פורצת דרך: כך הפכה ברקת את ב"ש לאלופה
היא בכלל הייתה קרובה למכבי ת"א אך השתכנעה להפריח את הנגב ואחרי דרך מפותלת ורגע אחד של ייאוש, היא עשתה את מה שנראה בעבר כבלתי ייאמן. כך הפכה אלונה ברקת לאישה החזקה של הכדורגל הישראלי
ביום רביעי, 11 ביולי 2007, בשעות הערב המאוחרות, חיכו כ-300 אוהדי הפועל באר-שבע להודעה דרמטית מחוץ לבניין העירייה. מעט לפני השעה חצות, יצא עשן לבן ואיתו ההודעה לה חיכו יותר מדי זמן: אלונה ברקת רכשה את קבוצתם. ברקת, שהוצגה אז כ"אשת עסקים מתחום ההיי-טק", רכשה קבוצה מוזנחת מהליגה הלאומית, עם עבר מפואר אך בדגש על זמן עבר ועשרות אלפי אוהדים שנטשו אותה בשלב כזה או אחר.
אחרי 40 שנה - סיקור חגיגות האליפות
- תקציר המשחק ההיסטורי וההנפה
- הארץ המובטחת / אורי קופר מנתח
- כל התגובות והחגיגות מהלילה המרגש
- מוקדמות הצ'מפיונס: ב"ש תהיה לא מדורגת
- מלאונרדו ועד טרנר: הדרך של ב"ש לאליפות
אתמול (ש'), תשע שנים אחרי, הפכה הפועל באר-שבע של ברקת לקבוצת הכדורגל הטובה ביותר בישראל, לאחר שזכתה באליפות המדינה, ארבעים שנה לאחר הפעם הקודמת. הדרך מירכתי הליגה השנייה לפסגת ליגת העל בואכה מוקדמות ליגת האלופות, ממש לא הייתה קלה, וכללה גם רגע אחד של ייאוש. אבל בסופו של דבר, מבחינת האוהדים האדומים, היא הייתה שווה כל רגע.
כמעט נכנסה בשותפות במכבי ת"א
ברקת גדלה בבית דתי באשקלון ולמדה באולפנה ברושלים. כשהייתה בת 22 נישאה לאלי ברקת, איש היי-טק ואחיו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. עוד לפני שנכנסה לתחום הכדורגל היא הייתה מעורבת במיזמים חברתיים ובארגונים כמו איפא"ק, בפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו והייתה שותפה להקמת מכון מחקר ביחד עם קרן רש"י שם הכירה את אלי אלאלוף, מנכ"ל הקרן, דמות ידועה בבאר שבע וכיום חבר כנסת מטעם מפלגת "כולנו". אלאלוף ויעקב טרנר, אז ראש עיריית באר שבע, היו אלו ששיכנעו את ברקת לרכוש את הקבוצה.
ברקת באותם ימים בכלל הייתה במגעים להיכנס בשותפות עם לוני הרציקוביץ' במכבי ת"א, את ההחלטה לשנות את דעתה היא הסבירה בראיון למוסף יום העצמאות של "ידיעות אחרונות": "אמרו לי 'עזבי את המובן מאליו, תקני קבוצה שאת יכולה לקדם ולעזור לה, תחוללי שינוי חברתי, ובאר-שבע היא הקבוצה שמתאימה בדיוק לסט הערכים שאת מאמינה בהם. נסעתי לשם פעמיים. גיליתי שכל השחקנים הטובים שהיו בנוער עזבו, שאנשים עבדו כאן בלי תלושי משכורת ויש דברים שצריכים להתחיל פה מאפס. כל כך רציתי להצליח והאמנתי בזה, שהדחקתי את הדאגות והחששות. את רוב הבעיות גיליתי אחרי הרכישה. בדיעבד אני מבינה שהיה ים של סיכונים אבל גם ים של סיכויים. הוכחנו שהסיכוי גדול מהסיכון."
ברקת הפכה לאישה הראשונה המחזיקה בבעלות של קבוצת כדורגל. "מבחינתי אין רלוונטיות להיותי אישה", התייחסה ברקת לעניין המגדרי, "היו מספר אנשים בתקשורת שהתקשו לקבל את זה, לא האמינו שאישה יכולה לנהל קבוצת ספורט ויש לה דעה ודרך משלה. אני מניחה שגם האישה הראשונה שמונתה למנכ"לית בנק, זכתה להרמת גבות. בכל פעם שאישה עושה לראשונה תפקיד מסוים, שואלים אותה איך היא מרגישה בעולם של גברים. הקולגות שלי בהנהלות קבוצות אחרות קיבלו אותי די מהר."
