בית המשפט אנס אותי

זה קרה לאור יום. במקום הכי לא צפוי. לא הייתי מוכנה לזה בכלל - לא שאפשר להיות מוכנה לדבר כזה.

עוד בערוץ הדעות:

לגייס לצבא חיילים עם מוגבלות!

הכול חוקי

להזמין את הטורקים לעזה

מאה וקצת ימים של טרור ויגון

תנו לשב"כ לנצח!

בהתחלה הוא פיתה אותי - בואי, נדבר קצת, ספרי לי על עצמך. הוא לא נראה כמו מישהו שיכול לעשות דבר כזה. להפך. יש לו לוק מכובד כזה, מהסוג שהכי היית רוצה להביא הביתה

 לפגוש את ההורים: משכיל, חכם, סמכותי. אחרי הכל הוא בית-משפט. מחוזי, לא סתם. אין לך מה לדאוג, הוא אמר, את יכולה להרגיש בנוח אצלי בבית, זאת דמוקרטיה, את יודעת. שבי, תירגעי, אני עושה לנו משהו לשתות — מה את אוהבת? שלטון חוק? עם קרח או בלי?

התחלתי להרגיש לא נוח. רציתי ללכת, אבל לא היה לי לאן. ואז בית־המשפט הפשיט אותי בכוח, קרע מעליי את כבודי, את הזכות שלי על גופי, את אמונתי בשלטון החוק, את אמונתי בצדק, את אמונתי בהיותי אזרחית שוות זכויות. הוא לקח את החוק ודחף אותו עמוק, בכל הכוח, וקרע את נשמתי. "תצעקי, חמודה", אמר לי בית־המשפט, "זה לא שאף אחד לא שומע אותך, זה פשוט שלאף אחד לא אכפת".

בית־המשפט המחוזי אנס אותי. הוא אנס גם אותך, נפגעת מין שיושבת עכשיו בביתך בעוד חייך קורסים סביבך ומתלבטת אם להתלונן או להניח למי שרצח את נפשך להמשיך לחיות את חייו ולא לשלם את המחיר לעולם. וגם אותך, נפגע מין שיושב בביתו, טובע בסבל.

הוא אנס גם אותך, אמא לילדים ולילדות. גם אותך, אבא.

הוא אנס את כל מי שיש לו אמא, את כל מי שיש לו אחות.

הוא אנס את כל מי שיש לו חברה, ידידה, קולגה.

בית-המשפט המחוזי אנס שלשום כל אזרחית ואזרח במדינת ישראל. הוא עשה את זה בהרכב של שלושה.

והנה מה שהכי נורא: ממש כמו האנס המורשע יניב נחמן, זו לא נפילה חד-פעמית. זה דפוס התנהגות, שאומר שגופנו ונפשנו הפקר. ומה שזה אומר זה שזה יקרה שוב.

השופט רענן בן־יוסף, השופטת מרים דיסקין, השופט ציון קאפח: גזרתם על אנס

 מורשע, שהודה באונס, שנגדו תלויות תלונות של 11 נשים - ומדובר רק באלה שהעזו להתלונן - שישה חודשי עבודות שירות.

לאור יום, תוך זלזול מחפיר בערכים ההומניטריים הבסיסיים ביותר של כבוד האדם וחירותו, אנסתם אותנו.

"שמו הטוב" של האנס המורשע יניב נחמן זכה להגנה, אך שמו הטוב של בית-המשפט המחוזי מתגולל ברפש.

אוי לאותה בושה.