שתף קטע נבחר

בין פחד לתקווה

חמישה חודשים אחרי סיום הטיפולים, השיער שלי כבר צומח. אחרי הסרטן, אני יוצאת לדרך חדשה

הסיפור שלי התחיל בקיץ שעבר במהלך מבצע "צוק איתן"- זמן בו המתח והחרדה היו דבר שבשגרה עבור מדינה שלמה. בין האזעקות הצורמות, נכנסתי למקלחת חפוזה. מי ידע שממנה כבר לא אצא אותו הדבר. מסיבה לא ברורה, הרגשתי חסרת מנוחה ותוך כדי מישוש מהיר של השד הרגשתי אותה- הג'ולה הקטנה. בעלי בחן אותה מקרוב ואמר שזה בטח משהו לא רציני, אבל שבכל זאת, תמיד כדאי ללכת לבדוק. בעודי קובעת את התור לרופא, מנגנוני ההגנה שלי התחילו לעבוד שעות נוספות, בעודי משכנעת את עצמי בכל דרך- "זוהי רק ציסטה קטנה".

 

מיטל סייפר ()
מיטל סייפר

 

בדיוק חודש לפני כן קבעתי בדיקה שגרתית אצל כירורג שד בקופת החולים. הוא בדק ידנית, אמר שהכל תקין ושאחזור עוד שנה. משהו הרגיש לי לא תקין. קבעתי תור לרופא נוסף שהפנה אותי לאולטרסאונד ולביופסיה. כל מי שעברה את הבדיקה, מכירה את התחושה מורטת העצבים בהמתנה לתשובה. עשרה ימים התנדנדתי בין פחד לתקווה שהסתיימו בבשורה הקשה. זו לא מחלה של מבוגרות? מעולם אף אחד לא דיבר איתי על המחלה, לא שלח אותי להיבדק ובטח לא הסביר את תחום הנשאות הגנטית.

 

בזמן מלחמה אחת, מצאתי את עצמי מתמודדת גם עם מלחמה נוספת בעודי רק בת 37. למרות שבעלי לא עזב אותי לרגע, המתח בבית היה נוראי, חוסר הוודאות והפחד מפני הלא נודע הקשו על כולנו. מאותו יום ארובות עיניי נפתחו ולא הפסקתי לבכות. נכנסתי למחלקה האונקולוגית- התחלתי לבכות. ראיתי מישהי עם קרחת- התחלתי לבכות. לא יכולתי לשאת את המחשבה שלא יהיה לי שיער. למרות שעד אז הייתי פייטרית ותמיד בשליטה, הכל התמוטט סביבי. המחשבות התחילו לרוץ- מה יהיה עם הילדים? איך אספר לאמא שלי, האם אצא מזה?

 

בחודש וחצי הראשונים בכלל לא הייתי נוכחת, ריחפתי לי בעולם משלי. בבית הסתובבתי עם כובע, בחוץ עם פאה. לאחר נשירת השיער אבדה הנשיות שלי לחלוטין. לאורך כל המחלה פחדתי ממה שעלול לקרות ונעזרתי בקרובים אלי - בעלי, ההורים וחברות קרובות. למרות כוונותיהם הטובות והתגייסותם הנרחבת, הייתי זקוקה לתמיכה נפשית מקצועית עם ערך מוסף, עם מקום בו אפשר להגיד הכל בלי להיות "נטל נפשי" על אף אחד. את זה, מצאתי בעמותת אחת מתשע.

רציתי לדבר עם מישהי שתבין אותי, לא תשפוט ותקבל אותי כמו שאני, לה אוכל להגיד כל מה שעובר לי בראש. בעמותת "אחת מתשע" הכרתי את מירב, אישה מדהימה שהחלימה מהמחלה ומלווה אותי עד היום. ביקשתי ממנה לדעת הכל. הידיעה של מה הולך לקרות לי ואיך ארגיש לאחר כל טיפול אפשר לי להימנע מהידרדרות נפשית ולצוף מעל המים. מירב תמיד ידעה להגיד לי את המילה הנכונה. האופטימיות שלה הדביקה גם אותי. היא עזרה לי להתחיל מחדש, להשלים עם עצמי ולהרגיש טוב. כולי תקווה שיום אחד אוכל לגמול לה ולעמותה על העזרה. היא הגיעה עם המון מוטיבציה נפשית וכוחות אחרי כל מה שהיא עברה בעצמה וזה מדהים.

 

היום, חמישה חודשים אחרי סיום הטיפולים, השיער שלי כבר צומח. אני מתחזקת ומנסה לחזור לשגרה ולספורט שאני כל כך אוהבת. היום, אני דואגת להשקיע בעצמי בעודי שומרת על אורח חיים בריא וממלאה את הזמן בדברים שעושים לי רק טוב. היום אני מבינה הכל בפרופורציות אחרות. היום, אחרי סיום הטיפולים, עלי להמשיך ולהקיף את עצמי בסביבה תומכת ומשתפת. אני יוצאת לדרך חדשה והרבה יותר טובה מקודמתה.

 

בכדי לשמוע עוד על פעילות עמותת "אחת מתשע" ניתן לפנות אלינו-

דרך הטלפון: 1-800-363-400 אתר העמותה : www.onein9.org.il ועמוד הפייסבוק- https://www.facebook.com/onein9?fref=ts

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים