שתף קטע נבחר

אחווה נשית ושרשרת של מעשים טובים

במסגרת המדור החדש "יום יום מעשים טובים" המשוררת נעם פרתום מתארת בדרכה הייחודית שרשרת של מעשים טובים שנקרתה בדרכה והובילה אותה לבני ברק. כי מעשים טובים מתרחשים בחברה הישראלית כל יום

אתמול בשעת ערב קיבלתי טלפון מאישה דתייה. היא מצאה את הארנק שלי ברחוב. היא אמרה שיש לה נינה ששמה נעם, אני אמרתי לה שתזהה אותי לפי הנעליים האדומות. קבענו שתחזיר לי את הארנק בקופיקס בני ברק, והשתעשעתי עם עצמי במחשבה שאני מתרגשת כמו לפני דייט.

 

מרגע זה הסיפור הזה הופך להרבה יותר מוזר, מצחיק, מוטרף ומרומם נפש. וזה הולך כך: סבתא זהבה בת ה-78 מצאה את הארנק שלי כשירדה מקו 45 כדי ללכת לרופא עיניים ברמת אביב. היא יכולה להישבע שזה מעולם לא קרה לה קודם לכן אבל הפעם, באורח משונה, אולי פלאי, היא התבלבלה. התור שלה לרופא העיניים הוא בכלל רק בשבוע הבא.

 

כך שכמעט מיד היא שבה על עקבותיה וחזרה לבני ברק, רק שבתווך מצאה את הארנק האדום השמן שלי עם כל הכרטיסים, הקבלות, המסמכים, תעודת הזהות וה150 שקל, שנפל מבלי ששמתי לב כשרצתי כדי להגיע לפסיכולוגית שלי בזמן.

 

סבתא זהבה לא מבינה באינטרנטים אבל היא הפעילה את כלתה ושות' כדי שיאתרו אותי והיא תוכל להשיב את האבדה. ישר היא צלצלה אלי כי לא רצתה שתיגרם לי ולו דקה אחת מיותרת של עוגמת נפש.

 

ואני ראיתי בזווית העין את השיחה ממספר לא מוכר אבל הייתי בטיפול ולא עניתי. למזלי, ברגע שיצאתי מהפסיכוש, היא התקשרה שוב. באותו שלב עוד כלל לא הבחנתי שהארנק איננו כך שלקח לי רגע לקלוט במה מדובר, וזהבה היתה מאושרת שנחסכה לי ההתייסרות בשל האובדן.

 

או אז קבענו להיפגש בקופיקס בבני ברק. ושנייה אחרי שגחתי שם אישה שהייתה קצת מרוטה ניגשה אלינו ואמרה: סליחה, הרגע גנבו לי 200 שקל מהארנק ואני צריכה להגיע לנתניה. תוכלו לעזור לי בכסף לאוטובוס? ואני, שזה עתה הושב לי ארנקי, הרגשתי שמחובתי לקארמה לתת לה כמה שקלים וכך עשיתי, וגם זהבה נתנה, ואז האישה שנראתה קצת מרוטה ברחוב צידי בבני ברק אומרת פתאום: רגע, את לא המשוררת?!

 

ואני אומרת כן, והיא, שבעוונותיי רק קודם עוד חשבתי שהיא חצי חלכאית, אומרת כן כן, זו את, המשוררת, ראיתי אותך כמה פעמים בטלוויזיה. וכמה השירים שלך רגישים ועמוקים וחכמים. ואת צעירה! מה את עושה בבני ברק ועוד בחצאית? את דתייה? ואני אומרת לא, אני לא דתייה. והיא מתעקשת: היית דתייה? ואני אומרת לא הייתי, אבל אני בעסקי הרוח - יש לי עניין עם אלוהים.

