מטאל גיר V: סנייק הגבר
הכותר האחרון בסדרה האלמותית הוא אחד המשחקים המתוחכמים המצחיקים, המעניינים והמושקעים אי פעם. זה לא תמיד כל כך טוב לשחקן שיש לו גם חיים ועוד משחקים כמו LIFE IS STRANGE הנהדר. וגם: פרק חדש של אססינס קריד מחר, ובשבוע הבא היילו 5
הפוסט מודרניזם הזה יחד עם חוסר רצון לסיפוקים מהירים של הקהל (או רצון שהוא יתאמץ) גודש גם את במטאל גיר 5: פנטום פיין, שככל הנראה יחתום את הסדרה שהחלה ב-1987. המשחק, יצא לקונסולות חדשות וישנות ו-PC, ובימים הראשונים חשבתי שהוא אדיר. חשתי שמשחקיות וגרפיקה נפגשות לחגיגת סיום עצומה של אחת המיתולוגיות הגדולות של עולם הגיימינג.
בסוף זה לא ככה. זה עדיין משחק מצוין ומכונן. אולי הבעיות איתו הן שהוא, המטאל גיר האחרון, יחד עם ההקצנה והטיוב של כל רכיבי המשחקיות שהיו אצלו, גם מקצין את האמירה הפוסט מודרנית שלו. זה משחק מורכב.
אפשרויות תקיפה
המשחק נחלק לשניים: משימות חובה וצד. ועל הדרך פיתוח הבסיס. כלומר שלושה חלקים: משימות חובה ורשות, פיתוח הבסיס ואיסוף. טוב הבנתם: המשחק נחלק להרבה. החלק העיקרי הוא האקשן - ההתגנבות, וזה החלק המושלם: הדמות שלנו רצה, הולכת, זוחלת ומשתמשת בשלל נשקים וגדג'טים באמצעות שליטה קלה וברורה וכמעט ולא קורה שתעשו משהו שלא רציתם.
ישנן כאמור משימות חובה וצד. הן כן יכולות להיות בין השאר גניבת מידע, חיסול, חטיפה או חילוץ וכן הלאה. האפשרויות לביצוע המשימות בלתי נגמרות: אפשר להיכנס לאזור המטרה בשקט עם כלב (אולי לא אמרתי אבל יש לנו כלב) ואפשר לדהור לשם על סוס. אפשר להתחבא בקופסה, בפח אשפה, לחנוק אויב כדי לחקור אותו לגבי המיקום ואז להגיע בדיוק לנקודה או לרדת על השומרים עם המסק"ר באש מתותח הוולקן וזעם תנ"כי.
במשחק יש שתי זירות עיקריות: קאבול, אפגניסטן וגבול זאיר - אנגולה. בשניהם אזורים עצומים של פעילות, בהם אפשר לנסוע חופשי בסגנון עולם פתוח שפתוח לגמרי כמעט מההתחלה. אנחנו יכולים לסייר שם ברגל (או בג'יפ, סוס, משאית וכו') וזה ממש כמו להיות שם בחיים. וזה גם קצת משעמם - מזל שיש לנו מסוק - פשוט תזמינו והוא יאסוף אתכם. וזו נקודה חשובה: לחשוב כמה מאמץ הושקע בעולם כל כך גדול וחדגוני של כבישים, יערות ומדבר.
הפתיחות המגוונת הזו שאפתנית ומעניינת, זוהי המשחקיות הכי גמישה שראיתי אבל לפעמים דווקא רציתי יותר משימות בהן מאכילים אותי בכפית - הייתי רוצה בנוסף גם משימות סגורות יותר - מהן אין מספיק לטעמי. למשל, תנועה מנקודה לנקודה. אולי מעין סיקוונס סינמטי, משהו שמשחקים קודמים של הסדרה הצטיינו בו.
הבסיס הוא אמך
רכיב משחקיות משמעותי הוא החיילים שאנחנו מגייסים לצבא הפרטי שלנו בבסיס האם שלנו בסיישל. באמצעות תפריטים אנחנו משבצים אותם לקרבי או למודיעין, לוגיסטיקה, מחקר ופיתוח וכן הלאה. יש די הרבה ללמוד על משימת השלישות הזו שמשפיעה ומושפעת מאירועים במשחק.
למשל (לא תיאורטי): אנחנו צריכים נשק מסויים למשימה בסיפור הראשי. כדי שיהיה לנו את הנשק אנחנו צריכים שמחלקות המחקר והפיתוח ותומכי הלחימה יהיו ברמה גבוהה. על כן נצטרך לתצפת על בסיסים ברחבי זאיר או אפגניסטן ולחטוף משם חיילים שטובים בדברים האלה ואז נשבץ אותם ונחזור להביא מומחה לתחבורה ורק אז נוכל לבקש את האביזר החדש ולהמתין 18 דקות (כן כן) עד שהוא יהיה מוכן.
