא תיתן לזה יותר לחבל לה באהבה.