עד התאונה הבאה: השוליים צרים מדי, אין אזורי מנוחה לנהגים ואין תרבות נהיגה

"זו תאונה שקרתה בעבר וככל הנראה תקרה בעתיד. לפעמים אין ברירה אלא לעצור בשוליים, אבל צריך שיהיו שוליים תקניים ורחבים מספיק", כך אומר אתמול (ב') ל-ynet חוקר תאונות הדרכים אלעד רונן, בהתייחסו לתאונה בין האוטובוס למשאית בכביש 1, שבה נהרגו שישה בני אדם.

- במובן הזה כביש 1 מועד לפורענות?

"לא רק כביש 1. יש עוד הרבה כבישים. ראינו את התאונות בכביש 31 בדרום או 85 בצפון. כל מיני פרסומים על כל מיני מערכות בטיחות שהיו מונעות או לא היו מונעות, אבל אני בספק, כי מדובר במערכות שאמורות להתריע על כל מיני דברים. לא בטוח שזה היה עוזר פה".

בתאונה נהרגו יעקב חשין (27), חנה פרנקל, אהרן מרדכי כהן (18), לאה מלמוד (61), ישראל וינברג (26) ולוי יצחק אמדדי (17). התאונה התרחשה בין מחלף לטרון למחלף ענבה. האוטובוס פגע במשאית שכאמור עמדה בשוליים.

(צילום: יריב כץ, מוחמד שינוואי, משטרת ישראל היחידה האווירית)

זירת התאונה(צילום: מאיר תורג'מן, "ידיעות אחרונות")

לדברי ד"ר בקר, הסיבה השנייה זה המשקל והמסה של כלי הרכב המעורבים: אוטובוס שוקל כ-15 טון, ומשאית יכולה לשקול הרבה יותר. "צריכים ליצור מצב שבו כלי רכב שנתקע בדרך לא נשאר לעמוד על השוליים", הוא מוסיף. "כדי שלא יישאר לעמוד על השוליים צריכים נתיבי מילוט בכל 3-2 קילומטר וכך הוא יזוז לגמרי מציר הנסיעה".

ד"ר בקר מציע להכשיר בארץ את מה שמכיר כל מי שנסע בכבישים הבינעירוניים באירופה או בארצות הברית: אזורי מנוחה לנהגי משאיות כל 20 קילומטר, שבהם הנהג יכול לנוח, לשתות ולטפל במטען. "בארץ אין תרבות של אזורי מנוחה בכבישים וזה חלק מהבעיה", הוא מסביר. "המטרה היא לא לתפוס נהגים אשמים כשנהרגים אנשים אלא שלא ייהרגו אנשים. כלי רכב כבד שנמצא במצוקה במדינת ישראל צריך אזורים שבהם יוכל לרדת מהכביש באופן שמונע כל סיכון".

- למה לא מפיקים לקחים?

"רמת הטיפול בבעיות הדרכים היא שטחית. אין מספיק אנשי מקצוע רציניים. הדרג הפוליטי עובר לסדר היום ותמיד רוצה להראות שהכול בסדר. היקף ההשקעות בתשתיות מוגבל ביותר, והתקשורת – במקום לנתח ולהסביר – מעלה את הנושא על סדר היום רק כשיש תאונות עם הרבה דם. אין הפקת לקחים, לא יורדים לעומקם של פרטים".

- זה לא משהו שיותר ניידות משטרה יפתרו?

"צריך לעשות את הדברים בפרופורציה ושיטות נכונות. לא נוכל לשים פיקוח על שלושה מיליון כלי רכב ויותר מארבעה מיליון בעלי רישיון נהיגה. לא כל התאונות הן כתוצאה מאנשים שעוברים על החוק. הבעיה במדינת ישראל היא שאין לנהגים מודעות. חסרות ניידות הדרכה וחינוך עם סימולטורים שמראים סיטואציות בעייתיות ונותנים לנהגים להתנסות. צריך לפתח פה תרבות של נהיגה. אף אחד לא רוצה להרוג ולהיהרג, זה קורה לנו זה כי אנחנו בורים בכל הנושא של נהיגה בטוחה".

