"הצורף": אדיר מילר בין קודש לחול

פרסומניה היא מונח המכיל בתוכו את כלל הפרעות השינה: חריקת שיניים, הרטבה, דיבור מתוך שינה, במקרים חריגים אף סהרוריות. האחרונה ברשימה היא לאחרונה נחלתו של ארי מילוס, פסיכיאטר בן 40 ומומחה להפרעות שינה, העומד במרכזה של "הצורף", דרמת המתח החדשה שעלתה אתמול (ה') ב-HOT.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

לקבל משכורת מההורים, ולצחוק על זה

רוצים לצחוק קצת? תראו את "קטסטרופה"

"תרצה אתר: ציפור בחדר": על פי תהום

כמובן, העובדה שדווקא ארי (אדיר מילר), אדם שהפרעות שינה נמנות עם תחומי התמחותו ופרנסתו, מוצא עצמו לפתע בתפקיד המאובחן, אינה מקרית. ההתעוררות במקום זר, מבלי לזכור איך הגיע אליו, היא חוויה מוכרת עבורו. 

כפי שאנו למדים מהפרק הראשון של "הצורף", מדובר בתופעה ששבה אל ארי באמצע החיים, לאחר שנדמה היה לו כי נפטר ממנה בין הילדות לבגרות. הוסיפו לכך את סיאובו של אב (יהורם גאון) המנהל חצר ירושלמית קבלית, בכסות הסלוגן "אב"א בא" (בכל זאת, קליט יותר מ"נה, נח, נחמ, נחמן מאומן" הברסלבי, כפי שהוא בעצמו אומר), נישואים מתפרקים, מכון אפל לחקר המוח ופרשת רצח מסתעפת, והרי לכם מתכון לסדרה שכבר מפרקה הראשון מצליחה להעניק אקספוזיציה מספקת ובו בעת לשמור על חידתיות מסתורית במידה הנכונה, כדי לגרום לצופיה לשוב ולהמשיך לעקוב.

אותה מסתוריות קודרת שולטת ב"צורף" מתחילתה ועד סופה, וזה לא מפתיע בהתחשב בעומד מאחוריה. הבמאי דרור סבו, לצד היותו אחד הבמאים הראשונים של הריאליטי בארץ (נמנה לפני 11 שנים על במאי "פרויקט Y", ריאליטי בסגנון "האח הגדול" שעלה בימיו הראשונים של הז'אנר בישראל), חתום גם על יצירות אפלות כמו הסרט "נו אקזיט" מ-2006, שביקר את אותו ריאליטי.

חשוב מכך, סבו חתום גם על "נבלות", המיני סדרה מ-2010 שעיבדה למסך הקטן את ספרו של יורם קניוק ז"ל "עיטים ונבלות", והציגה את יוסי פולק ויהורם גאון כצמד זקנים בני 80 המשליטים טרור ויוצאים למסע הרג בצעירי עירם. בתזמון מעניין עם עליית "הצורף", נמכרה השבוע "נבלות" לרשת HBO, אשר תפיק לה גרסה אמריקנית. כמו בשתי יצירות אלה, גם בסדרה החדשה שלו מעמעם סבו את האורות כבר מהפריים הראשון, ומשמר אווירת מתח מטרידה שרק הולכת ומתפתחת עם כל מהלך עלילתי.

על פניו, הרעיון של לחיצה ללא הפוגה על דוושת האסון המתקרב לא נשמעת כמו מתכון בטוח ליצירת מתח, אבל סבו מביים את שחקניו בעדינות ובמידה שמאפשרת להם לנוע כל הזמן בין היומיומי לפנטסטי, בין תל אביב החילונית רוויית הוויסקי, הג'וינטים והפיתויים לבין ירושלים הדתית, המסוגרת, זו המצניעה את תחלואיה. המשחק הזה שבין מציאות לחלום ובין מדע ואמונה (בעיותיו הנפשיות של גיבור הסדרה טופלו בילדותו במתודות דתיות, בעת שבגרותו נשלטת על ידי חול ומדע), מאפשר למתח להיבנות בצורה מסקרנת ומשכנעת.

ליאור אשכנזי, אדיר מילר ויהורם גאון ב"צורף"(צילום: ורד אדיר)

במקרה של אדיר מילר זה דווקא עובד, לא מעט בשל משחק מוקפד וניסיון דרמתי בסרטים כמו "הסודות", "פלאות" ו"פעם הייתי". ליהורם גאון קצת קשה יותר להתמסר, שכן מעבר לדמותו האייקונית המוכרת בכל בית, הוא גם מככב בימים אלה ב"המדרשה", כשלצדו וייסמן – המגלמת כאן את אישתו של ארי. גם ב"צורף", אם תהיתם, היא מתמודדת עם בעיות במערכת היחסים.

זה מעניין, כי בפעם הקודמת שבמרכז יצירה של סבו עמד קאסט שחקנים מוכר מדי (ב"נו אקזיט" כיכבו המגישים דאז של תוכנית הטלוויזיה לנוער הפוחז "אקזיט"), קשה היה לנתק בין עפר שכטר ושירי מימון הדוגמנים-זמרים-שחקנים-סלבריטאים, לבין דמויותיהם בסרט.

אך גם עניין זה לא פוגם בהנאה שבסדרת המתח החדשה. זו מצליחה להישמר ישראלית ולשדר חו"לית באותה העת, מחברת בין תמות פיזיות ומטאפיזיות, ובעיקר יוצרת עניין ורצון לראות לאן היא מתפתחת, בזכות קליף האנגר אפקטיבי כבר בסיומה של המערכה הראשונה. בדיוק מה שסדרת מתח ראויה אמורה לעשות.