"משפחת עזאני היתה חלוצה בטלוויזיה"

הרבה לפני "זגורי אימפריה", "שנות ה-80" ו"סברי מרנן" שודרה בערוץ 2 סדרת הטלוויזיה "משפחת עזאני", שסיפרה את סיפורה של משפחה תימנית. הסיטקום שודר בסוף שנות ה-90 בפריים טיים של הזכיינית רשת פעמיים בשבוע, ונמשך שלוש עונות. "משפחת עזאני היתה חלוצת העדתיות בפריים טיים בפרט ובטלוויזיה בכלל", אומר השחקן ניר שעיבי, ששיחק את הנער המתבגר של המשפחה לצד שחקנים כמו ארנון צדוק וגבי עמרני.

כתבות נוספות ב"עשיתי סצנה":

"'החבר'ה הטובים' היתה סדרה אותנטית"

"לינגו היתה אבן דרך בטלוויזיה הישראלית"

"'החיים זה לא הכל' הפכה אותי לנחלת הכלל"

"אין לי ספק שמשפחת עזאני יכולה לעבוד גם היום", הוא אומר בראיון ל"עשיתי סצנה", "אנחנו יודעים שכשתימני עונה תשובה והוא רוצה להצחיק אותך, אז הוא יצחיק אותך עד דמעות. אין לי ספק שברגע שיחליטו ללכת על פרויקט דומה, הוא יכול להצליח". 

למרות התחרות עם שאר הסדרות העדתיות?

"'שנות ה-80' למשל היא יותר לכיוון של העדות האחרות, אפשר לקחת את זה למקום של קיבוץ הגלויות שיש פה. לכל עדה יש את סגנון ההומור שלה. זה יכול לחבר וזה חושף אנשים מעדות אחרות להוויה ולכל מה שקשור לעדה התימנית, שזה חשוב".

ההתחלה של שעיבי בסדרה היתה זריזה במיוחד. הוא קיבל זימון לאודישן ל"משפחת עזאני" בשעות הצהריים. בערב הוא כבר עשה את האודישן, למחרת בבוקר קיבל תשובה חיובית, ואחרי ימים בודדים הסדרה החלה להצטלם. "זה היה אחד האודישנים הקלים שהיו לי", מוסיף שעיבי, "אני חושב שהסיבה למהירות היתה שהתחילו לצלם את הסדרה עם ילדים שפחות התאימו, ואז רצו לחליף אותם".

איזו סצנה אתה זוכר במיוחד מ"משפחת עזאני"?

"היתה סצנה אחת שהחלטתי שאני רוצה להרוויח את הכסף שלי לבד ואני הולך להיות סטנדאפיסט, והתחלתי לספר שם בדיחות, לא הכי מצחיקות בלשון המעטה. מרוב שזה היה כל כך לא מצחיק - פשוט לא הפסקנו לצחוק ובקושי הצלחתי לצלם. אני חושב שעשינו איזה ארבעה, חמישה טייקים. עד שארנון צדוק נתן איזו צעקה שהעירה אותנו".

ניר שעיבי(צילום: אדם נזרי)

שעיבי כבר בן 43, נשוי ואב לשלושה. בתקופת צילומי הסדרה הוא היה בן 27 וגילם נער בן 17, בדיוק כמו שעשה אגב בסדרה אחרת שעמה הוא מזוהה  - "החבר'ה הטובים". "בתור שחקן הרגשתי מה זה להיות בפריים טיים פעמיים בשבוע, ולראות איך באמת אנשים התחברו לנישה של הקומדיה המשפחתית. הרחוב לא הפסיק לדבר על זה ולא הפסיקו לפרגן. מה גם שהיו שם שחקנים שהיה כבוד לעבוד איתם, כמו ארנון צדוק".

זאת היתה ה-תקופה שלך. 

"כן, ללא ספק. באותו הזמן צילמתי גם את 'החבר'ה הטובים' וגם את 'משפחת עזאני'. היו לוקחים אותי באופנועים לסטים כדי שלא אפספס".

מה אתה עונה לאלה שאמרו שנעלמת?

"בשנים הראשונות נעלמתי במכוון. בשנים האחרונות אני עושה תיאטרון, נעלמתי מהטלוויזיה, אבל כל הזמן אני עושה דברים שקשורים למשחק. היום יש לי תיאטרון שנקרא 'תיאטרון בזמן' שמפיק הצגות חינוכיות לבתי ספר, אני עושה שיתוף פעולה עם תיאטרון השעה ושמונים אחוז מבתי הספר בארץ מכירים אותי. כרגע אנחנו גרים בעמק חפר במושב אליכין ויש לי קורס של משחק מול מצלמה שנקרא "cameract", והוא בדרך להיות ארצי".

מצליחים להתפרנס מזה?

"כן, הכל עניין של התמדה, רצינות ויצירתיות. כל הזמן יש לך מה לעשות. השוק הזה הוא חופשי ונותן לך את ההזדמנות לעשות מה שאתה רוצה, רק צריך להביא רעיונות".