מרינות, חופים וקרקע: הקרבות של שומר הטבע במרכז

הכירו את אחד הסיוטים התכנוניים הכי גדולים של משה פרלמוטר, רכז אזור מרכז של החברה להגנת הטבע - החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל)

שומרי טבע - כתבות קודמות:

עורכת הדין שעברה לשמור על הטבע באזור חיפה

שומר הטבע "במקום שבו אין חוקים"

נרקיסים, חולות וכוכבים: שומר הטבע מהדרום

שומר הטבע בי-ם: "רוצה לתקן את העיר הזו"

"נלחם בצמודי הקרקע". שומר הטבע מהצפון

כשברקע משבר הדיור אושר החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור והוקמה הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור. המטרה: קידום יעיל ומהיר של תוכניות בנייה לדיור במתחמים מועדפים. בפועל, מדובר בגוף רב השפעה שאין עליו מגבלות, למעט עקרונות תמ"א 35. וגם אז - לא באמת.

"האיום הגדול שלנו הוא הותמ"ל, כי הוא פורץ כל גבול. אפשר לקדם בו תוכניות בניגוד לכל תוכניות המתאר הארציות. חוץ מתמ"א 35. וגם פה מאפשרים סטייה", אומר פרלמוטר. "זה הליך מאוד מהיר ולא יסודי לטעמנו. הבעיה היא שזה מין תהליך מאוד דורסני. הרכב הוועדה לא מאוזן. הייתי בדיונים שם. מה שקורה שאלה נציגים של משרדי ממשלה שלא מכירים את האזורים שבהם מקודמות התוכניות. חוטפים תוכניות מהוועדות המחוזיות ולוקחים לדיון בותמ"ל.

 ברגע שאתה מקדם תוכניות בהיקפים גדולים, לפעמים של אלפי יחידות דיור, צריך לתת תשומת לב גם לתחבורה ותשתיות. אני לא רוצה לומר שהכל נעשה מהר מדי. לא רוצה להשתמש במילים קיצוניות. אבל ההליכים האחרים יותר מעמיקים".

מדו"ח מעקב תקופתי של פעילות הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה למתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל), שחובר לאחר הקמתה על ידי חלק מרכזי הרשות וכותבים נוספים, טוענים בחברה להגנת הטבע כי הוועדה מקדמת תוכניות בזבזניות המתבטאות בצפיפות נמוכה מהמקובל במרכז הארץ, מקדמת תוכניות שחלקן כבר הופקדו בפועל להתנגדויות, וכי האפשרות של תושבים ורשויות מקומיות להביע את רחשי לבם ביחס לתוכנית היא נמוכה. "ישנה סכנה מוחשית שהליך התכנון המיוחד בחוק הותמ"ל יפגע בחוסנן של הערים בישראל, כמו גם בשטחים הפתוחים ובעקרונות הדמוקרטיים של הליך תכנון תקין, המבוסס על שיתוף ציבור".

משה פרלמוטר (צילום: אילנה קוריאל)

"הבעיה היא שזה יוצר נורמה ציבורית מסוכנת", מוסיף פרלמוטר. "המחויבות לפתח בכל מחיר תמיד באה על חשבון הקשבה ופתיחות לכל מיני עמדות של אופוזיציה. האינטרס היחיד הוא המגורים וכל השאר נדחק הצידה. איזו מין מחשבה תכנונית זו? החשש שלי הוא שיבואו וייכנסו למקומות רגישים. זו מעין מכונה שמזינה את עצמה. המוטיבציה להוכיח הנה הבאנו 90 אלף יחידות דיור".

הקרב מול המרינות

בימים אלה מקודמת במנהל התכנון תוכנית מתאר למרינות בחופי הים של חדרה ונתניה. "בתמ"א 13 הישנה סומנו מקומות אופציונליים למרינות, כשלאף אחד לא היה מושג איך המרינות הורסות את החופים ועד כמה יחסרו לנו חופים לציבור. זה לא אומר שבאופן אוטומטי צריך לעשות תוכנית", אומר פרלמוטר. "ברגע שבונים שובר גלים גדול של המרינה החול נעצר והוא נגרע. התוצאה היא שנאכל חוף. באשקלון, נתניה ובהרצליה יש חופים מצוקיים. אם מתוך 30-40 מטר מרצועת החול נאכלים חלקים לא נשאר חוף לאנשים והמצוקים באותם חופים נהרסים ומתמוטטים. ברגע שאין חול הגלים מכים במצוקים והם מתמוטטים. ניתן להבחין בזה באשקלון ובאשדוד".

המרינה בהרצליה. ארכיון(צילום: מוטי קמחי)

הוא טוען כי רק מעטים משתמשים במרינות, המצריכות שטח רב. "מרינה בהרצליה לוקחת 800 מטר רצועת חוף. תארו לכם שלוקחים 800 מטר רצועת חוף ומקצים אותו ל-500 יאכטונרים שצריכים מקום לעגון את היאכטות שלהם", אומר פרלמוטר. "זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. פשוט משביתים את החוף כחוף רחצה ולוקחים אותו ממיליוני אזרחים. בנתניה מדובר על חוף מצפון לשמורת האירוסים, בסמיכות לחוף מתחת להר הזבל. אבל הצבה של מרינה שם תהרוס את החופים המצוקיים, ופשוט תאכל כ-800 מטר חוף רחצה לעולמים. תחשבו שעוד 15-20 שנה, כשיהיו 20 מיליון איש, לאן יילכו האנשים האלה כשיעמדו שם מרינות בהם יעגנו יאכטות, חלקם של עשירים וחלק של פחות עשירים. החוף במדינת ישראל תפוס על ידי המון מתקני צבא ונמלים. לטעמנו ניתן למצוא פתרונות צנועים לחינוך ימי וספורט ימי. אסור להקצות חופים למרינות ענק. זו בעיני הגזילה הכי גדולה".