הטעויות בהתחלה
החלק הראשון של ברקת כבעלים של מועדון כדורגל התאפיין בעיקר בטעויות שנבעו מחוסר ניסיון. בזה אחר זה היא החתימה בשכר גבוה שחקנים שבמקרה הטוב היו בעברם הרחוק מובילים (אורן ניסים, שי בירוק ואילן בכר) ובמקרה הרע סתם כאלה שהסכימו לרדת דרומה (דודי פדלון, רועי סבג וסעיד מקאסי). בעונת הבכורה שלה, עונת 2007/08, היא החזירה את שחקן הבית, הבלם יניב אלול ואת החלוץ אופיר חיים, שמספר שנים קודם לכן כיכב בקבוצה והיה לרכש הגדול והיקר ביותר של הקבוצה.
לעמדת מאמן מונה מרקו בלבול אך באמצע העונה הוא הפך למאמן היחיד שברקת פיטרה ומינתה במקומו את גילי לנדאו. בצד האדמיניסטרטיבי היא החליטה לסיים את עבודתם של עובדי מנהלה רבים שעבדו שנים רבות במועדון. כל זה לא ממש עזר.
הטרגדיה הנוראית של צ'סוואה נסופוואה
הקבוצה סיימה במקום הרביעי במרחק של שלוש נקודות מעליית ליגה. עם זאת, האירוע הזכור מאותה עונה הוא מותו הפתאומי על כר הדשא של החלוץ הזמבי צ'סוואה נסופוואה, ב-30.8.07 במהלך משחק אימון נגד מכבי באר-שבע. נסופוואה לקה בליבו ומותו הכניס את המועדון לאבל גדול. מאז, עורכת הקבוצה את הבדיקות הרפואיות המקיפות ביותר שניתן לקיים לשחקנים בארץ. בשני מקרים הוחלט במועדון לוותר על שחקנים שלא עברו את הבדיקות הרפואיות המחמירות.
בעונת 2008/09 הצליחה ברקת למנות לקבוצה את גיא לוי שהיה בזמנו מבוקש מאוד לאחר שהעפיל כמאמן הנבחרת הצעירה לטורניר היורו עד גיל 21. לוי הגיע לקבוצה לא רק על תקן מאמן אלא כמי שינהל מבחינה מקצועית גם את מחלקת הנוער של המועדון. הוא ביצע שינויים במחלקת הנוער שחלקם קיימים עד היום, כגון סגירת קבוצות ילדים ב' ו-ג' שמעולם לא נפתחו מחדש.
המאמן הכריזמטי קיבל יד חופשית בבניית הסגל. הוא ניסה להיפרד מהכוכבים הוותיקים ואף שלח את אופיר חיים, אורן ניסים ודודי פדלון להתאמן עם הנוער. אל הסגל הצטרפו מספר שחקנים שיהפכו משמעותיים בעונות הבאות ביניהם אוהד קדוסי, דנדי אוקונגו ומעל כולם מאור מליקסון. הסגל הנוצץ הביא את הקבוצה עד למקום השלישי, שבאותה עונה הספיק לעלייה לליגת העל בשל הרחבת הליגה הראשונה ל-16 קבוצות.
כמו כן זכתה הקבוצה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, אך אמירתו של גיא לוי: "היה חסר לנו גביע בשביל לשים בו את העטים", העיבה על החגיגות. לוי, שלא שידר על אותו גל עם רבים מעובדי המועדון, קיבל מברקת הודעה שהוא לא ממשיך עם הקבוצה לליגת העל.
אל עונת 2009-10, הראשונה תחת ברקת בליגת העל, התייצבה הקבוצה מלאת תקוות. גיא עזורי, שנחשב אז לשם עולה בשוק המאמנים, קיבל את המושכות. בעלת הבית שוב פתחה את הארנק וצירפה שחקנים בכירים אך מזדקנים כמו ליאור אסולין, קאלה דרשלר, ארז מסיקה ומעל כולם, בהשקעה כספית אדירה, דוד רביבו, שלפני כן נתן עונה נהדרת במ.ס אשדוד. אליהם הצטרפו שחקנים נוספים דוגמת גיל בלומשטיין, אייל שן, יוסי אופיר, מרקוס גלרסה, דנילו מוריירה, ג'וזף טאצ'י ופאטה בנגורה שהמעמד התברר כגדול עליהם. דווקא סיראז' נאסר האלמוני, שהגיע מכפר קאסם, הוכח כרכש טוב שישרת את המועדון במשך שש עונות.
