מערכת בטיחות לכל רכב בשראל - שלב השאלות

החלטה דרמטית של הממשלה: מערכות בטיחות המזהירות מפני תאונה, יותקנו ללא תשלום בכל כלי רכב שעלה על כבישי ישראל ב-15 השנים האחרונות. אחת ההחלטות היותר משמעותיות שהתקבלו בישראל בתחום הבטיחות בדרכים, עומדת להשפיע על כולנו. לפי משרד התחבורה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט על הקמת צוות משותף למשרדי התחבורה והאוצר, שבו תיבחן באופן מיידי הדרך הנכונה להתקנה ומימון מערכות אזהרה מפני תאונה על-ידי המדינה. מערכות אלה אמורות להיות זמינות לכל בעל רכב שנרכש ב-15 השנים האחרונות, ועלות רכישתן והתקנתן תגיע אך ורק מקופת האוצר. בנוסף, אוטובוסים ומשאיות יחויבו להתקין את המערכת כתנאי לחידוש הרישיון.

מערכת המזהה מכשול, ובולמת בעצמה. הדור הבא?

מה משמעות ההחלטה לצי הרכב הישראלי, באיזו עלות מדובר עבור קופת האוצר, כמה זמן יידרש כדי להוציא את החלטת הממשלה מהכוח אל הפועל ומי צפוי ליהנות ממנה - שאלות המעסיקות כעת - ובצדק כמובן - כל בעל רכב בישראל.  ובכלל, האם מדובר בהחלטה שטובה לכולם, או שמא יש גם נקודות פחות חיוביות בהצהרה הדרמטית?

צעד בכיוון הנכון

ההחלטה על מימון התקנת מערכות האזהרה מבורכת. אחרי הכל, מערכות הבטיחות אותן מעוניין שר התחבורה, ישראל כץ, להתקין בחלק הארי של כלי הרכב על הכביש, מסייעות באופן מוכח להגברת מודעות הנהג לדרך, ולצמצום הסחת הדעת בעת נהיגה האחראית - לפי מומחים - לחלק ניכר מכל התאונות על הכביש. מערכות בקרת סטייה מנתיב מזהירות את הנהג מפני "שיוט" לכיוון התנועה הנגדית או השוליים, האופיינית להסרת עיניים מהדרך מסיבות שונות - מוצץ שנפל, סלולרי שצלצל, עיניים שנעצמו עקב עייפות. מערכת ניטור מרחק מלפנים משלבת גם זיהוי הולך רגל - או כל מכשול - בקדמת הרכב, ומתריעה על פגיעה אפשרית. גם כאן מטפלת המערכת בעיקר בהסחת דעת, שכן חזקה על נהג שמביט לפנים כי יזהה מכשול מתקרב במהירות.

הגיע הזמן לעשות מעשה, ולוותר על המנטרה לפיה "הנהג אשם". במשך עשרות שנים נטען כנגד בכירי משטרת התנועה ומשרד התחבורה כי הם בוחרים בהפניית אצבע מאשימה כלפי הנהג, מבלי לקחת כל אחריות לנושא. הנהג אכן אשם בתאונות, תמיד. שכן אילו לא היה נוהג, דבר לא היה קורה. אבל באותה מידה שטיעון זה נתפס כבסיסי ומתעלם מהמציאות בה בני אדם נוהגים כדי להתנייד, כך הטענה שתמיד "הגורם האנושי" הוא האחראי לתאונה, מתעמת מאחריותה של המדינה לספק לנהג אמצעים ראויים למנוע אותה. למשל, להפוך מערכות בטיחות מתקדמות לנגישות. את זה עושה כאן המדינה, וטוב שכך.

המערכת שתזהיר אתכם מקרבה מסוכנת(צילום: רועי צוקרמן)

הכיוון נכון, ויש לקוות שלא נאמרה המילה האחרונה, שכן המדינה יכלה להמשיך בכיוון זה ולהחליט כי היא משנה את הדרך שבה נתפסות תאונות דרכים. אם הנהג אינו אשם בלעדי, או אם אפשר לסייע לו להמנע מתאונה, אולי ישקלו באוצר ובמשרד התחבורה להשקיע סכומי כסף כמעט-זניחים כדי לשפר את הבקרה הלקויה - באמצעות פקחים בודדים לכל הארץ - על מכוני הרישוי, האחראים במידה רבה לרמת הבטיחות של כלי הרכב הנעים על הכביש? ואולי באותה הזדמנות, ובעלות שולית כמעט, תוגבר האכיפה במוקדי הסכנה - רחובות העיר, מעברי חציה, ישובים ערבים? נראה שבמשרד התחבורה מנסים לשנות דרך חשיבה, ולא רגע אחד מוקדם מדי.

