"העמדתי לעצמי מטרה, אני את המחלה אנצח"

לא אשכח את הרגע בו התבשרתי שאני חולה בסרטן. הרי זו אותה מחלה ארורה שתמיד שמעתי שיש לאחרים, וקיוויתי כמו כולם שלעולם לא אצטרך להתמודד עמה גם אני. תסריט חיי רץ לנגד עיניי – כל מה שהספקתי לעשות עד אז וכל מה שאני רוצה לעשות ולחוות בעתיד. ברגע זה העמדתי לעצמי מטרה, אני את המחלה אנצח. לא ראיתי אופציה אחרת.

בעזרת המשפחה התומכת שסביבי, הרופאים, אנשי המקצוע והמתנדבים שתרמו מעצמם ידעתי שאצליח להתמודד ולהתגבר. הסביבה, האופי החזק, המוטיבציה והרצון לנצח גרמו לי להאמין שיום יבוא וכל זה יהיה מאחורי ואני אהיה הנותן ולא המקבל. לשמחתי, תקוותיי נענו והיום אני משמש אוזן קשבת למאות חולים במוקד השירות הסוציאלי לחולי סרטן.

להתנדבות הגעתי דרך מועדון "חבר" המציע פרויקטים התנדבותיים בתחומים מגוונים לעמיתים, שמשרתים ושירתו את המולדת והחליטו להמשיך בעשייה ולתרום לחברה על ידי התנדבות. אחרי שנים בשירות צבאי חיפשתי אפיק התנדבותי שיאפשר לי לתרום מעצמי. כיום אני מנהל את מוקד השירות הסוציאלי לחולי הסרטן ובמסגרתו אני מסביר למטופל את מיצוי הזכויות שלו ומפנה אותו לעובד הסוציאלי המתאים.

"אני חווה את הסרטן דרך סיפורי אחרים ולא מפחד להתעמת עמו"

אני יודע שאנשים רבים שהחלימו מהמחלה מעדיפים שלא לשמוע עליה, אבל במסגרת התנדבותי אני חווה את הסרטן דרך סיפורי אחרים ולא מפחד להתעמת עמו. הסיפורים על ההקרנות, הכימותרפיה והטיפולים הכואבים מחזירים אותי לא פעם לקשיים שחוויתי אני במחלקה האונקולוגית בבית החולים תל השומר.

מה שמחזק אותי ומעניק לי תעצומות היא הידיעה שאני עוזר לאלה הנלחמים כעת במחלה. אני מנסה לנתק את הרגש מהתפקיד אבל כל מקרה חדש שואב אותי לאנשים, למשפחות ולהתמודדויות שלהם. אני נקשר לא פעם לסיפורים וממשיך ללוות את האנשים גם לאחר המענה המבוקש – כל אדם הוא עולם ומכל אחד ניתן ללמוד על הקושי ועל דרכי התמודדות אינדיבידואליים.

"לעיתים קל יותר להחשף לזר שנמצא כדי להקשיב"

אני יודע שברגעים קשים אנשים מבקשים לדבר, לפרוק את שעל ליבם ולעיתים קל יותר להחשף לזר שלא מבקר, לא שופט ולא קשור באופן רגשי, אלא נמצא כדי להקשיב. לצערי, גם ברמה האישית אני מלווה ותומך כיום באחי התאום שחולה בסרטן. הרופאים קצבו לו שישה חודשי חיים, אבל לשמחתנו חלפו מאז שלוש וחצי שנים ואנו כולנו תקווה.

האמירה כי "אני מקבל יותר ממה שאני נותן" אינה בגדר מליצה ריקה יש בה הרבה מן האמת. פעילות זו מעניקה לי סיפוק רב. מאז שחרורי מהצבא הספקתי להתנדב בכמה וכמה מקומות וארגונים.

ישראל עם אחיו התאום צבי המתמודד גם הוא עם מחלת הסרטן

בשנים הראשונות התנדבתי בארגון "לתת" בו סייעתי בחלוקת מזון ובגיוס מתנדבים כמו גם בגיוס סטודנטים מלגאים. הרגשת הסיפוק העצמי מהנתינה גרמה לי להשאר כשבע שנים בתוך הארגון, שם התנדבתי ארבעה ימים בשבוע. לאחר מכן התנדבתי בבית החולים תל-השומר במחלקת בקרת איכות ומניעת זיהומים. כיום בנוסף לתפקידי במוקד השירות הסוציאלי לחולי סרטן אני מתנדב במקביל גם בסניף הביטוח הלאומי ברמת גן ביעוץ לקשיש.

הסיפוק העצום מהתרומה לקהילה נותן לי את הכוח להמשיך ולהתמודד.

• הכותב ישראל וינריך הוא בן 65 ועמית מועדון "חבר". עמיתי מועדון חבר המעוניינים להתנדב ולהצטרף לישראל ולרבים אחרים מוזמנים להיכנס ולהירשם דרך האתר .