"יש לנו מחויבות לעזור להם להשתלב במדינה"
יאיר ותהילה מתיכון ומדרשיית הרטמן החליטו להתנדב בצהרון של ילדי מהגרים בדרום תל אביב. בטור משותף הם מספרים: "אין פה הוגנות, אנו זכינו לקבל חינוך משמעותי והם כנראה לא יקבלו חינוך משמעותי גם בהמשך אם לא יקרה שינוי אמיתי בגישה המדינית והציבורית כלפיהם"
וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים י, יט).
המצב הירוד בדרום תל אביב הוא נושא שדובר ומדובר בו רבות בתקשורת הישראלית והוא מהווה מקור להרבה מחלוקות וריבים במדינתנו, אולם עם כל חילוקי הדעות הקיימים בעניין זה כולם מסכימים שזהו מצב לא פשוט.
תמיד מאוד התעניינו בסוגיה זו אך בתור בני נוער בני 17 שגרים בירושלים בחיים לא היה לנו קשר אמיתי לנושא הזה עד לשנה הזאת.
קוראים לנו יאיר ותהילה מכיתה יא' תלמיד תיכון הרטמן ותלמידית מדרשיית הרטמן והחלטנו להתנדב בצהרון של ילדי מהגרים בדרום תל אביב מטעם מכון שלום הרטמן וארגון "אליפלט" (עמותה הפועלת למען ילדי פליטים שנוסדה בשנת 2013 בעקבות השלכת בקבוקי תבערה אל גן ילדים).
עקב שעות עבודה מוגזמות של המהגרים במשרות קשות עבור שכר בלתי הולם, לילדיהם של המהגרים אין איפה להיות לאחר זמני הגן העירוני. הצהרון שאנו מתנדבים בו הוקם במיוחד כדי לסייע בפיתרון בעיה זו על ידי המכון.
ההתנדבות מתרחשת בכל ימות השבוע, וכל שבוע זוג אחר מגיע מירושלים באמצעות הסעות מיוחדות שמממן מכון הרטמן למעודונית כך שיוצא שאנחנו מתנדבים אחת לשבועיים (פעם תלמידי התיכון, פעם בנות המדרשייה, פעם המכיניסטים של המכון וגם חוקרי המכון מצטרפים פעם בשבוע להתנדבות).
"מטרת הגן היא לא רק לתת לילדים חם ואהבה אלא גם להראות נוקשות ולהכין אותם לחיים"
בגן נמצאים כ-20 ילדים שרובם נולדו בארץ אבל במקור מסודאן וגילם נע בין 3-6. בגן יש גננת אחת, בת שירות לאומי, פסיכולוגית ונציגה מטעם ארגון "אליפלט".
מבנה הגן הוא קטן מאוד, אך מאוד נקי ומסודר. זמני הפעילות של הצהרון הם בין השעות 15:00 ל-18:00. נציגי הארגון והגננת דאגו להסביר לנו על צרכי הילדים ועל היחס שהם צריכים לקבל מאיתנו והסבירו לנו שמטרת הגן היא לא רק לתת לילדים חם ואהבה אלא גם להראות נוקשות ולהכין אותם לחיים.
היה ניכר שהם זקוקים לעזרה
הילדים היו חמודים, שובבים, מצחיקים בדיוק כמו ילדים בגנים ציבוריים בירושלים, אך עם זאת היה ניכר שהם זקוקים לעזרה.
בפעם הראשונה שהלכנו, עשינו היכרות עם הילדים והצגנו את עצמנו כתלמידי תיכון מירושלים. הילדים היו מאוד חברותיים וישר התחילו לקפוץ עלינו בשמחה. כמעט כל הילדים דיברו בעברית למעט אחת שלא דיברה כלל.
לאחר שהתאקלמנו קצת ופגשנו את הילדים, קיבלנו לוח זמנים מהגננת שבו יש תיאור מפורט של כל מהלך היום. תחילה אנו ועוד מתנדב, רועי, לקחנו שלושה ילדים חמודים לפארק, ויצאנו לכיוון גן ציבורי בשם "גן עדן".
