"בן זוגי שכח שזה גם התינוק שלו!"
"הוא יוצא מוקדם בבוקר, חוזר מאוחר בערב כשהילד כבר ישן, הוא בכלל לא רואה אותו - והכי גרוע: זה בכלל לא מזיז לו!". על תסביך הילד הראשון וגם טיפים - כיצד לא לתת למצב הקיים לסכסך ביניכם
כשהגעתי אליה, היא כבר היתה רגועה והצלחתי להבין שהבעיה היא שבעלה כלל לא שותף בגידול התינוק שלהם. "הוא יוצא מוקדם בבוקר, חוזר מאוחר בערב כשהילד כבר ישן, הוא בכלל לא רואה אותו - והכי גרוע: זה בכלל לא מזיז לו! נכון שהוא עובד קשה ואני בחופשת לידה, נכון שאני מניקה אותו והוא לא יכול להאכיל אותו, אבל הוא עדיין לא רחץ בעצמו את הילד, הוא אפילו לא יודע להחליף חיתול! אני פשוט מרגישה כמו אם חד-הורית!".
האמת היא, שכל מה שהיא אמרה מאוד הפתיע אותי. אני הרי מכירה היטב את בעלה, את האופי שלו, את ההתנהגות שלו ואני יודעת שהוא דווקא טיפוס מאוד משפחתי. אני אפילו יודעת שהוא רצה להביא ילדים מיד לאחר החתונה, והיא זאת שרצתה להמתין קצת.
לא הבנתי את הסיבה להתנהגות שלו, והייתי חייבת לרדת לשורש העניין. התקשרתי אליו וביקשתי להיפגש איתו. הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו, אבל פינה לי שעה בצהריים. ישבנו בבית קפה, ושאלתי אותו מה קורה עם הזוגיות שלהם מאז שנולד התינוק, כי אני יודעת שלפני שהוא נולד, היחסים ביניהם היו מעולים. ברגע ששאלתי אותו, הוא נאנח בכבדות כאילו יושבת לו אבן ענקית על הלב.
לדבריו, מאז שנולד התינוק, אשתו בכלל לא מסתכלת עליו, לא מתייחסת, לא מרעיפה עליו חום, כלום, נאדה. הוא פשוט מרגיש מוזנח. היה לו קשה להודות בכך, אבל הוא אפילו אמר שיש בו קצת קנאה כלפי הבן שלו - הוא מרגיש כאילו כל האהבה שהיתה לאשתו כלפיו מופנית כעת רק לתינוק, בעוד שהוא נדחק לגמרי החוצה והפך ל"אוויר", כלשונו.
הבנתי לגמרי מה הוא מרגיש, זאת הרי תופעה מאוד נפוצה, במיוחד בקרב זוגות שנולד להם בן ראשון. האשה משקיעה את כל האנרגיות שלה בילד, ופשוט שוכחת לפעמים מקיום בן הזוג. כמובן שזה נעשה בתום לב, ונגרם גם כתוצאה מהעייפות הכרונית שמגיעה לאחר הלידה. יתרה מכך, פעמים רבות כשמדובר בילד ראשון, האמא הופכת להיות לביאה חולת שליטה ולא מאפשרת לאחרים לעזור עם הרך הנולד. כך, מצד אחד, היא משתוקקת שיעזרו לה, אך מצד שני, היא משדרת את המסר "אל תתקרבו". כמובן שלא מדובר על כל הנשים באשר הן, אך באופן כללי, בהחלט קיימת תופעה כזאת בקרב זוגות רבים.
בהמשך הפגישה, כשכבר קלטתי מי נגד מי, הבנתי שהבחור נמצא במצב שהוא בורח מהבית ומשתדל להיות שם כמה שפחות. הרי לא רק שהוא לא זוכה ליחס, אלא שהוא גם "זוכה" לביקורת מצד האישה. ביקשתי לעודד אותו, והסברתי לו שמה שקורה להם טבעי לחלוטין. שכמעט כל זוג עובר משבר דומה, ושאפשר בהחלט לצאת ממנו, רק צריך קצת מודעות, יכולת הכלה והבנה ורצון. נתתי לו כמה טיפים ורעיונות איך הוא יכול לשפר את המצב מהצד הגברי, נפרדתי ממנו לשלום ומיד התקשרתי לאשתו. הסברתי לה שעם כל הקושי שהיא עוברת, גם הוא עובר קושי, והיא צריכה להבין גם אותו. הבהרתי לה שהיא לא לבד במערכה.
