מפת החינוך: דתיים וחרדים משתרכים במיצ"ב
מבחני ההשוואה חושפים כי ממוצע הציונים במקצועות הליבה עומד בחינוך הממלכתי על 65, בעוד הממוצע בחינוך הממלכתי-דתי עומד על 53 ובחינוך החרדי על 34. יו"ר מועצת החינוך הממלכתי-דתי: "אנחנו לא נעים סביב המיצ"ב, ההורים דורשים יותר שעות יהדות". היכנסו למפת החינוך לבדוק את בית הספר שלכם
לפי אתר מדלן, שעיבד את הנתונים עבור ynet, בערים באר שבע וירושלים הפערים נעים מנקודה עד שתיים לטובת החינוך הממלכתי, בעוד בראש העין ובמגדל העמק הפער מגיע עד לכדי 40-30 נקודות. עוד עלה מהנתונים כי ממוצע הציונים בארבעת מקצועות הליבה (מתמטיקה, אנגלית, מדעים ושפה) עומד בחינוך הממלכתי על 65, בעוד הממוצע בחינוך הממלכתי-דתי עומד על 53 ובחינוך החרדי על 34 בלבד.
השוואה לפי ערים - לחצו לטבלה מפורטת
(עיבוד וניתוח נתונים: מדלן)
במקצוע המתמטיקה עומד הממוצע בקרב החינוך הממלכתי על 66, בממלכתי-דתי על 58 ובחינוך החרדי על 35. תלמידי החינוך החרדי כלל לא נבחנים במקצועות המדעים והאנגלית, אך הפער בין תלמידי החינוך הממלכתי לאלה בחינוך הממלכתי-דתי נשמר: 16 נקודות במדעים ו-20 נקודות באנגלית.
בחיתוך לפי יישובים ניתן לראות כי במגדל העמק נרשם הפער הגדול ביותר: 38 נקודות לטובת החינוך הממלכתי. מיד לאחר מכן ניצבות ראש העין (30 נקודות), ראשון לציון (26), הרצליה (25) ותל אביב וכפר סבא (20). בשדרות, טבריה ואופקים המגמה היא הפוכה. כך למשל, בשדרות מדד ההישגים בחינוך הממלכתי עומד על 25 ובחינוך הממלכתי-דתי על 34.
הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החינוך הממלכתי דתי (גוף סטטוטורי במשרד החינוך שאחראי על אופיו של החינוך הדתי ושמירת האוטונומיה הדתית והתורנית שלו), התייחס לפערים שנחשפו: "כמובן שהנתון הזה לא מעודד, אבל יש לו כמה הסברים: הראשון נוגע להרכב הסוציו-אקונומי המגוון של החינוך הדתי, הוא יותר מורכב, קשה והטרוגני מהחינוך הכללי. זו לא התנצלות, אלא להפך - גאווה, אבל זה משפיע מאוד על התוצאות".
ההסבר השני לפי הרב גיסר נוגע למקום שתופס המבחן בקרב בתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי. "בחינוך הדתי אין בדרך כלל התמקדות בבחינת המיצ"ב כחזות הכול ובית הספר עוסק בעיקר בתוכניות הערכיות, החברתיות והחינוכיות. אנחנו לא חושבים שבית הספר צריך לנוע כל שנת הלימודים סביב המיצ"ב, הוא לא הופך ללב תוכניות הלימודים שלנו".
הסיבה השלישית ואולי החשובה ביותר מתייחסת להרכב הלימודים ושעות ההוראה בבתי הספר הדתיים. "אין אצלנו מספיק שעות למקצועות המדעים והליבה", אומר הרב גיסר, "החינוך הדתי מחויב להרבה יותר שעות ממה שמקצה לו המשרד בכל הקשור לתוכניות התורה והיהדות, הדרישה מההורים ומהאוכלוסייה הדתית לתת יותר שעות תורניות, שעות יהדות, היא גבוהה מאוד ובית הספר מספק את המענה הזה, אך ממעט עד למינימום את הלמידה והניצול של שעות הליבה".
על אף הנתונים הביע הרב גיסר אופטימיות. "אם משווים את הנתונים של החינוך הממלכתי-דתי לשנים קודמות ניתן לראות שאנחנו עושים התקדמות מאוד יפה ומעלים את ההישגים שלנו משנה לשנה. בשנים האחרונות אנחנו משקיעים יותר בהתמקצעות של אנשי ההוראה, בין היתר גם לטובת המיצ"ב, אנחנו מעודדים השתלמויות אינטנסיביות בתוך מוסדות הלימוד, ומקווים שהמשרד ייענה לבקשתנו להוספת שעות לימוד".
"אלה לא מקצועות קודש"
הרב ישי יזדי, סמנכ"ל פדגוגי ברשת מעיין החינוך התורני, הסביר בהתייחסו לנתוני המגזר החרדי כי "במחוז החרדי יש כמה קבוצות: מוכר שאינו רשמי שעובד ישירות מול המחוז, מוכר שאינו רשמי (חינוך עצמאי) שעובד דרך רשתות כמו מעיין החינוך התורני ומוסדות הפטור. הרוב לא משתתפים במיצ"ב. הייתה תקופה שהחינוך העצמאי כן עשה את המיצ"ב, אבל הדבר יצר בעיות רבות ושיבש את כל בית הספר. ברגע שהתפרסמו הציונים נהייתה מחויבות להצליח, ובתי ספר שהשתתפו הפסיקו זאת באישור הרבנים".יזדי אומר שגם רשת מעיין החינוך התורני התייעצה בנושא עם הרבנים שהורו להמשיך את ההשתתפות, אבל בדרכם שלהם. לדבריו, "אנחנו נבחנים במיצ"ב רק במתמטיקה ושפה. אלה לא מקצועות קודש, והיה חשוב שזה לא יבוא על חשבון מקצועות הקודש".
הרב ציין כי הוא מודע לפערים, אך הדגיש כי במגזר שלו רואים במיצ"ב מנוף להישגיות. "אני כן חושב שהוא כלי טוב, ויכול להיות שההתייחסות לבחינה לא הייתה מספיק רצינית. בשנה האחרונה שמנו את המיצ"ב במקום גבוה בסדר העדיפויות והחלטנו שאם עושים, אז שיהיה טוב. זה לא צריך לבוא על חשבון מקצועות הקודש, אין מקום וצורך לערבב בין התחומים".
לפנייה לכתב/ת 
