התחתנה אך החליטה לשמור על המאהב
גם אחרי שנישאה לאחר, הוסיפה שירה לשמור על קשר עם דן, איתו ניהלה רומן ארוך שנים. כדי להתנתק ממנו תצטרך ללמוד דבר או שניים על אהבה. אימון אישי
בשנה הראשונה הוא עוד הבטיח לה שיום אחד, כשהילדות יגדלו, הוא יעזוב את אשתו, והם יהיו ביחד. אחר-כך הוא הפסיק להבטיח, והיא מעולם לא העזה לשאול. היא הכירה אותו כשהייתה בת 22, והוא - כמעט בן 35. כל מה שידעה על עצמה, על מין, על אהבה ועל החיים – למדה ממנו.
אחרי שש שנים קצת נמאס לה. היא עדיין היתה מאוהבת בו, אבל היא כבר היתה בת 28, והחיים שלה עדיין לא התקדמו לשום מקום. היא החליטה שהגיע הזמן לעשות עם עצמה משהו והבינה שהיא צריכה להתחתן. היא לא קיוותה להתאהב, ואפילו לרגע לא עלה בדעתה לעזוב את דן, אבל היא רצתה בית וילדים משלה, והבינה שדן לעולם לא ייתן לה את זה. היו ימים שחשבה לעשות איתו ילד ולגדל אותו בעצמה, אבל דן לא כל-כך התלהב מהרעיון, וגם לה לא ממש התחשק לגדל ילד לבד.
כאשר הודיעה לו שהיא מתכוונת להתחיל להכיר בחורים, ולמצוא לעצמה מישהו להתחתן איתו, הוא הגיב, כצפוי, בהתקף קנאה. אבל אחרי שהבהירה לו שהיא לא מחפשת מישהו שיחליף אותו, נרגע ואפילו הבין שזה יכול להיות סידור נוח, שיחסוך לו רגשי אשמה וצרות בעתיד. אמנם, זה עלול להקשות עליהם עוד יותר את המפגשים, כי עכשיו גם היא תצטרך לשקר ולמצוא תירוצים להיעלמויות שלה, אבל הוא סמך עליה שתסתדר. היא הייתה מהמסתדרים.
כשהפחד מזין את ההתאהבות
חוקרים שעוסקים באהבה וזוגיות, ביניהם אסתר פרל, סטיבן מיטשל ואחרים, מדברים על הקשר בין תחושות של תשוקה והתאהבות, לבין תחושות מקבילות של פחד, מתח והתרגשות. כאשר הפחד והמתח הם חלק משמעותי ממערכת היחסים, יכולה ההתאהבות להימשך לנצח, בעוד שכאשר הם מתחלפים בתחושות של ביטחון ושלווה, נעלמת ההתאהבות, ובמקומה מופיעים במקרה הטוב רגשות של אחווה, חברות ושלווה, ובמקרה הרע – תחושת שממון, דיכאון ואכזבה.
כאשר דן התחתן עם אשתו הוא היה מאוהב בה, אבל במשך השנים התחלפה ההרגשה הזו בתחושות של שלווה וביטחון, שהביאו לחסך כבד בצורך שלו להרגיש מאוהב. שירה סיפקה לו בדיוק את הצורך הזה: היא הייתה יפהפייה, תמימה לחלוטין והכי חשוב: היא העריצה אותו ממבט ראשון. דן התאהב בה עד מעל לראש, ומהר מאד הבין שאם הוא רוצה לשמור עליה ועל מה שהוא מרגיש כלפיה – אסור לו למסד את הקשר. כך עברו שש שנים, בהם הוא פיתח את הקריירה שלו, אשתו גידלה את הבנות שלהם ושירה סיפקה את כל השאר.
שירה, לעומת זאת, האמינה באהבת נצח. היא האמינה שמה שיש בינה לבין דן איננו בר תחליף, ושאם תיפרד ממנו – לעולם לא תרגיש שלמה שוב. היא הייתה משוכנעת שגם הוא מרגיש כמוה. ככל שחלפו השנים, האפשרות להיפרד ממנו נראתה לה יותר ויותר מפחידה, ובסופו של דבר היא היתה מוכנה להסתפק בהצהרות האהבה שלו, ובפרורי המפגשים שסיפק לה - העיקר שלא ייפרדו. כאשר החליטה, אחרי שש שנים של ייסורים, חרדה ו'אהבת נצח', שהיא רוצה משפחה משלה, עדיין הייתה משוכנעת שלעולם לא תוכל להתאהב במישהו אחר. ההחלטה להתחתן הייתה פרקטית ורציונאלית מבחינתה. היא לא הבינה שההתאהבות שלה בדן ניזונה בין השאר מן המתח המתמיד שהקשר הזה מספק לה, ושאם רק תיתן לעצמה הזדמנות, תוכל ליצור לעצמה אהבה חדשה בזוגיות בריאה.
