הייתי בת 8 כשהם התגרשו, והשריטה נצחית
"די בסמוך לגירושין הקאתי במיטה. אמא רצתה להחליף מצעים וגילתה שאין, הוא לקח אותם. היא אסרה עלי לפתוח לו את הדלת, ליתר ביטחון החליפה צילינדר, וכשהוא הגיע, לא פתחתי לו את הדלת. לעולם לא אשכח את רגעי המבוכה האלה". זיכרונות מילדות להורים גרושים, חלק ראשון
עוד בנושא:
חברתו מזה 7 שנים גילתה שהוא כבר נשוי
מאז הגירושים הם לא מחליפים מילה
אמא התקשתה לעמוד במעמסה: עבודה קשה, תחזוק הבית, קושי כלכלי, ילדה בת 8, ילד בן 14 ועוד אחת בת 17. היא היתה עצבנית מאד. אבא היה בא לבקר אותי בשעות הצהריים, כשאף אחד לא היה בבית. סיפר לי על אימא דברים זוועתיים.
פעם אחת כשחליתי, די בסמוך לגירושין, הקאתי במיטה. אמא רצתה להחליף מצעים וגילתה שאין, הוא לקח אותם. היא אסרה עלי לפתוח לו את הדלת, ליתר ביטחון החליפה צילינדר, כי אולי יש לו מפתח. כשהוא הגיע, לא פתחתי לו את הדלת. לעולם לא אשכח את רגעי המבוכה האלה. הוא בחוץ, אני בפנים, נאלצתי לומר לו שאסור לי לפתוח לו את הדלת. פחדתי לצאת אליו, שמה הוא ייכנס... זהו רק זיכרון אחד מאותם ימים...
אמא מתחילה לעבוד בשבתות
באותם ימים לא היו צהרונים. אני כבר הגעתי לכיתה ג'. אחותי התגייסה לצבא, אחי היה נער מתבגר בעולמו. אמא נכנסה לעבוד במפעל כפועלת ייצור. בשלב מסוים הציעו לה לעבוד במשרדים כמזכירה, אלא שבאותם ימים פועלים הרוויחו משכורות גבוהות יותר והיא בחרה להמשיך ולעבוד כפועלת, עבודה קשה ומתישה שאת תוצאותיה הרגשתי היטב כשחזרה מיום העבודה. זכויות או הנחות כלשהן לאימהות חד-הוריות או על רקע כלכלי לא היו באותם הימים. גירושין לא היו תופעה עדיין.
אמא החליטה לעבוד גם בשבתות. הזיכרון שלי הוא בדידות. להתעורר בבוקר לבית ריק (אחותי נשארה סופי שבוע רבים בבסיס), לשמוע רעשים מבחוץ ולפחד. לא הלכתי לחברות וחברות לא באו אלי, כי שבת זהו יום של משפחה. סבא וסבתא לא היו לי.
להתגרש בלי לספור את הילדים
זה חלק מסיפור חייה של חברה קרובה שלי, בעצם רק חלק. המשך יבוא. כשההורים שלה התגרשו, בזמנים אחרים, בתפיסות עולם אחרות, הילדים היו רק הספיח של הסכם הגירושין. במרבית המקרים היה ברור שהילדים נשארים עם האמא, שהאבא נפגש אתם רק אחר הצהריים, שהבית שלו אינו בית של הילדים. המשקעים בין ההורים חלחלו לילדים. החברה שלי הפכה לחלק משדה הקרב של ההורים. כשאמא אוסרת על ילד לפתוח לאבא את הדלת, כשאבא אינו מוצא דרך להיפגש עם הבת שלו מחוץ לדירת האם, הם אינם רואים את הילדה שלהם, הם אינם ערים לצרכים שלה, בעברית עדכנית - הם לא סופרים אותה.
הם גם לא חשבו עליה כשהגיעו להסדר כלכלי שבו האב הפסיק לתמוך כלכלית בילדיו והרגיש שעם הוויתור על זכויות כלכליות אחרות, הוא שילם די והותר. הם לא חשבו מה עובר על ילדה שגדלה לבדה, כשאמה עסוקה בהישרדות כלכלית. הם לא הבינו את המחיר שמשלמת ילדה שמבינה שאבא שלה אוהב אותה, אבל אינו דואג לצרכיה, גם כשהוא רואה שהיא סובלת ממחסור. היא מרגישה שאביה שאב סיפוק מהקושי הכלכלי של אמא שלה, והסיפוק הזה היה חשוב יותר מאשר הדאגה לבתו.
את השריטות של התקופה היא סוחבת אתה והן תלווינה אותה תמיד. עכשיו היא רוצה לדבר על זה, לצעוק את צעקת הילדים שהפכו שקופים להוריהם. לפני שהיא תמשיך בספור שלה, היא רוצה לבקש מכם שאם אתם בתהליכי פרידה או חושבים על פרידה, תזכרו שיש ילדים שם, בתווך, ביניכם. היא רוצה שתשימו את טובת הילדים לנגד עיניכם ולא כביטוי ריק, אלא באמת תחשבו איך אתם יכולים להיפרד, בלי שהילדים יסבלו ממחסור באהבה או בצרכים פיזיים, בלי שהצורך שלכם בנקמה זה בזה, יגבר על הצרכים של הילדים.
בשבוע הבא ארחיב עוד על הפרשה ואעניק לכם חלק נוסף מסיפור חייה מעורר ההשראה של חברתי. תהיו איתי?
הכותבת הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.
לפנייה לכתב/ת 