הצוות המשותף של משרדי התחבורה והאוצר יחל פעול תוך ימים ספורים, כך מדווחים מקורות. ואלה חדשות טובות במדינה בה אחרי החלטה על הקמת צוות עבודה או ועדה מקצועית נכנסים לתקופת המתנה עד הרכבת הצוות, עם התמהיל הרצוי לגוף המרכיב. כאן צפויה התנהלות מהירה הרבה יותר, בין היתר תודות לתמיכה הבלתי מסויגת של ראש הממשלה במהלך והתמיכה המלאה שהוא נותן לשר כץ, לפי מקורות פוליטיים. יש אמנם סיכוי תיאורטי כי החלטת הממשלה לא תתבצע לבסוף, אך הסיכוי לכך נמוך מאד, כך אותם מקורות.

אפשר לייבא מערכות מחו"ל, אם הן עומדות בתקן. לדברי משרד התחבורה, אין חשש כי תהיה שליטה מלאה של חברה אחת במערך הרכישה וההתקנות של מערכת אזהרה מתאונה מתקרבת, שכן ניתן יהיה לייבא מערכות שכאלה מחו"ל, אם הן עומדות בתקן הישראלי המקומיים. 

לא בכל מחיר?

עלות התקנת מערכות בטיחות מתקדמות בכל כלי הרכב שעלו על כבישי ישראל ב-15 השנים האחרונות נאמדת במיליארדים, לא פחות. את הכסף הזה תיאלץ קופת האוצר לשריין עבור מבצע התקנה שצפוי להמשך חודשים ארוכים, אם לא שנים. והכלל המוכר הקובע ש"אין מתנות חינם", יעבוד גם כאן ללא ספק. את הכסף הזה ישלם בסופו של יום הציבור, ולא אף אחד אחר. אין ספק כי משרד האוצר יאלץ לנקוט במהלכים כדי לממן את המבצע היקר והחשוב, אך איש לא יודע בינתיים באיזה דרכים יבחר. במשרד התחבורה מתעקשים כי הנהג לא ישלם אגורה על המערכת והתקנתה, אך בדבר אחד אין ספק - בסופו של דבר, כולנו נשלם.

רק חברה אחת בישראל מציעה מערכת הכוללת את כל סוגי האזהרות בהן מעוניין השר, לפחות כרגע זו מובילאיי. לטענת משרד התחבורה יש אמנם חברות נוספות בחו"ל העומדות בקריטריון אותו קבע השר כץ, אך סביר להניח כי עיקר הנטל והרווח יקושרו למובילאיי הישראלית, הפועלת בעיקר בחו"ל בפיתוח טכנולוגיות בטיחות מתקדמות (הרבה) יותר. מה יקרה אם החברה למשל לא תעמוד בביקוש?

הבחירה דווקא בכיוון זה להגברת הבטיחות על הכביש אינה מפתיעה. אך האם דווקא כאן צריכה המדינה להשקיע מיליארדים כדי להקטין את מספר התאונות והנפגעים? הורדת המס על מכוניות חדשות יגרום ללא ספק לרכישה מוגברת של רכב חדש ובטיחותי, בדרך כלל עם מערכות בטיחות מתקדמת מקוריות, המעניקות לא רק אזהרה מפני תאונה, אלא גם משלבות שליטה אוטונומית במערכות בלימה והיגוי למשל. האם התבצע מחקר מעמיק שבסופו הוחלט כי ה"תמורה הבטיחותית" הטובה ביותר לאותם מיליארדים היא דווקא הבחירה במערכות אלה?

מערך השירות השוטף חשוב לא פחות ממערך ההתקנה, וכלל לא ברור אם הוא יכול לעמוד בהתנפלות הצפויה של מעל מיליון בעלי מכוניות משומשות, אולי אפילו מיליון וחצי שיהיו מעוניינים בהתקנה. ספק אם פריסת מתקיני המערכות הנוכחית מסוגלת לתת מענה ראוי אם וכאשר, ובוודאי שלא ברור כיצד היא תספק שירות תיקונים שוטף במשך שנים.