"משפחה לא בוחרים": מריבה רבה על לא דבר
לכאורה הקומדיה "משפחה לא בוחרים" אמורה לעקוץ את הבורגנות הצרפתית, אלא שללא תעוזה וכוונה ללכת עד הסוף, התוצאה שמתקבלת דווקא מטפחת את ערכיה. וחבל, כי הרעיון בבסיס הסרט - הורים שמתגרשים ונאבקים על הזכות לא לזכות במשמורת על ילדיהם - מבטיח, אפילו מבריק
הסרט הצרפתי "משפחה לא בוחרים" (במקור: "אבא או אמא", "Papa ou Maman") מתבסס על הברקה שנשמעת הרבה יותר טוב מהביצוע: אבא ואמא מתגרשים, וכל אחד מהם יהיה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לא לקבל משמורת על הילדים שלהם.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet
הסרט לא עובד משום שכדי שסרט כזה יעבוד צריך מידה של ציניות וארסיות שנעדרת ממנו לחלוטין. זהו בעיקר סרט ילדותי - להבדיל מכזה שמבקר את הילדותיות של גיבוריו - וקשה מאוד להזדהות עם הסיטואציה הבסיסית בו בעיקר מפני שהיא נבנית בצורה שרירותית ולא משכנעת. "משפחה לא בוחרים" יכול היה להיות סאטירה שסונטת בבורגנות הצרפתית וחושפת את צדה האלים והאפל, אבל התוצאה אינה אלא סתמית.
אגב כך, שוט הסיום של הסרט - מבלי לחשוף דבר בנוגע לעלילה - הוא צילום מקרוב של אוגר חמוד, שנעשה על לא עוול בכפו מעורב במלחמה הפנים-משפחתית. כבר ראינו שוט כזה בעבר - השוט שחתם את הקומדיה השנונה והמרושעת של רומן פולנסקי, "אלוהי הקטל" (2011), לפי המחזה המצליח מאת יסמינה רזה. הסיום הדומה מעיד, אולי בצורה לא מודעת, על כך ש"משפחה לא בוחרים" היה מאוד רוצה להיות המחזה הנ"ל והסרט שנוצר בעקבותיו, אך אינו מצליח.
גיבורי הסרט שביים מרטן בורבולון (לפי תסריט מאת מתייה לפורט ואלכסנדר דה לה פטלייר, שכתבו גם את המחזה המצליח "שם פרטי") הם ונסן (לורן לאפיט), רופא מיילד, ואשתו המהנדסת פלורנס (מרינה פואה). סצינת הפתיחה של הסרט, המצולמת בשוט רציף אחד שאין לו הצדקה כמו גם לסצינה כולה, מתארת ריב משועשע ביניהם המתרחש בערב השנה החדשה, בעודם צעירים. כבר אז, כך נרמז שלא לצורך, אפשר לזהות את מה שיבוא בהמשך.
ונסן ופלורנס הם זוג מצליח, לפחות ככל שהדברים נוגעים בעבודה ובמשפחה (יש להם שלושה ילדים בלתי נסבלים). אבל הם כבר משעממים זה את זה, וכל אחד מהם מוכן "לפרק את החבילה" בדרך ידידותית ולהמשיך הלאה. הבעיה היא, שהשניים לא מצליחים לאזור את הכוחות ולבשר לילדיהם על כוונתם להתגרש, וכאשר הם סוף סוף עושים זאת, קורה משהו שמסבך את העניינים, וגורם לכל אחד מהם לרצות שהילדים יבחרו בהורה האחר.
זהו, כאמור, בסיס מקורי ומשעשע (במיוחד כאשר נזכרים באב-טיפוס של "סרטי הגירושים", המלודרמה המצוינת זוכת האוסקר, "קרמר נגד קרמר" מ-1979, שבה שני ההורים בגילומם של דסטין הופמן ומריל סטריפ נאבקו זה בזה בבית המשפט על מנת לקבל את המשמורת על ילדם המשותף). הוא לא עובד, קודם כל משום שאותו "משהו"
שגורם לכל אחד מהם לרצות להמאיס את עצמו על הילדים - פשוט לא משכנע. זהו לא כוח מניע מספק דיו כדי לגרום לפלורנס להביך את בתה במסיבה או להגיש לצאצאיה פסטה ברוטב סבון כלים, ולחלופין - להביא את ונסן לגרור את ילדיו המבעיתים והמבועתים לצפות בניתוח קיסרי.
יתר על כן, כדי שסיטואציה קומית כזו תעבוד – הדמויות צריכות להיות אמינות. גיבורי "משפחה לא בוחרים" נדמים בעיקר אינפנטיליים, אבל האינפנטיליות שלהם אינה משמשת את לפורט ודה לה פטלייר למטרות סאטיריות. הסרט כולל אמנם מספר סצינות משעשעות, אבל אינו משכיל לנסח איזושהי אמירה מעניינת על ההוויה הבורגנית או על חיי נישואים באופן כללי.
ומה שחמור עוד יותר - במקום לקחת את הרעיון שבמרכזו למקומות קיצוניים עד אבסורד, "משפחה לא בוחרים" מעדיף בסופו של דבר להיות עוד סרט שמרני ודידקטי, שנדרש לסיטואציה ההרסנית שבמרכזו רק על מנת לטפח את הערכים הבורגניים שכנגדם לכאורה הוא יוצא.
"משפחה לא בוחרים" (צרפת) - במאי: מרטן בורבולון, שחקנים ראשיים: לורן לאפיט ומרינה פואה. אורך הסרט: 85 דקות