מה למדנו מהתאונה ב-2010?

לרבים הזכירה התאונה אירוע קטלני אחר שהתרחש כמעט באותו אופן בכביש 85 שבגליל המערבי, בין צומת אחיהוד לצומת גילון, במאי 2010. אוטובוס אגד בקו 361 פגע במשאית שחנתה בצד הדרך, חמישה בני אדם נהרגו ויותר מ-50 נפצעו. בחקירה שנערכה התברר כי שולי הדרך היו צרים ביותר מחצי מטר מהנדרש, מרחק שעשוי היה למנוע לחלוטין את התאונה, או להפוך אותה לקטלנית פחות. עו"ד ערן בר אור, שהיה הפרקליט המלווה בתיק והתובע נגד נהג האוטובוס, טוען שגם טעויות אנוש של נהג יכולות להיות חמורות פחות אם התשתית טובה יותר.

התאונה בכביש 85 אירעה לאחר שמשאית התחככה ברכב פרטי. שני כלי הרכב עצרו בשוליים הימניים, והאוטובוס, שהיה בדרכו לכיוון צפת, פגע במשאית. כל הצד הימני "גולח" וכל היושבים באוטובוס נפגעו. הגורם לתאונה היה חוסר ערנות של הנהג, ששוחח עם ידידה שהייתה באוטובוס והתבונן בה בזמן הנהיגה.

הלווייתו של ישראל וינברג(צילום: גיל יוחנן)

עם זאת, במהלך החקירה הוגש לצח"מ דו"ח של מהנדס משטרתי, אינג' אליאס טאנוס, שקבע כי רוחב השוליים הימניים שהיה אמור להיות שלושה מטרים לפחות, היה 2.4 מטר בלבד. השופט אבישי קאופמן התייחס לכך בגזר הדין: "תאונות דרכים רבות מתרחשות פעמים רבות בשל כמה גורמים, אשר אשמתו של הנהג המעורב מצטרפת אליהם, וגם אם לעתים קרובות יש לה חלק מכריע, הרי אין הוא האשם היחידי... הטלת כל כובד האשמה והאחריות על הנהג לבדו טומנת בחובה סכנה של התעלמות מגורמים אחרים לתאונות הדרכים,

ותוביל לתופעה של אי-מילוי חובתן של הרשויות לתיקון ליקויים ומפגעים".

מאז ביצעה נתיבי ישראל עבודות במקום, והשוליים הורחבו על פי התקן. עו"ד בר אור טוען כי את הנהג יש להעניש, אך המדינה חייבת להשקיע בתשתית שתגן על הנוסעים גם אם הנהג התרשל: "כל עוד נהגים ישבו מאחורי ההגה, טעויות אנוש יכולות להתרחש. אך אם היה מה ללמוד ברמה המערכתית מהתאונה ב-2010 זה שהמדינה צריכה להשקיע בתשתית שתדע להגן על משתמשי הדרך גם אם נהג מתרשל. הפניית האצבע המאשימה רק כלפי הנהגים לא תמנע לצערי את התאונה הבאה".

אתמול הובאו למנוחות הרוגי התאונה. בהלווייתה של חנה פרנקל, שהייתה בהיריון, זעק דודו של בעלה, הרב סיני מאיר פרנקל: "אנחנו צריכים לשאול מה השם עשה לנו, למה לדור שלנו? אין לנו כוחות, אנחנו צריכים לצעוק לריבונו של עולם 'עד מתי?'. די, הבנו. רק לפני שבוע העמידו צלם בהיכל, נתנו לרפורמים מקום ואנחנו המשכנו הלאה. השבת מתחללת בירושלים והכול בסדר. ריבונו של עולם, הבנו את הרמז. אנחנו צריכים להבין למה זה קורה לנו, שומרי שאבעס".