"לג'יין יש אקדח": לנטלי פורטמן יש בלגן
הפקת המערבון הנשי "לג'יין יש אקדח" נקלעה לאינספור תהפוכות, שהפכו את השלמתו להישגו הגדול ביותר של הסרט. נטלי פורטמן שמככבת כאישה חזקה במערב הפרוע, היתה זקוקה ללא מעט תעצומות נפש גם מעמדת המפיקה. והתוצאה הסופית לא בטוח שמצדיקה את זה
ההישג הגדול ביותר של "לג'יין יש אקדח" ("Jane Got a Gun") הוא בעצם קיומו. למעשה, נראה שהדרמה שהיתה מאחורי הקלעים של יצירתו יכולה ללמד יותר, ובאופן מקורי יותר, על התנגשויות אלימות בין בני אדם מאשר התוצר המוגמר.
הצילומים היו אמורים להתחיל לפני קצת יותר משלוש שנים. הבמאית המיועדת היתה הסקוטית לין רמזי, בעלת רקורד מרשים של קולנוע אמנותי נשי ("מורבן קלר") ושסרטה השלישי ועוכר השלווה "מוכרחים לדבר על קווין" (2011) הוכיח שהיא יודעת ללחוץ על העצבים החשופים של הצופים. המעבר לפרויקט מערבוני, שבו נטלי פורטמן משחקת בתפקיד הראשי (ואף משמשת כמפיקה), היה בעל פוטנציאל.
ביום שני ה-11 במרץ 2013 הצוות הגיע ליום הצילומים הראשון רק כדי לגלות שרמזי התפטרה יום קודם. כנראה שלא היה תסריט גמור ותקציב סגור והבמאית נקלעה לעימות קשה עם המפיקים. הדרמה התעצמה מכיוון שאיתה פרשו גם השחקנים ג'וד לאו ומייקל פאסבנדר והצלם דריוס חונג'י.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
הפרויקט ניצל בזכות גיוסו של הבמאי גאווין או'קונור שהביא עימו את השחקן-תסריטאי ג'ואל אדג'רטון (הם עבדו יחד בסרט "לוחם" ב-2011). אדג'רטון שכתב את התסריט, עבר מעמדת השחקן המיועד לדמות של הנבל לזו של הגיבור. או'קונור הוא במאי שנטיותיו האמנותיות מאוד שונות מאלו של רמזי. ב"לוחם" הוא עשה עבודה יפה בתיאור היחסים בין שני אחים, שהם גם יריבים בזירת ה-MMA, אבל הוא לא במאי שמתמחה בזווית מקורית על דמויות נשיות.
"לג'יין יש אקדח" מצטרף לרשימה המצומצמת של מערבונים המעמידים במרכזם דמות חזקה של אישה. בשנות ה-50 הופיעו ג'ואן קרופורד ב"ג'וני גיטאר" (1954) של ניקולס ריי וברברה סטנוויק ב"ארבעים אקדחים" (1957) של סמואל פולר. שני הסרטים בחרו בהקצנה, לעיתים קודחת וגובלת בפרוורסיה, של עולם המערבון. בשניהם מככבות שחקניות ותיקות כנשים המגנות על הטריטוריה שלהן.
בשנות ה-60 וה-70 "קאט בלו" (1965) של אליוט סילברסטיין, ו"האני קאולדר" (1971) של ברט קנדי, משתמשים בשתי שחקניות נודעות ביופיין (ג'יין פונדה, ראקל וולש) כדי לנסח - באופן קומי בראשון, ודרמטי בשני - את יכולתה של אישה לעמוד מול האיום של פלישה גברית לטריטוריה הנשית. לא מדובר רק תוקפנות פיזית אלא גם כזו המערבת את יחסי הכוח המינים.
בשני הסרטים היתה דיכוטומיה של זונה/אקדוחנית בין אם הגיבורה מתחפשת לזונה לשם השגת מטרותיה ("קאט בלו") או בהפיכתה לקורבן לתוקפנות מינית קיצונית (ב"האני קלאודר"). "לג'יין יש אקדח" פועל בתוך הדינמיקות הללו - אישה שצריכה להגן על נחלתה ומשפחתה וחשופה לסכנת שיעבוד מיני, אך בהשוואה לסרטים שנעשו לפני עשרות שנים זהו סרט מוגבל ושמרני.
העלילה מתרחשת בניו מכסיקו בשנת 1871, אך חוזרת שוב ושוב במבנה נרטיבי מסורבל למדי, לנקודות זמן מוקדמות יותר. מבנה זה הוא אחד הסממנים המובהקים היחידים לחריגה מהקונוונציות של הז'אנר. העלילה מתחילה כשביל האמונד (נואה אמריך), בעלה של ג'יין, מגיעה לחווה הקטנה לאחר שנורה ונפגע קשות בניסיון לחסלו. המניע לניסיון החיסול הוא פרשה שתיחשף בהדרגה ובה מעורב פושע ואיש עסקים בשם ביל בישופ (יואן מקגרגור, שהחליף בתפקיד את בראדלי קופר, שהחליף את ג'וד לאו).
בנוסח המקובל, העלילה נעה לעבר נקודת העימות שתתרחש כאשר אנשיו של בישופ יגיעו אל החווה בה נמצאת ג'יין, שבינתיים מעבירה את הבת הקטנה להשגחה אצל חברים, ויחסלו אותה ואת בעלה.
מדוע ג'יין לא בורחת? אין לכך הסבר משכנע. זו לא עיירה שהשריף וויל קיין צריך להגן עליה ("צהרי היום") או המתנה עד שחיל החלוץ יציל את השריף ג'ון טי. צ'אנס ואנשיו הנצורים ("ריו בראבו"). העימות המכריע בין יושבי החווה הבודדים והנצורים וחבורת הפושעים תואם את מטרותיו הדרמטיות והרגשיות של הסרט - כנראה שזו סיבה מספיק טובה.
לשם ההתמודדות עם בישופ וחבורתו, ג'יין מצליחה, במאמץ רב, לגייס את דן פרוסט (אדג'רטון), מי שהיה אהובה ונפרד ממנה כשיצא למלחמה. ג'יין חשבה שהוא מת, אבל הוא חזר, וראה את ג'יין עם הגבר החדש והילדה שיש לה ממנו. אין פלא שהוא מסויג ומריר ביחסו לג'יין ולבקשת העזרה שלה - ובכל זאת מתרצה.
העניין המרכזי שאמור להיות בעלילה הוא בגילוי ההדרגתי של הנסיבות. מה גרם לג'יין, שללא ספק מחזיקה ברגשות עזים כלפי דן, להתחתן עם ביל? הסרט מציג סדרה של פלאשבקים לנקודות זמן מוקדמות - חלקם מציגים את השתלשלות האירועים באופן לא מאוד מעניין, וחלקם את ההרמוניה הרומנטית המושלמת מדי שהיתה בין ג'יין לדן לפני שהוא יצא למלחמה.
התסריט נותן תוקף לבחירותיה של ג'יין, אך המהלך לא מעניין במיוחד, והתסריט חסר סצנות שיקנו עומק משמעותי לדמויות. בנקודת הסיום של הסרט יש כמה החלטות מפוקפקות למדי בניסיון להעניק סוף מושלם ולא סביר, במיוחד בהתחשב באופיו האכזרי של העולם המוצג.
"לג'יין יש אקדח" (ארצות הברית) - במאי: גאווין או'קונור. שחקנים ראשיים: נטלי פורטמן, ג'ואל אדג'רטון, יואן מקגרגור ונואה אמריך. אורך הסרט: 98 דקות.