האמת היא שהיא לא כל כך אהבה לשמוע את מה שהיה לי לומר לה, ומיד הגיבה בכעס: "את מצפה שעם כל מה שיש לי על הראש, אני גם אתבקש להכיל אותו? אני זאת שסחבה הריון תשעה חודשים, אני זאת שעברה לידה קיסרית, אני זאת שהפכה למפעל הנקה, ואני זאת שמתעוררת בלילה. הוא חי את החיים שלו כרגיל, הולך לעבודה בבוקר וחוזר בערב. אני עברתי טלטלה מטורפת - תראי איך אני נראית, ונמאס לי להיות כל היום בבית סביב הגרעפסים של הילד. שהוא יבין אותי!!!".
יותר חיבוקים, פחות פרצופים
לא הופתעתי מהתגובה שלה. כאמא לשישה ילדים אני בהחלט יודעת מה זה להיות אחרי לידה וגם מבינה היטב ש"חופשת לידה" היא ממש לא חופשה. ובכל זאת, עם כל הכבוד להורמונים, לעייפות ולתסכול, אמרתי לה שאני חושבת שהיא צריכה להסתכל על הדברים אחרת. פרשתי בפניה את משנתי והסברתי לה מה לדעתי היא צריכה לעשות.
ראשית, יש להבין שכמו שהאישה עוברת טלטלה, גם הגבר עובר טלטלה. נכון שהוא לא עבר הריון ולידה, נכון שהגוף שלו לא השתנה ונכון שסדר היום שלו נשאר פחות או יותר אותו דבר, אבל גם בחייו חל שינוי משמעותי בעקבות הילד שנולד. ישנם אפילו מחקרים שהוכיחו כי קיים אחוז מסוים של גברים שחווים דיכאון ממשי לאחר לידה.
שנית, חשוב שכל אישה תשים לב אם היא מזניחה את בן הזוג שלה לאחר הולדת הילד. ברור שהזוגיות משתנה, במיוחד בתקופה הסמוכה ללידה, הרי מה שנמצא בראש מעיניהם של בני הזוג הוא שעות שינה, ולאף אחד אין כוח לדייטים רומנטיים, ועם זאת, תמיד יש מקום להשקיע קצת בזוגיות. לא תמיד חייבים לצאת למסעדה מפוארת כדי לחזק את הזוגיות. לפעמים דווקא המחוות הקטנות עושות את כל ההבדל.
כאישה לאישה, אני ממליצה לקבל את בן הזוג בחיבוק ונשיקה, ולהקדיש לפחות מספר דקות לשיחה עין בעין ולהתעניין באמת באיך שעבר עליו היום. ודבר נוסף, כמו שאני תמיד אומרת: כדאי להיעזר בבני המשפחה. לדוגמה, שהסבא והסבתא יגיעו פעם בשבוע לעשות בייביסיטר כדי שבני הזוג יוכלו לצאת לבלות או אפילו סתם ללכת לישון מוקדם מכורבלים מתחת לפוך.
וטיפ אחרון חביב, ובעיניי הכי חשוב - נשים יקרות, שחררו את רמת השליטה על הילד. נכון שאתן איתו רוב היום ויודעות לזהות מתי מדובר בבכי של גזים ומתי של רעב, אבל אתן חייבות לשחרר קצת בהדרגה. אפשרו לבן הזוג להות שותף פעיל בגידול הילד, אל תהיו ביקורתיות, ואם יש לכן משהו חשוב להעיר, עשו זאת בעדינות ולא בטון ביקורתי או לא מרוצה.
אני מכירה לא מעט נשים שתמיד העירו לבן הזוג שלהן על משהו שקשור לתינוק, ובסופו של דבר גרמו לו להתרחק מהילד מתוך מחשבה ש"עדיף לי להתרחק מהילד, וככה לא יהיה לה מה להעיר לי". זוהי אמנם טעות נפוצה, אך היא פטאלית, ויש לה מחיר כבד.
ולסיום, זכרו - כמעט כל זוג עובר משבר כלשהו עם הולדת הילד הראשון. זה טבעי ומובן, אך היו מודעים וחכמים, ומנעו מראש את כל הטעויות הנפוצות. האושר של המשפחה שלכם תלוי רק בכם.
הראלה ישי היא שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
