הרגע שבו אני הופכת מקולית לתלותית

"אני מלהיבה אותם, ואז כשאני יודעת שהם בכיס שלי אני מתהפכת", מספרת שירי (31) את תקציר החוויה שלה עם בני המין השני. שירי מגוללת בפניי בבהירות של פסל מיומן את הדפוס שמחבל לה באהבה ומותיר אותה שוב ושוב לבד וכואבת, מבלי לדעת מה ואיך לעשות אחרת.

"את מבינה", היא אומרת לי, "בהתחלה אני הבחורה הזורמת והכייפית, זאת שהיא מספיק קולית כדי לשדר שהיא בעניין אבל בלי לחנוק אף אחד. בחורה רגישה וקשובה אבל גם עצמאית עם חיים משל עצמה, ואז אחרי כמה דייטים טובים, כשאני מבינה שהוא שלי משהו קורה לי ואני הופכת למישהי אחרת לגמרי".

שירי ממשיכה ומדייקת את השינוי שחל בה כשהיא מבינה שהצד השני בעניין שלה - היא מתארת איך רגש של חרדה שזה יגמר מתחיל להציף אותה, ואיך תחושה עזה של חוסר ביטחון מחלחלת לכל חלקה טובה של יציבות ושקט שאפיינה אותה לפני כן. החרדות וחוסר הביטחון הללו גורמים לשירי הקולית להפוך פתאום לקנאית ותלותית, אפילו אובססיבית.

"אני מתקשרת כל הזמן ואם הוא לא זמין לי אני מתחילה לחשוב שהוא בטח רוצה להיפרד", היא מודה בצער. "אחר כך אני פשוט נעלמת, אני מוותרת על שירי. שוכחת שיש לי חברות, שוכחת שיש לי חיים, אפילו היוגה שאני כל כך צריכה לגוף ולנשמה נשכחת. אני הופכת לצל של עצמי שמאוד זמין כל הזמן, עד שנמאס לבחור".

להשיל את המסכות

כששירי התחילה את הפגישות שלנו, היא בדיוק סיימה קשר עם מישהו שממש מצא חן בעיניה רק שהפעם זה נגמר מהר מהרגיל, ועבורה זה היה הטריגר שהביא אותה לרצות לשנות. הפחד שלה מנטישה והחשש שלא ירצו בה עוד ושיעזבו אותה, היה שם לאורך כל חייה הבוגרים. יתרה מכך, סיפור חייה וילדותה היה קשור ושזור ללא ספק במצבים בהם אפשר היה להבין איך השתכן לו הפחד עמוק בפנים. השאלה היתה איך מתגברים על זה, איך מצליחים לשנות?

מה קרה לבחורה הקולית ההיא?(צילום: Shutterstock)

בדייטים הבאים של שירי עם בחור שפגשה, היא החלה להסיר את המסכות שהייתה רגילה אליהם. היא הפסיקה עם המשחקים שהייתה רגילה לשחק בהתחלה, כמו "לא להיות זמינה כי אני עסוקה", והבינה שיצירת אינטימיות ואותנטיות כבר מהדייט הראשון חשובה כדי באמת לבנות משהו יציב ואמיתי, וזה אומר שיתוף רגשי שיאפשר לה לבדוק את התגובה של הצד השני ולבסס אמון.

שירי למדה צעד אחר צעד לבטוח ולייצר מערכת יחסים שהיא לא מוותרת בה על מי שהיא, וממש הכניסה ללו"ז הזוגי מפגשים עם חברות ואת היוגה החשובה לה כל כך. ההתמודדות עם אלמנט החרדה של "מה אם הוא לא ירצה?" היה לאורך כל הדרך, והעוגן שלה להתגבר עליו היה להפוך את השאלה ל"האם אני רוצה אותו?". ההיפוך הזה אפשר לה להחזיר את הפוקוס והבחירה לידיים שלה, לפעול מתוך הקשבה למה שנכון עבורה, ולהחזיר לעצמה את הביטחון.

שני הקצוות בין אם זה "הקולית" ובין אם זה "התלותית" היו בעצם סימפטום של אותה גברת בשינוי אדרת, והשינוי שהתבקש היה כבר מהדייט הראשון. היכולת לצאת לדרך חדשה ולהפסיק לפחד דורשת אומץ, אך כשאנחנו מזהים את הבור שכל הזמן קורא לנו פנימה ומשנים את האופן בו אנו פועלים, גם המציאות משתנה לה.

• הכותבת מאמנת בנקודתיים - תהליכי זוגיות