למרות האלמנה: זרע המנוח יפרה אישה אחרת

כעשור לאחר מות בעלה, כשהיא נשואה בשנית ואם לילדים, התנגדה אישה לבקשת הוריו לשימוש בזרע שנשאב ממנו. בית המשפט דחה אותה

עו"ד לין קורזינרפורסם: 26.10.15 , 17:25

בית המשפט המחוזי בלוד אישר לאחרונה לזוג הורים להשתמש בזרע של בנם המנוח להפריה של אישה – בניגוד לרצון אלמנתו. השופטים קבעו כי רצון המנוח היה להביא ילדים, גם אם הם לא מהאישה שלה היה נשוי לפני מותו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

המנוח נהרג בספטמבר 2004 בתאונת דרכים בדרך למילואים כשהיה בן 28. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואישה שלה נישא כמה חודשים לפני התאונה. בעקבות מותו הסכימה האלמנה שיישאבו מהמנוח זרע לצורך הפריה עתידית, אולם במשך כמעט עשור לא נעשה בו שימוש. בזמן הזה האלמנה נישאה מחדש ונולדו לה שני בנים.

דילמה

יתמות מתוכננת? שאלת ההפריה מזרע המת

עו"ד נתנאל ירימי

בתי המשפט נתקלים שוב ושוב בבקשות של הורים להשתמש בזרע של בניהם שמתו. אבל החוק הישראלי לא נותן לכך תשובה. מה הנימוקים בעד ונגד?

יתמות מתוכננת? שאלת ההפריה מזרע המת

הוריו של המנוח פנו לאישה אחרת שהסכימה להרות מהזרע ולהפוך אותם לסבא וסבתא, אלא שהם נתקלו בהתנגדות עזה מצד האלמנה. בתביעה שהגישו בספטמבר 2013 לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הם טענו שעומדת לבנם הזכות הבסיסית להעמיד אחריו צאצא, וכהוריו עליהם להבטיח את מימושה. אלמנתו, שכבר הקימה משפחה חדשה, אינה רשאית למנוע זאת.

האלמנה התנגדה וטענה שבעלה המנוח רצה ילדים רק ממנה ויש לכבד את רצונו. מעבר לכך, הוסיפה, כאלמנתו רק לה יש מעמד חוקי להביא צאצאים מזרעו.

בית המשפט קיבל את תביעת ההורים וקבע שבחירת האלמנה שלא להרות מזרע המנוח היא לגיטימית, אולם אין היא צריכה להשפיע על משאלתו להמשכיות. בנוסף נקבע שמאחר שהמשיכה הלאה, ספק אם האלמנה היא האדם המתאים לייצג את עמדתו ורצונותיו של המנוח. משכך נפסק כי הורי המנוח יקבלו את שביקשו – מחצית מהמבחנות עם הזרע.

במאי 2015 ערערה האלמנה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בלוד, שם שבו הצדדים על טענותיהם.

חלם על ילדים

השופטים - סגן הנשיא אילן שילה, מיכל נד"ב ושמואל בורנשטיין - דחו את הערעור של האלמנה בנימוק שמאחר שמערערת החליטה לא להשתמש בזרע המנוח, אין לה מעמד כבעלת דין אלא כעדה לרצונו בלבד. עילת התביעה, הסבירו השופטים, קמה למעשה רק כשהתברר כי האלמנה לא מעוניינת להרות מהזרע, ובמשך שנים טענה כי היא מתלבטת.

השופטים קבעו שעולה באופן חד-משמעי מהראיות כי המנוח אהב ילדים, חלם על ילדים משלו ואף הביע את כמיהתו בפומבי. הם הוסיפו שעמדת האלמנה שלפיה המנוח רצה ילדים רק ממנה מתעלמת מניסיון החיים ומעמו נסיבות המקרה.

לדעת השופטים, אם המנוח היה יודע על מותו הקרב, והיה נאמר לו כי אשתו-אלמנתו מסרבת להרות מזרעו, הוא היה מבקש להקים לו זרע ולממש את רצונו להוליד ילדים גם עם אישה אחרת.

לפני סיום ציינו השופטים שזו הפעם הראשונה שבית המשפט נאלץ להכריע בסוגיית שימוש בזרע בניגוד לרצון אלמנת המנוח, ופסקו כי ההורים זכאים לקבל את כל המבחנות עם זרעו של בנם. האלמנה חויבה בשכר טרחת עורך דין בסך 10 אלף שקל.