מטאל דיר
הסידור של החיילים הוא ממש כאילו היינו קצין מיון בבקו"ם. לדוגמה - החייל מצטיין בלחימה ומודיעין אבל רק סביר במחקר ופיתוח. האם כדאי לי לשבץ אותו במודיעין? אולי - אבל אני צריך אותו במחקר ופיתוח בשביל המכשור למשימה הראשית. אבל רגע, אני צריך עוד חיילים קרביים - להוצאה למשימה. אה, כן - יש משימות אליהן אני מוציא חיילים שלי דרך שורת פקודה בלבד. דרך המשימות הללו אפשר להשיג משאבים שדרושים לבניית עוד חלקים מהבסיס וחומרים כדי להשלים את המכשיר שאני צריך למשימה הראשית. מבולבלים? גם אני!
וכן, זה מספק כשמצליחים. וצריך לומר שנראה שלא חייבים כל המשחק להתעסק בזה. או בגן החיות שאנחנו מקימים בבסיס.
כמו שאמרתי, מורכב מאוד. ויכול להיות שגם יש איזה דבר שאני לא מבין או שמתגלה בהמשך כשמשלימים את הכל, וזו גם חלק מהביקורת: אין לי כוח לזה כרגע, אחרי סוף העלילה הראשית. זה משחק מאוד מורכב שדורש המון.
מה הסיפור?
את העלילה של המשחק אגב, אפשר לסכם בשתי מילים: לא הבנתי. אני מניח שזה בכוונה. זה כאילו שהתסריט נכתב מראש ביפנית וקיבל שכתוב של דובר אנגלית שקיבל הוראה לסבך אותה יותר. דמויות ממשחקים קודמים קורצות לסרטים וספרים וכן הלאה. ויש גם סוגים של של פאנצ'ים בסוף שמחדדים את העניין: זה היה יכול להיות הרבה פחות מסובך.
בסופו של דבר היה אפשר להקל או בסיפור או במה צריך או כדאי לעשות עכשיו, מה הכי חשוב, מה קרה כרגע ואיך לעשות דברים. המצב המקוון גם מרתיע. יכול מאוד להיות שאני מפספס משהו.
קוקואים
צריך לומר שיש במשחק הזה גם דברים מוצלחים מאוד: מבחינה משחקית - גרפית, אריזה ותפעול - הוא באמת אחד המדהימים. כמו תמיד בסדרה ישנה הקפדה יתרה בפרטים, מלאכת מחשבת של שזירת תוכן ופיצ'רים דברים שגורמים לך לתפוס את הראש ולומר וואו, זה מצחיק, או גאוני - למשחק הזה יש לב. הדברים הבאים הם רק חלק קטן מזה:
1. התרנגול למשל הוא אחד מהרעיונות המוצלחים והמצחיקים. אם המשחק מרגיש שאתה נפסל יותר מדי באיזה שלב, הוא מציע לך כובע שגורם לחיילים לא להתייחס להימצאות שלך בבסיס שלהם שלוש פעמים. המחיר: השפלה לשחקן. במשחק אחר היו אומרים לכם להוריד רמת קושי או נותנים לכם שלוש פסילות. יש גם כובע אפרוח אם אתה ממש שחקן כושל באחת המשימות.
2. מנגנון פולטון הוא בלון אותו ניתן לחבר לחיילים וחיות כדי להעביר אותם לבסיס. וגם לטנקים ומכולות. זה כל כך מקורי (זהירות ספוילר לאיך תופסים את הדוב).
זהו: בחדשות המשחקים
השבוע יצא פרק אחרון ל-LIFE IS STRANGE - קווסט אפיזודי שאין בו המון "משחק" אבל הוא מאוד מעניין ועשוי מצוין גם אם לא בקו הראשון של הטכנולוגיה. הצורה של השיווק בה בכל כמה חודשים יוצא פרק חדש, מצד אחד קצת מעצבנת כשמשחקים, אבל בדיעבד הפכה את ההרפתקאה ליותר עמוקה. בכל מקרה - הכל כבר יצא לקונסולות הישנות והחדשות ולמחשב - וזה מומלץ. כ-77 שקל לכל העונה (נגיד להורדה בסטים)
מחר: אססינס קריד חדש בשם סינדיקייט, שהוא הכותר המי יודע כמה במספר בסאגה של יוביסופט, שידעה עליות ומורדות מאז נולדה ב-2008. היא עברה דרך ימי הביניים במזרח התיכון, הרנסנס באירופה, מלחמת העצמאות האמריקאית והפיראטים בקריביים, עד המהפכה הצרפתית בשנה שעברה - יוניטי, שלא כבש לנו את הבסטיליה. הניסיון הפעם הוא עם לונדון בשיא המהפכה התעשייתית. אח ואחות אססינים בעיר פתוחה ומלאה אפשרויות. בין השאר יש מערכת קרב חדשה, חידושים כגון וו אחיזה (כמו של בטמן) ומירוץ כרכרות אגרסיבי.
- בשבוע הבא יוצא כותר חדש במשחק היריות היילו (FPS) הבלעדי של מיקרוסופט (רק ל-XBOX One). חוץ מאריזה גרפית מרהיבה, הוא יציג תנועות חדשות שאמורות למתוח את המעטפת המשחקית של ירי מגוף ראשון כמו תזוזה באוויר לצדדים באמצעות מבער הגב, מכת כתף לאחר ריצה ונחיתה על אויבים.
