מאז שהוא עזב אותי, אני בחרדות
זה נשמע קצת מטופש מהצד - מה יש לה? שתתגבר על זה ותמשיך הלאה, אפשר לחשוב מה קרה לה. גם החברות שלי לא תמיד מבינות. אבל זה לא משהו שקל להסביר, אני לא בטוחה שבכלל אפשר. זה כמו שד שמגיע בכל פעם שאני שוקלת לפתוח את הלב שלי בפני גבר חדש ומשתלט על הגוף שלי, המחשבות שלי והטלפון שלי
עוד בנושא:
התאהבות דומה מבחינתי להתקף חרדה
מפסיקים לפחד: לנצח את החרדות ב-9 צעדים
קראתי קצת על חרדות נטישה ואני יכולה לומר בוודאות שיש לי הרבה מהסיבות לזה, אפילו את רובן. עברתי ילדות לא קלה עם אבא שעזב והורים שלא היו מחוברים אליי מבחינה רגשית בכלל. עברתי מלא מקומות, מדינות ובתי ספר שבגללם לא יצרתי בילדות קשרים משמעותיים עם אנשים אחרים שהם לא אני, ועברתי פרידה קשה ביותר שלא הצלחתי לקבל ולקח לי כמה שנים להתגבר עליה. כל הסימנים מעידים על כך שאני סובלת מחרדות נטישה קשות.
זה נשמע קצת מטופש מהצד - מה יש לה? שתתגבר על זה ותמשיך הלאה, אפשר לחשוב מה קרה לה. גם החברות שלי לא תמיד מבינות, ״אבל את נראית טוב ומהממת. מה את אוכלת סרטים?״. אבל זה לא משהו שקל להסביר, אני לא בטוחה שבכלל אפשר. זה כמו שד שמגיע בכל פעם שאני שוקלת לפתוח את הלב שלי בפני גבר חדש ומשתלט על הגוף שלי, המחשבות שלי והטלפון שלי.
הוא שולח בשמי הודעות, מחליט לא לענות לשיחות, מחליט כן לענות לשיחות ולומר דברים מפגרים שלעולם לא הייתי אומרת בעצמי. כשהוא מגיע, זה כמעט בלתי אפשרי למנוע את זה, ועוד יותר קשה להיפטר ממנו.
זה כנראה משהו שאפשר לפתור עם קצת טיפול אצל הפסיכיאטר והרבה תרופות להרגעת הרוחות, אבל אני עקשנית ואני חייבת תמיד לפתור את כל הבעיות שלי לבד עם עצמי, כמו שעשיתי במשך כל חיי. ובתכלס, מי שלא עבר חיים קצת קשים כנראה לא יבין לעולם.
כל הילדים שקיבלו חום ואהבה מההורים שלהם ללא הפסקה וגדלו בתחושה שהם אהובים, כל הבנות שמעולם לא נפגעו קשה מהגבר אותו הן הכי אהבו בעולם, ואותם האנשים שחושבים שחרדה זה סתם שטות שפסיכולוגים מספרים לנו עליה כדי שנלך אליהם לטיפול ונשלם המון כסף סתם.
אבל חרדות זה משהו אמיתי, זה השד הרע מכולם שלוקח בעלות על הגוף שלי. הוא מקשה עליי לנשום, מכניס כל מיני מחשבות הזויות ולא פרופורציונאליות אל ראשי והוא מונע מבעדי לזוז, ברגעים בהם אני הכי צריכה. הוא תופס בעלות על מי שאני, על מה שאני חושבת שאני ועל איך שאני מתנהגת. ולא משנה מה אני עושה, אני לא מצליחה להיפטר ממנו. מבחינתי, יש שתי אפשרויות לפעולה, כאשר מצב כזה קורה:
1. להתמודד בשקט, לסבול עם עצמי ולקוות שהפעם הוא לא יהיה החרא שאני בטוחה שהוא.
2. לעזוב בשקט, עם הזנב בין הרגליים, כי עדיף לבד מאשר להיפגע שוב. אין לי לזה יותר כוחות.
אני לא בטוחה איזו אופציה נכונה יותר, אני כן יודעת שהרבה יותר קל להרים ידיים ולעזוב לפני שמשהו בכלל התחיל. ככה אני נמנעת מראש מכאב לב, אבדן ועצב, ואני יכולה להמשיך את החיים שלי במסלול שהייתי בו לפני שנפגשנו. המסלול היה הרי כל כך טוב, אני הייתי במקום טוב עם עצמי ועם הסביבה שלי. למה אני צריכה להכניס לכל הטוב הזה גם אהבה שרק עלולה לחרב את הכל?
אני יודעת שאני נראית חזקה מבחוץ, כזו שיודעת מה היא רוצה ויודעת בדיוק איך להשיג אותו, וזה נכון. חלקית. כי כשזה מגיע לאהבה ומערכות יחסים אני קלולסית, אין לי מושג. אני לא מבינה את המשחק, לא רוצה להבין את המשחק אבל נדמה שכולם משחקים אותו וזה מכריח אותי גם לנסות. אבל אני גרועה בו, כמו שלא הייתי גרועה בשום דבר אחר בחיים שלי. אני מאבדת את הראש, מפילה את הלב וזורקת את החיים לזבל. בשביל מה צריך משהו בחיים שגורם לכל כך הרבה סבל, שמונע ממני לא לתפקד כמו שצריך?
ואולי אני סתם מגזימה, כנראה שאני סתם מגזימה. אני יודעת שלהתאהב זה דבר כיף, מדהים ומעיף את החושים. אבל אני לא מצליחה לשחרר את תחושת האימה שאוחזת בי כשאני מדמיינת את עצמי במערכת יחסים. ואולי אני לא בנויה לזה, אולי יש לי עוד הרבה עבודה לפני שאני בכלל אוכל להתחיל לדמיין את עצמי בזוגיות עם גבר. ואולי אני סתם מגזימה, אולי אני סתם פוחדת מאהבה. אין לדעת.
האם שווה לקחת את הסיכון ולהתאהב או להישמר בפני פגיעה בבית הקטן והבטוח שלי? לעולם לא אדע. מה שאני כן יודעת זה שאני צריכה לעצור, לנשום עמוק ולזכור שזה לא סוף העולם. טוב לי עכשיו עם עצמי ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממני.
לפנייה לכתב/ת 