הילדים התגלשו במגלשות, התנדנדו על הנדנדות ושיחקו עם כל כך הרבה שמחת חיים, כאילו שום דבר אחר בעולם לא מעניין אותם. לאחר כשעה אמרנו לילדים שהגיע הזמן לחזור לגן ויכולתי להבחין באכזבה שהייתה בעיניהם של הילדים אך הם הבינו שאם הם יתנהגו יפה ויקשיבו לנו הם יחזרו לפארק ביום שלמחרת.
כשחזרנו למועדונית ראינו את הילדים משחקים בפאזלים ובמשחקי קופסה, מתחפשים בתחפושות, רוקדים וכמה ילדים שנרדמו בחדר נפרד. היה אפשר לראות את השמחה בפניהם.
אחרי זמן המשחקים כל הילדים ישבו לאכול ארוחת ארבע בה הועברו צלחת של כריכים עם חומוס או גבינה לבנה וצלחת עם פלחים של קלמנטינות וחתיכות של תפוח ותותים. ואז התנהל דו-שיח בין המתנדבים כשהנקודה המרכזית הייתה שמעולם לא ראינו ילדים שאוכלים את מה שיש ולא מתלוננים ולא רק זה אלא הם באמת נהנים מכל חתיכה וחתיכה מהתפוחים. הם חולקים כבוד רב לאוכל והביטו במזון כאילו זה זהב.
"מעולם לא ראינו ילדים שאוכלים את מה שיש ולא מתלוננים ולא רק זה אלא הם באמת נהנים מכל חתיכה וחתיכה מהתפוחים"
היום הסתיים עם סיכום שבו כל ילד אמר ממה הוא הכי נהנה והמדריכים חילקו מדבקות לילדים שהצטיינו לאורך כל היום.
הרגשנו בזמן העזיבה טעם של החמצה ורצון להישאר, הרגשה של נטישת הילדים וחזרתנו לחיים השגרתיים והיפים שלנו בזמן שהם חייבים להמשיך את החיים המסובכים שלהם.
ההתנדבות הזו היא שליחות שמעלה בנו שאלות ומחשבות רבות. הילדים במועדונית כל כך מתוקים ותמימים, הסיבה שמעציבה אותנו עוד יותר היא שאין פה הוגנות, אנו זכינו לקבל חינוך משמעותי והם כנראה לא יקבלו חינוך משמעותי גם בהמשך אם לא יקרה שינוי אמיתי בגישה המדינית והציבורית כלפיהם.
לטעמינו קל להאשים את האנשים האלה עם כל הבעיות שיש לנו, אבל כעם שיודע מהי ההרגשה להיות נרדף, יש לנו מחויבות לעזור לאנשים אלו להשתלב במדינה. ככה גם אנחנו נועיל להם והם יועלו לנו, כמובן שזה לא יהיה קל והמאמץ יהיה כרוך בהרבה מאוד קשיים שעומדים לפנינו, אך אין דבר העומד בפני הרצון.
למדנו הרבה מילדי המועדונית וזוהי זכות שזכינו בה להכיר ילדם פורחים ומקסימים כאלה. מודים אנו על כל דקה שהייתה ושתהייה לנו יחדיו ולא יכולים לחכות עד הפעם הבאה שיצא לנו לפגוש אותם.
- תהילה היא תלמידת כיתה י"א במדרשיית הרטמן לבנות בירושלים ויאיר הוא תלמיד תיכון הרטמן בירושלים. תלמידי התיכון ותלמידות המדרשייה מתנדבים לאורך כל השבוע במועדונית המיוחד לילדי הפליטים שהקים ומתחזק מכון הרטמן בשיתוף עמותת אליפלט.
- להצטרפות ותרומות לפרויקט לחצו כאן
.
לפנייה לכתב/ת 
