הרגשנו שזה נועד אך חששנו לאבד את החופש

עוד בנושא:

לא, אשתי לא בהיריון. אולי תרדו מאיתנו?

מוזר איך ריב הופך זוגות לזרים גמורים

בתום השיחה, כשעל גופו תחתוני בוקסר בלבד, החליט לצאת החוצה לרחובות הצוננים של טבעון, מצא קוביית בטון של כניסה למקלט ציבורי והתיישב. הוא היה חייב לחשוב. הוא לא חזר. משי חיכתה לו שלוש שעות.

משי ואמיר(צילום: אוסף פרטי)

עידן הקלילות

זה אולי נשמע כמו סצנה מסרט של שבי גביזון, אבל זו סצנה מהחיים של משי ואמיר. אבל זה לא תמיד היה ככה. ההתחלה היתה הרבה יותר קלילה: אי שם, בבית הספר להנדסה קרבית בצוקי עובדה, הבחין אמיר במשי.

הוא בדיוק יצא מיחסים עם מישהי שהחל לפתח כלפיה רגשות והבין שזה לא הדדי. הוא ניתק את הקשר והחליט שזה הזמן שלו ליהנות. "התחלתי עם כל דבר שזז", נזכר אמיר בערגה באותם ימים מלאי כיבושים. משי הייתה יעד הכיבוש מספר חמש בשבועיים שחלפו, אבל היא הייתה יעד בעייתי, מאתגר.

בעודה בתורנות מטבח, ניגש אליה אמיר עם פתק ובו הכיתוב: "לקמ"דית החמודה שלום. אם את מעוניינת/ אין לך חבר/ לא לסבית...", והוסיף את מספר הטלפון שלו. משי, מצידה, בדיוק סיימה קשר עם בחור שהיה מבוגר ממנה בחמש שנים וכבר בחר שמות לילדים העתידיים שלהם. היא הבינה שהם במקום שונה בחיים וגם היא החליטה שזה הזמן שלה ליהנות. היא התקשרה.

משי ואמיר. "הכל התחיל בקלילות"(צילום: אוסף פרטי)

פרופורציות במצב נוזלי

אחרי ארבעה חודשים, משי החליטה שנמאס לה להיות קלילה. "אמרתי לו שאני לא רוצה לצאת עם בנים אחרים. הוא אמר לי – (משי מחקה את אמיר) 'גם אני לא רוצה לצאת עם בנים אחרים'". הם נפרדו, ומשי אמרה לעצמה ש"עדיף עכשיו, מאשר אחר כך". זה החזיק שבועיים. כשזנבה מקופל באלגנטיות בין הרגליים, החליטה שהיא מוכנה לסבך את עצמה, התקשרה לאמיר והודיעה לו שאפשר להמשיך עם הקלילות. "ידעתי שהיא עובדת על עצמה", משתף אמיר, "אבל בסופו של דבר היא הייתה יותר חכמה ממני. היא ראתה שיש שם משהו".

מה ראית?

"ראיתי שאני רוצה. שזה לא עובר לי".

אבל אז הקלפים נטרפו, ומשי נזכרת: "הפעם הבאה שראיתי אותו הייתה בהלוויה של אבא שלי. זה היה זמן קצר אחרי שחזרנו להיות ביחד, ורציתי שהוא יהיה לידי". ואמיר מוסיף: "לא התמודדתי לפני זה אף פעם עם שכול. בהלוויה, מדריכה מהקורס שלה דחפה אותי ואמרה לי: 'לך! תחבק אותה!'. אחר כך, בשבעה, שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אשאר".

משי מרחיבה: "בשבעה הרגשתי שכל מי שאמיתי ובאמת חשוב לי - נשאר, וכל מי שלא - אני לא רואה אותו יותר. הכל התחדד. זה פרופורציות במצב נוזלי לוריד. אתה מבין פתאום מה אמיתי ומה סתם. וזה היה אמיתי וזה היה הדדי. ידעתי שזה היה אמיתי מהצד שלי. אבל פתאום ראיתי שזה אמיתי גם מהצד שלו".

לקחו לאמיר רק שמונה חודשים לפני שהתחיל לקרוא לה "חברה שלי". הסיבה הרשמית שהוא מוכן למסור מעט משעשעת: "להגיד כל פעם – 'זו שאני יוצא איתה' - היה ארוך מדי".

ליומולדת 20, נטול כישורים מתאימים לכך מבחינה ווקאלית, אמיר הקליט לכבוד משי אלבום שלם לקולם של פלייבקים לשירי פופ של התקופה, עם מילים שחיבר בעצמו, בסיועם של חברים שבאו לעשות קולות רקע רומנטיים. הפרויקט המושקע שבה את ליבה, על אף שהכיל מטאפורות מיניות בוטות. הוא ידע שזה יצחיק אותה וזה כל מה שהוא רצה - שתהיה שמחה.

נולדה לחופש. משי(צילום: אוסף פרטי)

הטיול הגדול

יעברו עוד שנתיים עד הלילה ההוא בו אמיר יתיישב על קוביית המקלט, חמוש בתחתוניו ומתחבט במחשבות. שנתיים קודם לכן הם נבהלו. "הבנו שמצאנו אחד את השני מהר מידי, שזה 'זה'. וחששנו שכל ההרפתקאות של שנות העשרים - זוגיות אחרת, התנסויות מיניות, חופש מוחלט - את הכל אנחנו נפספס".

מאוהבים לחלוטין, הם החליטו להיפרד. שוב. והחליטו שבין אסור ומותר – הכל אפשר. הם הבינו שבחופש החוקים הם שאין חוקים. הם הבינו שאם זה אמור לקרות, אז שום דבר לא יחבל בקשר המיוחד שלהם.

משי טסה לטורקיה לעבוד על יאכטה שעברה שיפוץ. על הסיפון, פגשה משי בחור שמצא חן בעיניה. בדרך לאיי סיישל, לפני המעבר בתעלת סואץ, ביצעה היאכטה עצירה בנמל אשדוד. משי, שהראש שלה כבר היה במסע אליו יצאה, מצאה את עצמה מבולבלת כשאמיר בא לאסוף אותה. מבחינתה, אלו היו שלושה ימים שבהם הרגישה לא קשורה, מאחר וכבר יצאה לטיול ועזבה את הבית. אך אמיר הרגיש משהו אחר. הוא הרגיש את משי כמו שלא הרגיש אותה מעולם. את התחושה שלו הוא יכול לתאר במילה אחת: "התרסקתי. קמתי עם גוש בתוכי. הרגשתי שהיא לא שלי יותר".

התחושות הללו שלחו אותו במלוא המרץ אל הטיול שלו. הוא נפרד ממשי שהמשיכה בדרכה. היא הפליגה לעבר השקיעה מחזיקה את ידו של איש אחר. הוא נסע למרכז אמריקה עם חבר אבל לא הרגיש חופשי, לא הרגיש לבד. אחת הסיבות הייתה שהוא באמת לא היה לבד. רק כשהם התפצלו, כמו שקורה בטיולים, אמיר הרגיש סוף סוף את החופש שייחל אליו מחלחל לנימיו.

הסיפור על "החברה שלו לשעבר" ועל הסיכום ביניהם, עזר להוריד הגנות של בחורות שפגש והוא קצר את ההצלחה לה ייחל. אבל זה לא היה רק זה. "התחלתי לנשום. החופש הזה זה משהו שאף פעם לא הרגשתי", הוא מודה. מקסיקו, גוואטמלה, עבודה כנהג של מיליונר בלונג איילנד, מונטריאול, קולומביה.

ובצד האחר של העולם, בנקודה רחוקה על הגלובוס, היאכטה של משי השלימה הפלגה בת חודש עד סיישל, תוך מפגשים והתחמקויות מפיראטים. על הסיפון, אירח הצוות קבוצות תיירים שהעבירו את הימים בשייט בין 130 האיים שמרכיבים את המדינה. לעיתים, בעצירות, היו חוטפים מחלת יבשה וממהרים לחזור אל הבית הצף.

