החלטתי לצאת כל שבוע עד שתגיע האחת

אני אוהבת התחלות. זה לפחות מה שחשבתי כשעברתי, בדיוק לפני שנה, מבאר שבע לתל אביב. למרות הציפייה וההתרגשות לקראת השינוי, הייתי די אבודה באותה תקופה. המעבר היה עמוס וממושך ולכן החלטתי להכין רשימה של דברים שהייתי רוצה להשיג או לפחות להגיע אליהם השנה. בראש הרשימה עמדו הדברים הכי חשובים מבחינתי. רציתי להתחיל לעבוד בעבודה טובה ומספקת, לעבור לדירה עם שותפים, והכי חשוב, ביקשתי לעצמי את ההזדמנות לחוות בפעם הראשונה מערכת יחסים.

בטורים הקודמים של יעל:

את באת והלכת, ואני הפכתי לכלי במשחק שלך

נכון שחיפשת עליי בפייסבוק לפני שנפגשנו?

אופס, נראה לי שהתאהבתי בפסיכולוגית שלי

אני יודעת שיש כאלה שחושבים שזוגיות זה לא כזה פיקניק ואין הרבה ריגוש בין השגרה לשעמום. לי זה לא משנה. רק רציתי להבין אם אני בכלל בשלה להיכנס להרפתקה רגשית כזאת, אחת שלא חוויתי מעולם. בתחתית הרשימה כתבתי שאני רוצה ללמוד לימודי ערב במסגרת כלשהי, להשתתף בחוג ספורט, לחזור לנגן ולטייל יותר בארץ. וככה התחילה השנה ה-28 לחיי.

תשרי

התחלתי את השנה בהבטחה לעצמי: מהיום את הולכת להיות הרבה יותר אקטיבית ולא לחכות שמשהו ייפול עלייך מהשמיים. אז פתחתי, בפעם הראשונה, כרטיס באתר היכרויות ועד יום כיפור כבר סגרתי על שני דייטים עם שתי נשים שונות. במקביל, מצאתי דירה עם שותפים וצחצחתי את קורות החיים שלי תוך כדי כיתות רגליים ברחבי העיר בין ראיונות עבודה. השנה אני הגיבורה בסרט שאני חיה בו, אמרתי לעצמי, והחלטתי על חוק מאוד בסיסי, אחת לשבוע אצא לדייט עד שאכיר את האחת שלי.

תקופת החגים חלפה, האוויר נהיה קריר יותר והוא הביא איתו את הצורך להתכרבל עם אהובה מתחת לשמיכות. אני חיפשתי אותה ברצינות תהומית בין כל הפרופילים, בדיוק כמו שחיפשתי אחרי עבודה קבועה. לא עבר הרבה זמן ואחרי כמה דייטים שהרגישו כמו חימום אחד ארוך, היא הגיעה. סוף סוף מישהי לרוץ איתה. הרגשתי בעננים, וגם יכולתי להוריד עוד כמה סעיפים מהרשימה כי טיילנו ביחד בארץ והיא מנגנת על פסנתר. הייתה לי פתאום מוטיבציה להגיע אל כל מה שהצבתי לעצמי השנה.

אחרי חיפושים רבים, היא הגיעה - האהבה החדשה שלי(צילום: Shutterstock)

כסלו

החורף היה משוגע השנה והסערות לא נרגעו. למזלי, מצאתי מישהי להתחבק איתה מול התנור. בחנוכה הדלקנו נרות ביחד ונסענו לראות פריחות בסוף של כל שבוע גשום. הייתי מאוהבת. אפשר למחוק גם את הסעיף של מערכת היחסים מהרשימה ולהמשיך הלאה, ככה לפחות חשבתי לעצמי. בינתיים, הסעיפים האחרים נתקעו ולא הצלחתי למצוא את עצמי בין כל האנשים וכל החשיבות העצמית של תל אביב. גם העניינים בדירה לא הלכו כמו שציפיתי והתרחקתי מהשותפים בעקבות החוויה המרגשת איתה.

לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנה ורק רציתי להיות איתה. היא גם נתנה לי את ההרגשה הזאת, אבל לא תמיד הצלחתי להשתלב בלו"ז העמוס שלה. בזמן שהיא עבדה כל היום מתשע עד שבע בערב, אני ישבתי מובטלת ומשועממת בדירה שלה וחיכיתי שהיא תחזור. שלחתי לה הודעות יצירתיות במהלך היום וחשבתי שהיא תצחק מהן, רק שלא הבנתי אז שהיו לה עוד עניינים בחיים חוץ ממני, והיא לא הייתה פנויה אליי כמו שאני הייתי פנויה אליה.

החורף השנה היה קשה מהרגיל, וגם הפרידה ממנה לא עזרה. קיבלתי דחייה אחר דחייה והסתובבתי ברחובות עם קורות חיים רטובים מדמעות וגשם. בינתיים חזרתי לאתר ההיכרויות וחיפשתי שוב ריגושים או אהבה, מה שיגיע קודם.

ניסן

האביב הגיע, ואיתו התקווה לשינוי והתחדשות, ופתאום מצאתי עבודה. כזאת שאני אוהבת. עבדתי קשה וזה היה מלווה בתחושה שמעריכים אותי, שדעתי נחשבת. לא היה לי את זה כבר הרבה זמן. וגם עברתי לדירה לבד, עם חצר והכל, ועכשיו יש לי את השקט שלי, השקט שחיפשתי כל הזמן. רוב היום עבדתי, ובינתיים שכחתי מהאתר ומהחיפוש אחר הנפש התאומה וכל זה ופשוט נהניתי מהעיר. עם הזמן הבנתי יותר מה אני אוהבת לעשות ומה עושה לי טוב.

לא התעסקתי יותר בחיפושים והעברתי את הזמן עם החברים ובהבנה יותר טובה של עצמי. התחלתי ללכת לטיפול ורציתי, בפעם הראשונה, להתקרב יותר אל עצמי ולהפסיק לחפש בחוץ את החלקים החסרים שישלימו אותי.

אלול

והנה, עברה לה עוד שנה והשבוע אחגוג את יום הולדתי ה-29. זה שוב הזמן לעשות חשבון נפש, רק שעכשיו אני לא צריכה יותר להכין רשימות. אני מכירה את עצמי. אחרי שנים של חוסר השלמה עם מי שאני. אחרי שהעברתי שנים בקשרים כושלים מראש עם גברים ועם נשים שלא התאמתי להן מלכתחילה.

השנה אני אחרת. אמנם לא הגעתי לכל מה שרציתי בין כל הסעיפים מתוך הרשימה, אבל זה לא מטריד אותי. הבנתי דברים אחרים במהלך השנה החולפת. הבנתי שיש לי עוד דרך לעבור עם עצמי לפני שאני אהיה מוכנה להיכנס למערכת יחסים. וחוץ מזה, אני ממש מתרגשת לקראת כל העיקולים הקטנים בדרך וזה נותן לי כוח להתחיל את השנה.