שקר החן
אני ושירה נפגשנו שנה אחריי שהתחתנה. מספר חודשים אחריי שהחליטה את ההחלטה יוצאת הדופן שלה, היא הכירה בחור מקסים, ודי מהר גרמה לו להתאהב בה ולהציע לה נישואים. קל לגרום למישהו להתאהב בך כאשר את מרגישה נאהבת על ידי אחר ולכן אינך חרדה לגורל הקשר. הביטחון העצמי ששידרה שירה, הוא תחושה שאני בדרך כלל מתאמצת מאד ללמד את המטופלות שלי להקרין.
אבל הביטחון העצמי של שירה היה שיקרי. הוא אמנם עזר לה למצוא מישהו להתחתן איתו, אבל הוא לא עזר לה להיות מאושרת או להרגיש שלמה עם עצמה. מהר מאד אחרי שהתחתנו התחיל גיא, בעלה, להרגיש שמשהו במערכת היחסים שלהם לא עובד כמו שצריך. שירה המשיכה להקרין את אותו בטחון עצמי לכאורה גם אחריי שנישאו, אבל עתה זה הרגיש כמו ריחוק וקרירות, וזה לא היה מפתה או נעים. הוא רצה ממנה יותר מזה, אבל לה לא היה מה לתת לו. ליבה נשאר אצל דן, שאותו פגשה עכשיו רק על חשבון שעות העבודה, ולכן המשיכה לדשדש במקום, ולא הצליחה לטפח חיים עצמאיים או קריירה ראויה לשמה.
כאשר באה אליי, קיוותה שאעזור לה להישאר עם דן, ויחד עם זאת לשמור על יציבות במערכת היחסים שלה עם גיא. לי הייתה תקווה אחרת עבורה: קיוויתי שאצליח ללמד אותה שיעור אמיתי באהבה, ושאעזור לה לפתח ביטחון עצמי שיאפשר לה להאמין שהיא מסוגלת לחיות חיים מלאי אהבה גם בלי דן. את הצעד הראשון היא הרי הצליחה לעשות לבד - בכך שהתחתנה. מישהי אחרת במקומה הייתה עלולה להישאר כבולה לנצח לגבר נשוי, שלעולם לא ייתן לה יותר מאשר פרורים. עתה היה עליה ללמוד מה זאת אהבה, ואני קיוויתי בשבילה שתצליח ליישם את השיעור הזה עם בן הזוג שבחרה לה כבעל.
מה זאת אהבה?
סיפרתי לשירה על המחקרים המבחינים בין התאהבות לאהבה, ועל המרכיבים השונים של כל אחת מן התחושות הללו. עזרתי לה לראות שהקשר שלה עם דן התבסס על מתח תמידי, ולכן הרגשות בו נותרו עוצמתיים לאורך זמן רב כל-כך. את הקשר עם גיא, לעומת זאת, ביססה שירה מראש על כך שלקחה אותו כמובן מאליו, ולכן הסיכוי שתצליח להרגיש בו משהו היה אפסי. שירה שאלה האם אני באמת מאמינה שהיא יכולה להרגיש כלפי גיא את מה שהיא מרגישה לדן. לא הייתי בטוחה בכך.
הזוגיות שלה עם גיא התחילה בשקר, וזו לא התחלה מוצלחת במיוחד, אבל גיא היה גבר מקסים ויוצא דופן, ואני האמנתי שלא במקרה היא בחרה להתחתן דווקא איתו. שירה מעולם לא נתנה לעצמה הזדמנות אמיתית לראות אותו באמת. מלכתחילה היא הגיעה לקשר איתו ללא כל כוונה להרגיש כלפיו משהו. חשבתי שאם במקום הקרירות והריחוק שהביאה לקשר ביניהם, תחשוף שירה בפני גיא קצת מחוסר הביטחון שלה, ותרשה לעצמה להיות אמיתית ופגיעה לידו, יש סיכוי ששניהם יראו זה את זו באמת, ואז משהו חדש יתפתח ביניהם. שירה הייתה מוכנה לנסות. אמנם מה שהצעתי לא עורר בה תקווה גדולה מידי, אבל לא היה לה גם מה להפסיד - החיים הכפולים שחיה התחילו לעייף אותה גם ככה.
באף אחד מן השלבים בעבודה שלנו, לא הצעתי לשירה להיפרד מדן. ידעתי שאין טעם. את ההחלטה הזו היא תצטרך לקחת בעצמה, ברגע שתרגיש מספיק בטוחה וחזקה. אולי זה יקרה כאשר תרגיש שיש לידה מישהו אחר שהיא יכולה לבטוח בו ויכולה לאהוב אותו, ואולי זה יהיה כאשר תלמד לאהוב את עצמה, ולא תסכים יותר להסתפק בפרורים. בינתיים אני ממשיכה לעזור לה ללמוד שיעורים באהבה: אהבה עצמית, אהבה זוגית ואהבה בטוחה שנמשכת לאורך זמן. אני מאמינה שבסופו של דבר – היא תצליח.
אני מאחלת לך מכאן שירה, שתלמדי לאהוב את עצמך באמת, ולכל הנשים שמוכנות להסתפק בפרורים ומאמינות שהן עושות זאת בגלל אהבת נצח – אני מזמינה אתכן ללמוד מה זאת אהבת אמת, ולהתחיל ליישם אותה בחייכן.
ממני,
כנרת טל מאיר,
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