משי מודה: "בשלב הזה היה לי חבר". ובכל זאת, היא נזכרת בימים מבלבלים: "היה לי טקס קבוע - כל לילה הייתי יושבת על חרטום האונייה עם הפנים לכיוון ישראל, ואומרת לאמיר לילה טוב".

החבר ידע על אמיר, הוא ידע על הכל. "אהבתי אותו, את החבר הזה, ולא ידעתי מה יקרה כשאחזור לארץ, כי באותה נשימה גם אהבתי את אמיר. אפילו הרגשתי אשמה על שאהבתי עוד מישהו". אחרי חודשים ארוכים בסיישל החליטו משי והחבר לעזוב ולהמשיך ולתאילנד, ובילו שם חודש נוסף לפני שחזר לארץ. משי נשארה במזרח.

מנותקים

חודשים רבים לא היה קשר בין משי ואמיר. הפרשי שעות, ציביליזציות בלי אינטרנט פעם מצידו פעם מצידה, ופעם משניהם מנעו מהם את היכולת לתקשר. יום אחד, הכל הסתדר. טוב נו, כמעט הסתדר. נקבע דייט סקייפ, והכל עבד. הכל חוץ מהמיקרופון. כשהבינו שקול – אין, אבל תמונה - יש, פשוט הביטו זה בזו, צחקו, התפלאו על השיער שהאריך ומשכו את השיחה דקות ארוכות מבלי לומר מילה.

קצת אחרי זה, אמיר חזר לארץ. "אחרי עשרה חודשים הרגשתי שהתעייפתי". משי עדיין לא הייתה מסופקת. סוף סוף היא הרגישה באמת חופשייה. היא המשיכה ללאוס, עשתה חברים חדשים בהונג-קונג, משם ליקוי חמה במונגוליה, ויאטנם, וקינחה בקאוץ' סרפינג בהודו.

אמיר מספר: "לא רציתי להשפיע עליה שתחזור. אחרי שחוויתי בעצמי את החופש, הערכתי את ההרגשה יותר מידי מכדי למנוע ממנה לחוות את זה גם בעצמה". משי כבר חשבה לחזור לארץ, כשקיבלה הצעת עבודה להיות שוב מארחת על יאכטה מהודו לתאילנד. החיים בים היו מבחינתה אהבה גדולה בפני עצמה. "אבל פתאום הרגשתי רחוקה, וזה לא היה נעים לי", היא משתפת ומרחיבה: "אמרתי לא לסירה. קניתי כרטיס לירדן והמשלחת חיכתה לי בגבול". בין חברי המשלחת, פרט למשפחתה, חיכה גם אמיר.

אמיר ומשי. "לא היו חייבים לדבר כדי לתקשר"(צילום: אוסף פרטי)

להשאיר את האגו בחוץ

את החוויות שכל אחד מהם עבר, הכירו השניים בקווים כלליים, אבל באותו לילה החליטו לשבת וממש לספר את הכל. ככה מצא את עצמו אמיר עם הבוקסר באמצע הלילה על הקובייה של המקלט. להבין שלחברה שלך היה חבר חצי שנה, לא היה פשוט. "בתקופה הזו היא לא הייתה שלי. אבל לא כעסתי. זה היה עניין של אגו", הוא אומר. לבסוף, החליט להשאיר את האגו שם לבד בלילה, על קוביית הבטון, וחזר אל האישה שהוא אוהב.

ומה קרה בחתונה? משי בכתה: "בכל התמונות אני מתייפחת והוא מחייך. בכיתי, כי אבא שלי לא היה שם". אחרי החתונה הם עוד גרו בנפרד למשך שנה, ומשי עזבה למשך ארבעה חודשים את הארץ במסגרת חילופי סטודנטים.

אבל אחרי כל כך הרבה טלטלות הם כבר ידעו - מרחק זה לא משהו שיגרום להם להיות רחוקים זה מזו. "אלו יחסים בלי חרטות", מסכם אמיר. עכשיו הם בדרך לעוד הרפתקה. הם בחודש חמישי שלה. כן, שלה.