האיומים לעזוב
אירוע דרמטי במיוחד התרחש כשעה לאחר 2:2 ביתי נגד אחי נצרת במחזור ה-24, כשעזורי סיפר שאחד מאוהדי הקבוצה ניהל אחריו מרדף ברכבו ביציאה מאיצטדיון וסרמיל וניסה להורידו לשוליים. למחרת עזורי התפטר מתפקידו וזמן קצר לאחר מכן הטילה הבעלים פצצה: "אני עוזבת בתום העונה".
אלונה ברקת ראתה במה שקרה לעזורי חציית קו אדום ויש הרואים בהודעת העזיבה כנקודת מפנה בהתנהגות האוהדים שהבינו שאם ימשיכו בדרכם האלימה הם יישארו ללא בעלת הבית שחלמו עליה במשך שנים. בסופו של דבר, הצליחו האוהדים לשכנע שהמסר הועבר וברקת הודיעה בסיום העונה שהיא ממשיכה במועדון.
מבחינה מקצועית, תחת ויקו חדד המקומי, סיימה הקבוצה במקום ה-8 והמכובד לעולה חדשה מתוך 16 קבוצות. חשוב לציין שבעונה הזו זכה המגן השמאלי אופיר דודזאדה בהזדמנות לשחק בבוגרים ובהמשך הוא הוכיח לברקת שגם ממחלקת הנוער האדומה יכולים לצאת שחקני נבחרת. עוד שחקן שראוי לציון הוא הבלם הברזילאי וויליאם סוארס שנרכש מהפועל רמת-גן ב-500 אלף דולר, סכום שנראה בזמנו דמיוני, אך עד היום הוא מוכיח שהוא שווה כל שקל ששולם עליו.
גם עונת 2010/11 נפתחה עם מאמן חדש, הפעם מדובר בניר קלינגר, שמונה שנים אחרי שזכה באליפות עם מכבי תל-אביב ועם הטייטל של מאמן מוערך מהליגה הקפריסאית. קלינגר צירף את אוהד כהן, אבי יחיאל, ליאור ז'אן, עודד גביש ושני פורטוגלים יקרים מאוד שכיכבו בליגה הקפריסאית אך הוכחו כלא מתאימים לליגה הישראלית: ריקרדו פרננדס וברנרדו ואסקונסלס. הקבוצה פתחה טוב את העונה, בעיקר הודות למאור מליקסון, אך בינואר הוא נמכר ב-750 אלף אירו לויסלה קראקוב הפולנית והיה השחקן הראשון שברקת עושה עליו "אקזיט".
במקומו צורפו לקבוצה שחקנים שלא ממש תרמו כמו יחיאל צגאי, ערן לוי ואיברהים עבדול ראזק, שעלה למועדון ביוקר בשל תביעה מאוחרת שניהל נגדה. הרכש המשמעותי היה מאחורי הקלעים במינויו של אסי רחמים למנכ"ל המועדון. לאחר שלושה מנכ"לים בתקופת ברקת, התגלה רחמים כמתאים ביותר לדרישות המיוחדות של התפקיד.
הקבוצה לא התאוששה מעזיבתו של מליקסון וסיימה במקום התשיעי והדי מאכזב מבחינתה אבל חזרתה של קבוצת הנוער לליגה הבכירה יחד עם עלייה שלה לגמר גביע המדינה שפכו אור על המשך הדרך. בראייה עתידית, העובדה שבאותה עונה הונחה אבן הפינה להקמת האיצטדיון החדש של העיר, הייתה המשמעותית ביותר עבור המועדון.
ברקת חיפשה יציבות וקלינגר היה המאמן הראשון שלה שקיבל הזדמנות לעונה נוספת, 2011/12. הוא צירף את יוסי שיבחון, עידו אקסברד ומוטי מלכה וכן מספר שחקנים שעזבו מהר מאוד: מרצ'ין צ'אבאיי, לואיס טורס, לאריה קינגסטון, ואמג'ד סולימאן. פתיחת העונה הייתה לא פחות מקטסטרופאלית וכללה שישה הפסדי ליגה רצופים. דווקא לאחר ניצחון במשחק השביעי, החליט קלינגר להתפטר.
במקומו הוחזר גיא לוי וכבר במשחקו הראשון, אחד מאוהדי הקבוצה זרק למגרש רימון גז וגרם לקבוצה להיענש בחומרה. במהלך העונה לוי שינה שוב את הסגל כשצירף את ננד קיסו, פטר גרביץ', קושקו בוזוביץ', איבן גרידו, אוהד לויטה, דיא סבע ודובב גבאי, היחיד שנשאר במועדון גם בעונות שלאחר מכן. הקבוצה נקלעה למאבקי הישרדות קשים ובסופו של דבר ניצחון 1:3 על בית"ר ירושלים השאיר את הקבוצה בליגה, בין היתר הודות להפחתת שלוש נקודות למכבי פתח-תקווה, פרשה שבגינה התפטרה ברקת מתפקידה בהתאחדות לכדורגל.
