"גבר גבר": למי אכפת למי יש יותר גדול?

נותרו חודשיים ועוד קצת עד שיעלה "זולנדר 2", ושוב נחזה בדמותו של מוגאטו בגילומו של וויל פרל. זוהי עובדה שטוב להיזכר בה אם בחרתם להתענות בקומדיה הדלוחה "גבר גבר" ("Daddy's Home"). פרל בהחלט זקוק לבמאי קצת יותר מוכשר משון אנדרס ("בוסים נוראים 2") ומתסריטאי כמו בריאן ברנס, שהרקע הרלוונטי שלו ככותב הוא בעיקר כמה פרקים בסדרת הטלוויזיה "הפמליה".

בשונה מהקומדיה הקודמת של פרל שהוקרנה בישראל ("נראה אותך אסיר"), ל"גבר גבר" אין דירוג R אלא PG13 - כלומר "קומדיה לכל המשפחה". בהתאם לכך לא ימצאו כאן, כמו בסרט הקודם, בדיחות על זקפות גבריות והפוטנציאל להיאנס בבית כלא אמריקאיים. הו לא. הנושאים המרכזיים ב"גבר גבר" יהיו עקרותו של אב החורג וגודל הזין של האב הביולוגי. אתם יודעים: לכל המשפחה.

אפשר היה לקוות לסרט קצת יותר מוצלח. אולי מוצלח כמו שיתוף הפעולה הקודם של פרל עם מארק וולברג - "החבר'ה האחרים" (2010) בבימויו של אדם מקי. הוא היה מוצלח יותר מכיוון שמקי יודע לעבוד עם פרל בנגזרות השחצניות/מטופשות של הפרסונה הקומית שלו (רון בורגנדי של "חדשות בהפרעה", ריקי בובי מ"לילות טלדגה"). ללא הבמאי הנכון לפרל יש פוטנציאל לא מבוטל לעלות על העצבים.

עוד ביקורות  במדור הקולנוע של ynet:

• קרול
• שמונת השנואים
• כבר מתגעגעת
• יום מושלם
  

וויל פרל, מארק וולברג ולינדה קרדליני ב"גבר גבר"

ב"החבר'ה האחרים" פרל ו-וולברג היו שני שוטרים והדינמיקה שביניהם נעה על הקו הדק שבין "באדי מובי" לפרודיה על סוג סרטים זה. ההבדלים בין שני השחקנים היו משעשעים כשהם היו צריכים לשתף פעולה. "גבר גבר", לעומת זאת, מבוסס של על השטאנץ התסריטאי של בניית עלילה על סיטואציה של תחרות בין שני טיפוסים מנוגדים. החוכמה הנדרשת בתסריטים ממין זה היא לדעת כיצד לתת לדמויות להתפתח ואיך לחרוג מהמהלך הצפוי של החרפת העימות. בנוסף, כמו תמיד, לא יזיק אם יהיו בדיחות שלא יעשו להם חמש דקות של הכנה מוקדמת.

בראד (פרל) הוא מנהל זוטר בתחנת רדיו, ומי ששם לעצמו כמטרת חיים להפוך להיות הורה ראוי עבור ילדיה של שרה (לינדה קרדליני). בתחילת הסרט הוא מסביר למייגן (סקרלט אסטבז) ודילן (אואן וקארו) הקטנים את ההבדל בין "אבא" ל"הורה", בין הדבר שכל אחד יכול לעשות, ובין הדאגה והטיפוח של ההורה. כותרות הפתיחה מציגות את מאמציו החריגים להיות הורה מושלם. "גבר גבר" הוא מסוג הסרטים שבהם ילדה קטנה קוראת לגבר מבוגר "כלבה קטנה" בגלל שהוא בוכה מאושר כי היא מתחילה לראות בו "הורה".

בראד לא יכול להיות אב. תאונת צילום רנטגן אצל רופא שיניים עיקרה אותו. לכן הוא נידון לתחושת נחיתות מתמדת. תחושה שהולכת ומתחזקת כאשר האב הביולוגי דאסטי (וולברג) חוזר לתמונה. מה עושה דאסטי?

את זה אנחנו אף פעם לא מגלים. סוכן CIA? מחסל? מה שברור שהוא מסתובב בעולם ועושה דברים מגניבים. יש לו אופנוע אינדיאן (לידיעת המתרגמים: זה לא אופנוע שיוצר בהודו), מעיל עור, גוף שרירי והתנהגות קולית.

העימות פשוט וברור: מצד אחד החננה רך הגוף והנפש, מי שמאמין כי אסור לו לנסות לחצוץ בין הילדים ואביהם. מצד שני האב הביולוגי, החזק, הבטוח בעצמו, היודע לתקן כל דבר בבית, והנראה טוב יותר. הילדים שלא ראו אותו שנים הולכים מיד שבי אחריו. כל זה לא קורה במקרה. דאסטי שב כדי להחזיר לעצמו את משפחתו והוא לא בוחל באף טריק מלוכלך.

המתכונת של העימות מציבה את הדמות של פרל כמי ששוב ושוב נוחלת תבוסות. הוא נחבט, הוא מתחשמל, הוא מושפל. ברקע יש בדיחות על גזענותו כביכול של הגיבור, סיפורים על יחסי המין של הבוס שלו, ועוד שלל בדיחות השייכות לדירוג R אבל כלואות בסד של ה-PG13. מזל שהיום אפשר לדחוף כמויות מרשימות של נבזויות גם לסרטים "לכל המשפחה".

המהלך המונוטוני של העלילה הוא לדחוף את בראד לנקודת הייאוש שתבטיח קליימקס של ביזוי עצמי. אם נשווה זאת לקומדיה המוצלחת "שכנים", סרט שבו היה עימות בין הורים טריים לסטודנטים באחווה שגרים בבית לידם, הרי שאפקט הקומי מוצלח יותר מושג כאשר יחסי הכוח משתנים שוב ושוב לאורך הסרט - אסטרטגיה שללא ספק הייתה מועילה גם ל"גבר גבר".

עם שתי דמויות שלא מתפתחות, שני ילדים מהסוג הפסאוודו-חמוד (ולמעשה מאוס), ואישה אחת שהיא דמות מוגבלת ושטוחה - אין יותר מדי סיכויים לסיטואציה מעוררת עניין, צחוק או הנאה.