אין לך כסף? תחליטי שזה בידיים שלך

כסף. בואו נדבר על כסף. אף פעם אין מספיק ותמיד יש מלחמות עקובות מדם סביבו. אז אם זה המצב, לא כדאי שנשחרר? נשים לא מתגרשות כי הן מפחדות שלא יהיה להן כסף, גברים לא מתגרשים כדי לא לשלם מזונות, כשכבר כן מתגרשים נלחמים על כל שקל כאילו זה הרואין בחיבור ישיר לווריד, ואחר כך מתחשבנים על מי משלם את חוג הגיטרה של הילד.

חכו, זה לא נגמר, עכשיו צריך לצאת לדייט – מי משלם, הגבר או האשה? ואיך בכלל יוצאים לדייטים כשמרוששים? שלא לדבר על שבירת המעגל הזה, כי למי יש כסף לטיפול עכשיו? וככה המעגל מסתובב ומסתובב לו כמו סביבון עייף שאכל סופגניה אחת יותר מדי.

הכתבות הקודמות של גאיה

תארי לך שהכל אפשרי - ותתחילי לחיות. עכשיו

זה הרגע: היפטרו ממחשבות מסרסות ששודדות לכן את הזמן

הצעד הראשון הוא הכי חשוב

כשליאורה הגיעה אליי היא היתה מיואשת. בעלה עזב, היא מעולם לא התפרנסה בכוחות עצמה, והבעל נאבק בה עם מיטב עורכי הדין שכסף יכול לקנות. עצם זה שהגיעה אליי לא היה מובן מאליו, ובפגישה הראשונה היא הודיעה שאין לה כסף והיא תחזור פעם, כשיהיה לה, אולי, מתישהו.  

זה הזכיר לי כל כך הרבה תירוצים שאנחנו אומרות לעצמנו כל הזמן: אני אעשה דיאטה לקראת הקיץ (עכשיו קר, חייבת פחמימות), אני יכולה להפסיק לעשן מתי שבא לי (עכשיו תקופה לחוצה מדי), אני אשב לשחק עם הילד כשיהיה לו זמן אליי (תקבעו זמן אחרת לא יהיה לו גם בגיל 70), אני אירשם לחדר כושר כשיהיה לי זמן, כסף, כוח, אוטו, חם, קר, אין למחוק את המיותר.

הסברתי לליאורה שזה שהיא יושבת מולי אומר שהיא עשתה את הצעד הראשון, והצעד הראשון הוא לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות בחיים. הכל זה סדר עדיפויות, מה חשוב לך יותר, איפה את עושה מעצמך קורבן ואיפה את הופכת את עצמך למלכה. "הוא עשה לי", "הוא הקטין אותי", "הוא תמיד אמר לי שאני"... אלה תירוצים שאנחנו נותנות על זה שאפשרנו לעצמנו להיות חלשות ותלויות במישהו אחר, לכאורה חזק מאיתנו.

קחי אחריות על החיים שלך

"הוא" לא אשם בכלום. נכון, יכול להיות שהוא חרא של בנאדם, איש עלוב וחדל אישים, אבל אני זאת שנתתי לו את הכוח עליי. אני זו שוויתרתי. אני זו שביטלתי את עצמי בפניו. ולכן, כל האחריות היא עליי ולא על אף אחד אחר. ברור, הכי קל ונוח להאשים מישהו אחר בכל הצרות, ככה אנחנו מסירות את האחריות מעל כתפינו, והאחריות היא כבדה – שלא תטעו.

לאחריות יש משקל, היא גורמת לנו לבחון את המקום שאנחנו נמצאות בו, להביט ללבן של האמת בעיניים ופעם אחת סוף סוף להתעמת עם כל השדים הפנימיים שמתרוצצים בנו. זה לא קל. מי רוצה עכשיו לעשות סדר פסח בנפש? בואנה, את השולחן בקושי אני מסדרת, כמות הניירת שהצטברה עליו עצומה, מי רוצה לגלות דוח שנשכח במעמקים ובטח תפס ריבית ופיגורים? הנפש אותו דבר, מעלה אבק עד שאי אפשר לחשוב בבהירות. צריך לנקות אותה טוב-טוב כדי לראות דברים בצורה צלולה.

גם ללכת לשיננית לא כיף, אבל מה עדיף, רובד פלאק צהבהב על השיניים או חיוך בוהק ומלא ברק? אז כסף זה חשוב, אבל כסף יבוא רק למי שמשקיעה נכון, שטומנת זרע וניחנה בסבלנות לראות אותו הופך לעץ מניב. תמיד נוכל להגיד לילדים שלנו שכסף לא גדל על העצים, אבל זה לא מדויק. צריך לראות איזה עצים אפשר לנטוע, איך מדשנים אותם ועל איזה סולם הכי בטוח לטפס כדי לקטוף את הכסף כמו תפוזים.

מטאפורות זה יפה, אבל מה עם ליאורה? ובכן, ליאורה קנתה סולם. הענפים רכים ודקים, אבל הם ארוכים וגמישים. היא כיסתה את ההלוואות שלקחה מהבנק, היא מצאה עבודה (ואפילו קודמה בה), והיא מגשימה את עצמה כל יום קצת יותר.

שלך, גאיה קורן.

גאיה קורן היא עתונאית ידיעות אחרונות, מנטורית נשים במשבר וגירושין, מרצה לשינוי חיובי בחיים   ומנחת סדנאות אני מלכה! להערכה עצמית. גרושה באושר, עושה מהלימון לימונצ'לו ואופטימית חסרת תקנה