פעם נוספת, החליטה ברקת להיפרד מגיא לוי ומינתה לתפקיד לוי אחר, אלישע, שהגיע ממכבי חיפה עם רזומה מרשים של שתי אליפויות בארבע עונות. עם אבירם ברוכיאן, אוסטין אג'ידה, בויאן מרקוביץ', תומר סוויסה, רביד גזל, פטריק אוסיאקו וניקולאס פלצ'וק, ציפו האדומים להשכיח בעונת 2012/13 את מאבקי ההישרדות של העונה הקודמת. להפתעת כולם הסיוט חזר. התסריט חזר על עצמו והקבוצה שוב נזקקה לניצחון במחזור האחרון, הפעם 0:3 בחוץ על מכבי נתניה, כדי להישאר בליגה על חשבון המארחים שנשרו.
המהפך הגדול
למרות הכישלון תחת אלישע לוי, החליטה ברקת להעניק לו את המפתחת לעונת 2013/14, עונת מפתח בהתפתחות המועדון. הכישלונות שנתיים קודם לכן גרמו לבעלת הבית לשנות כיוון ולצרף לקבוצתה שחקני רכש מהשורה הראשונה, כאלה שראויים לשחק בכל קבוצה בארץ. ב-24 ביוני 2013 קרה הרגע ששינה את פני המועדון. בתום שש עונות בבלגיה וכעשור לאחר שעזב את מועדון נעוריו, הצליחה ברקת להחזיר את אליניב ברדה הביתה. החלוץ שמיד מונה לקפטן שבר את תקרת הזכוכית והביא אחריו שחקנים בכירים נוספים, הבכיר שבהם היה מאור בוזגלו.
ברדה גם דאג להביא מבלגיה את החלוץ הנהדר גליינור פלט ובהמשך גם את שחקן נבחרת בלגיה לשעבר, הקשר דויד הובר. יחד עם גל אראל, טומיסלב פאיוביץ', קובי דג'אני ובן ביטון, סוף-סוף הפכה באר-שבע לקבוצת צמרת. האדומים התמודדו עם מכבי תל-אביב על תואר האליפות והגיעו למעמד חצי-גמר גביע המדינה אך בסופו של דבר סיימו במקום השני וללא תואר.
אלישע לוי קיבל את המפתחות לעונה שלישית ברצף ובעונת 2014/15 המטרה הייתה להוות יריב משמעותי יותר למכבי תל אביב במאבק האליפות. מגמת הצטרפותם של שחקנים בכירים נמשכה הפעם עם שלומי ארבייטמן, רועי גורדנה, דור מלול וצמד הקשרים הנהדרים שהגיעו מעט אחרי שהעונה נפתחה: ג'ון אוגו ואובידיו הובאן. הרכש הגדול ביותר, מאור מליקסון, שבדומה לברדה חזר למקום שהיה בשבילו סוג של בית, אכזב בעקבות הפציעות הרבות ויחד איתו כל הקבוצה, שסיימה רק במקום השלישי.
הנחמה הייתה אמורה להגיע בגמר גביע המדינה, אך תבוסה צורמת 6:2 גרמה לתחושה של כישלון של ממש בקרב האוהדים. עוד לפני ההפסד בגמר, קיבלה ברקת החלטה להחליף את לוי לאחר שלוש עונות ולמנות במקומו את ברק בכר הצעיר והמצליח מעירוני קריית-שמונה.
ההימור הזה, יחד עם תקציב שיא של 60 מיליון שקלים התברר כבינגו שהביא לה את האליפות. בן שהר, מהראן ראדי, דודו גורש, שיר צדק, טוני וואקמה ובהמשך וובה בראון ומוחמד גדיר, הצטרפו לבסיס הטוב שבנה אלישע לוי ויחד עם אצטדיון טוטו טרנר החדש והנהדר, כל החלקים בפאזל התחברו. באר-שבע רשמה את העונה הטובה בתולדותיה, זו שהסתיימה עם תואר אלופת המדינה לעונת 2015/16.
האם מדובר בשיא נקודתי או שברקת עוד תביא את הקבוצה מהדרום להישגים נוספים וגדולים יותר בעתיד? ימים יגידו. בכל מקרה היא כבר הוכיחה שכשהיא רוצה היא גם משיגה, גם אם זה לוקח כמה שנים.
לפנייה לכתב/ת 
