ספינולוג, לא מאמן / על אלי גוטמן
אפשר להעריך את הדרך הארוכה שעשה גוטמן באימון, אבל קשה שלא להתרשם שבמקביל הוא פיתח גם מיומנות בחירטוט להמונים, כאלו שאברהם גרנט מחוויר לידן. שחר אמאנו על עוד הצגה של המנג'ר החדש בהפועל ת"א
על הבמה ישב מאמן נבחרת לשעבר. הוא היישיר מבט אל העיתונאים, שטח את משנתו שהביאה להצלחה וגם זרק כמה טיפים למאמנים מצליחים.
חנוק בעניבה, מחזיק בידו חוברת כדי להראות רצינות ובעיניו העיתונאים צמאים לכל מילה שלו. בתנועות הידיים ובשפת הגוף שלו הוא כבש את היושבים באולם באמינות שלו. כך, בערך, ראה אלי גוטמן את המעמד שבו חזר להפועל תל אביב בתור מנג'ר, אך המציאות אחרת, מביכה. אף קבוצה באירופה לא חפצה בשירותיו, מכבי תל אביב החליטה ללכת שוב על מאמן זר ואחרי שנכשל עם הנבחרת במוקדמות היורו, בבית מול קפריסין, לא ממש נותרה לו ברירה אלא לחזור לאדומים בתפקיד מנהל ספורטיבי, ובטח עוד כמה מחזורים גם זה ישתנה והוא כבר ינהל משחקים.
אפשר להעריך את הדרך הארוכה שעשה גוטמן מתפקיד עוזר מאמן במכבי חיפה, דשדוש בקבוצות קטנות כמו מכבי הרצליה ועד האליפות ההיא עם הפועל חיפה ואימון הנבחרת, אבל קשה שלא להתרשם שבמקביל הוא פיתח גם מיומנות בחירטוט להמונים, כזו שאברהם גרנט מחוויר לידו. מהבחינה הזו הוא וגיא לוי זה זיווג מושלם, ממש מצא מין את מינו.
"אז הייתה לנו קבוצה ולא היה מועדון, עכשיו אני מרגיש מועדון", התפייט גוטמן בהתרפסות ראשונה בפני הבוס. כמעט 30 שחקני רכש בעונה, קבוצה שהעסיקה מעל 10 מאמנים בארבע השנים האחרונות ונמצאת בהתרסקות מתמדת? אם ככה נראה מועדון בעיניו של גוטמן, נותר רק לתהות מה חושבים על זה במכבי ת"א, מכבי חיפה או אפילו בקריית שמונה.
גוטמן נוקט בשיטה פשוטה: להתייחס לקהל הצופים כמו לילידים, כמו לאנשים שרואים משחק ולא מבינים מה הם ראו ואפשר למכור להם מציאות אחרת. הוא יכול, למשל, להגיד שהוא לוקח אחריות על הקמפיין הכושל של הנבחרת (13 נקודות מתוך 30, שש מהן מול אנדורה) ורגע אחרי לגלגל את הכדור אל השחקנים שלו. למכור שהפועל ת"א הייתה מלהיבה בליגת האלופות, אבל ישכח לציין שסיימה אחרונה; הוא ידבר על הקבוצה ההיא של האדומים שלקחה דאבל, רק לא יציין שהיה לו את הסגל הכי מרשים שהיה למועדון כלשהו (מלבד מכבי חיפה של 1993/4), זרים וישראלים בשיא כושרם, וגם איתו הוא לקח אליפות רק בקיזוז.
כמו במסיבת העיתונאים אתמול, הוא ינסה לשדר לכולם שהוא מבין על מה הוא מדבר ואנחנו לא, וילווה את הכל בשפת גוף של "מה אתה מבינים בחייכם, אני אלי גוטמן". הוא אפילו יגיד שהוא רצה "לטעון מחדש את הבטריה" (באנגלית!) כאילו אימן באינטנסיביות חמש שנים ולא היה מאמן נבחרת, ששיחקה תחתיו אולי 30 משחקים.
נבנה על הקרדיט של הדאבל האדום ב-2010, גוטמן מנפנף כל ביקורת כאילו לא חלפו שש שנים. לבוס של הפועל אפשר כנראה למכור הכל כי הוא כנראה חושב שאפשר לשחזר את העבר עם גוטמן, אבל הקהל רואה יותר טוב וגם מבין כדורגל. הוא ראה בארבע השנים האחרונות נבחרת שמשחקת זוועה ומאמן שמשבח את עצמו, והוא לא יסבול את זה בקבוצה שלו, לא הפעם.
גוטמן יצטרך להוכיח שיכולות האימון שלו טובות מיכולות הדיבור שלו, להראות שהטקטיקה שלו מנצחת משחקים גם עם שחקנים שהם לא אניימה, זהבי, ורמוט שכטר, דה־סילבה ויבואה. חובת ההוכחה כולה עליו ועד אז, מדובר בלא יותר מספינולוג עם יחסי ציבור טובים, בעיקר מטעם עצמו, שלא יהסס גם לדרוס בדרך את גיא לוי כדי להרחיק מעצמו כישלון אפשרי.
לפנייה לכתב/ת 