הקרב על הקרקע

פרלמוטר מבקש להסב את תשומת ליבנו לגבעת האירוסים של ראשון לציון. זו גבעת כורכר וחמרה שממנה ניתן לראות את ראשון לציון ממזרח ומצפון ונס ציונה מדרום. "שנים רבות מתעסקים עם שימור גבעות כורכר וחמרה. פה יש הרבה טבע לשמור עליו", הוא אומר. הסיבה שהוא מוביל אותנו לגבעה הקטנה הזו היא על מנת להוכיח שגם באזורים אורבניים יש פנינות טבע קטנות שעליהן חייבים לשמור. למעשה, גבעת הכורכר הקטנה הזו זוכה לתשומת ליבם של המוני אזרחים.

"אנחנו במצור", אומר הפעיל הסביבתי נאור ירושלמי מפורום גבעות הכורכר בנס ציונה. "בטבעות הבטון נותרו שטחים עליהם עדיין לא נבנו. וגם פנינות קבע כמו זו. רוב הרכסים קבורים מתחת לבנייה. כשמסביב יש טבעת צפופה כזו של בטון שהולכת ומצטופפת החשיבות לשמור את הלב הירוק הזה גדלה בהתמדה". אחת הבעיות היא שמדובר בקרקע פרטית. לפני כחצי שנה טרקטורים רמסו וחפרו את שטח הכורכר, כשהם מכחידים כמעט את כל מאוכלוסיית האירוסים.

"מכל אוכלוסיית האירוסים שחיו כאן שני שליש נכחדה", אומר פרלמוטר בעצב. "הכחדה כזו היא קטלנית. מתוך 150 גושי אירוס ארגמן 100 הלכו לעולמן. הגבעות במרכז הן מצרך נדיר מאוד ומהוות אחוזים בודדים מכלל השטח. זה אחד מבתי הגידול הכי פחות מיוצגים, שמכילים מאות מינים של חי וצומח". פרלמוטר מסביר כי "אחת הדרכים לשמור על הטבע היא להשפיע על מערכת התכנון כדי לכוון את התכנון למקומות הרצויים. מחר בבוקר יכולים לבוא בעלי הקרקע ואחרי ששיטחו את האזור הם יכולים לבוא עם טרקטורים. פנינו לעיריית ראשון לציון ודחפנו אותם לפעולה משפטית. מדובר בשטח ערכי מהמעלה הראשונה, אך זו קרקע פרטית. צריך לתת להם פיתרון כלכלי. אם המקום לא יהיה בידיים ציבוריות יש סיכוי שייהרס עוד. מסתובבים פה טרקטרונים וג'יפים ושופכים פה פסולת. אבל לצערנו אנחנו לא רואים שמשהו מתקדם".

הקרב על החופים

פלמוטר לוקח אותנו לחוף פלמחים, מצפון לחוף המוכרז. לא סתם אנחנו נמצאים פה. "בעורף של החוף פה היה צריך לקום כפר הנופש שאושר בזמנו. מי שהוביל באמת את המאבק של פלמחים זה הציבור הרחב. קמו כל מיני פעילים שניהלו בצורה מתמשכת מאבק, שבדיעבד ההישג הגדול מאוד הוא שהצליחו לבטל תוכנית לפיתוח, דבר שבדרך כלל קשה לבטל", הוא אומר. 

חולות פלמחים(צילום: דב גרינבלט)

זה אחד הדברים שהוא רוצה שכולם יידעו. שלא תמיד מישהו אחר ישמור על הטבע למעננו. אנחנו צריכים לעשות זאת. "זה חוף ים שחשוב למיליוני אנשים. היה פה מאבק ציבורי מסור. אחרי שהמאבק יצר לחץ הייתה החלטת ממשלה שהוביל ארדן כשר להגנת הסביבה.

 הוא מאוד התחבר למאבק. הוועדה המחוזית הצליחה להפקיד תוכנית לגן לאומי. בינתיים העסק מעט הסתבך. צריך מתישהו להתחייב שיהיה מישהו שיפצה את בעלי הקרקע הפרטית. שר האוצר כחלון מהר מאוד התגייס, והוא והשר להגנת הסביבה גבאי העבירו התחייבות עקרונית (כתב שיפוי) של האוצר והקרן לשטחים פתוחים לכל פיצוי".

השטח של אזור מרכז הוא עם הכי פחות טבע שיש. "מרבית מחוז מרכז הוא שטחים מעובדים, בנויים או שהפכו אותם למחצבות או שהצבא יושב עליהם. כל פיתוח פוגע בעוד ועוד שטחים שלא גדולים מספיק. למרות שבצפון ובדרום יש המון שטחי טבע שם הקושי האדיר הוא שכמעט כל תוכנית עולה על שטחי טבע. אז גם שם זה סיפור קשה ומסובך. אני חושב שהמאמץ של המדינה צריך לקחת בחשבון שפגיעה בשטחים טבעיים פה הוא פגיעה בשטח יותר רגיש. אנשים רוצים לטייל בטבע בלי לנסוע צפונה דרומה ולהיתקע שעתיים בפקקים. גם את זה צריך להבטיח".