עשרות רבנים: על הקהילות הדתיות לקבל הומואים
במסמך שפרסם ארגון "בית הלל", מדגישים רבניו כי היחס לחוטאים בתחום המיני צריך להיות זהה לבעלי עבירות אחרים, ולכן אין להתנכל אליהם או לדחותם. בכך הם מצטרפים לרבני האורתודוכסיה-המודרנית מארה"ב, ולרבנים בכירים בציונות הדתית שפרסמו דברים דומים בעבר
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
תחת הכותרת "הלכה והכלה" קיימו הרבנים אמש (יום א') כינוס בנושא, בהשתתפות הומואים דתיים, פסיכולוגים – וגם הוריה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה בקיץ שעבר במצעד הגאווה בירושלים. גולת הכותרת של האירוע הייתה הצגת נייר העמדה שעליו עמלו בחודשים האחרונים חברי בית המדרש ההלכתי של "בית הלל".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- זלזול, התנכלות וחזית גברית: לא מוותרות על המועצה הדתית הלכות זק"א: אסור לצלם גופות, מותר לנשק את המת, חובה לקבור חבל תלייה
- בואו למכור את החמץ שלכם בקלות ובמהירות - כאן
בכך הם מצטרפים לרבני האורתודוכסיה-המודרנית מארה"ב, שפרסמו ב-2010 דברים דומים, לחבריהם שחתמו על מסמך העקרונות של עמותת הו"ד (הומואים דתיים) באותה שנה, ולאחרים שהתבטאו ברוח זו באופן פרטי בהזדמנויות שונות – בהם גם בכירים ציונות הדתית.
רבני "בית הלל": הנטייה כשלעצמה איננה אסורה
תחילה הדגישו הרבנים כי האיסור על קיום יחסים בין בני זוג מאותו מין הוא מהתורה, ואין כל דרך להתיר אותו. זאת ועוד:
גם חיבוק ונישוק ב"דרך תאווה" (בין שני אנשים הנמשכים זה לזה) אסורים, ואף שהות משותפת במקום מבודד וסגור ("יחוד"), מחשש לעבירה. הם ציינו לשבח בעלי נטייה חד-מינית שכובשים את יצרם ולא ממשים אותה ("גיבורים"), ולחוטאים קראו לחזור בתשובה וכן להתייעץ עם "מורה הלכתי" כיצד "למעט באיסורים" להבא.
לפי רבני "בית הלל", הנטייה החד-מינית עצמה (להבדיל מהמעשה) איננה אסורה, ואי אפשר לגנות אותה או לצוות עליה. מכאן ש"אין כל פסול הלכתי או מוסרי" בלהט"בים - ובמיוחד כל עוד לא ידוע בוודאות שהם מקיימים יחסים. לפיכך, כמי שחייבים במצוות התורה (כמו כל יהודי), הם יכולים לשמש שליחי ציבור בבית הכנסת, ולמעשה לשאת בכל תפקיד אחר בקהילה.
הרבנים והגבאים נקראים במסמך לכוון את הציבור להתגבר על הקשיים ולפתח יכולת הכלה של בעלי הנטיות החד-מיניות. "אנו פותחים את הלב ושערי הקהילה לאדם מתוך הדגשה שאין בכך כדי לתת אישור לעבירה", נכתב.
"לאפשר להם להיות חלק מהקהילה הדתית"
ביחס למשפחות חד-מיניות מבהירים תחילה ב"בית הלל" כי "לא ניתן להכיר על פי דרכה של תורה במשמעות הפורמלית של קשר זוגי בין בני אותו מין", ולכן "הקהילה הדתית לא תכיר בזוגיותם". ואולם מנסחי המסמך מפגינים סלחנות כלפיהם ורואים בלהט"בים כמי שרוקמים "יחסי רעות ושותפות" עם בני מינם, מתוך מטרה להפיג את הבדידות.
ההמלצה לגביהם, לאור הנסיבות המקלות: "על אף החששות והחשדות שעלולים להתעורר סביב קשר כזה, על הקהילה לבחון את אפשרות השתלבותם בה... ולמצוא את הדרך לאפשר לאנשים אלה, החפצים להיות חלק מהקהילה הדתית, לעשות זאת מבלי להטיל עליהם מגבלות נוספות על אלה המקובלות בקהילה ביחס לעוברי עבירה".
הרבנים מניחים כי "אדם המבקש להשתייך לקהילה הדתית, לא יבחר בזהות חד-מינית אלא אם כן הדבר כפוי עליו במידה רבה בשל תחושותיו הפנימיות", כך שאם הוא מצהיר על עצמו ככזה – נראה שאין לו ברירה אחרת.
הציבור נקרא להתחשב בזה ולהבחין בין עבירה דתית מתוך רצון חופשי, לזו הנעשית בנסיבות אלו: "על אף שאין להתיר את איסורי העריות, יש מקום להקל בגישת ההכלה החברתית ולקבלם לתוך הקהילה".
לפנייה לכתב/ת 