 


"ישר היא צלצלה אלי כי לא רצתה שתיגרם לי ולו דקה אחת מיותרת של עוגמת נפש"

 

וזהבה 'מוצאת הארנק' חורצת: היא עוד תהיה דתייה! ועכשיו כשגילתה שאני משוררת - כי הילדים שלה שאיתרו אותי ברשת אמרו לה עיתונאית - היא בכלל זורחת, והיא כלכך מבקשת שאבוא אליה כדי לראות את השירים שכתב ביידיש קרוב משפחה בן 103 שהיה בשואה והיא תרגמה לעברית. ואני, איך אני יכולה לסרב. אז אני מהדסת אתה בסמטאות בני ברק לבית שלה. בעלה נכה סיעודי והוא עם מטפל, כי היא תכננה ללכת לרופא עיניים, אז יש לה קצת זמן.

 

על הניסים ועל הנפלאות

ובדרך היא מספרת לי על כל הניסים שקרו למשפחה שלה לאורך השנים. איך הבת השנייה שלה נפלה מקומה שביעית בגיל שנה וחצי כשהיא עבדה בבנק הפועלים בתל אביב וניצלה בדרך פלא כי תפס אותה בידיים רב עם פרוטזה, ממשפחה מכובדת, שבדיוק יצא מהמעלית בקומה הראשונה. ועוד עם פרוטזה!

 

ומספרת איך הבת הבכורה שלה פונתה בהתנתקות מההתנחלות שגרה בה, ובפעם הראשונה שהיא ובעלה ביקרו את הבת ואת משפחתה בקראווילות (קרטון-ווילות כמו שהיא קוראת להן) בביתם החדש בניצן, זהבה נתקעה על פסי רכבת חוצה. הרכבת דהרה לעברה, עד כפסע ממנה, והיא הייתה משותקת, ובעלה עמד מאחוריה. ובדקה ה-99 איזה כח נעלם דחף אותה והיא ניצלה. שניהם ניצלו. ואחר כך בביקור אצל הנכדים היא הייתה בדיסוציאציה גמורה והדחיקה לחלוטין את כל המקרה.

 

רק בלילה שבו אליה בלופ המראות של הרכבת הכמעט מתנגשת בה. ואז שמעה מהרדיו הדולק מילות פיוט (שגיגלתי עבורה והוא מתוך ספר ישעיהו) הנפתח במילים: "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" והיא הייתה בטוחה שהוא נכתב עליה ולכן כה חדר לליבה. ומאחר שהיא שרה במקהלת נשים דתיות, בעשור לציון הכמעט תאונת רכבת שרה למשפחה את הפיוט הזה לצלילי מנגינה שחיברה בעצמה.

 

ועוד כהנה וכהנה מייסס יפות על נעם הנכדה הטרייה והפיצית שגם היא חולם חסרית כמוני, וכמובן על הדוד הזקן של בעלה עם שיריו היידישיסטיים בכתב תם ומלוכסן על השואה. חצי שעה של מתיקות עזה.

 

ואני סיפרתי לה שלפני חודשיים בן זוגי ואני טיילנו בפארק ליד ביתנו ומצאנו ארנק ומפתחות של בחור צעיר, מורה לסלסה, וממש כמותה עשינו שמיניות וירטואליות באוויר שכללו מגוון טקטיקות בילוש כדי להחזיר לו את קניינו, ושאני חשה שזו גמילות חסדים. שהעולם משיב לי טובה תחת טובה. והיא השיבה, איך לא, שאין בחיים 'מקרה' שהלא מקרה בשיכול אותיות זה - רק מה'.

 

וכמובן שלא שכחה להדגיש שצריך לומר אמן בכל פעם שיוצאים את הבית לא רק כי אל מלך נאמן אלא גם כי אלו ראשי התיבות של ארנק, מפתחות (ובמקרה שלה גם משקפיים ומטריה) ונייד. ושאני כמסתמן אמרתי אמן כשיצאתי את הבית אבל נשמט לי איזה אמן אחד בדרך. אך שככל הנראה אני מיטיבה להתפלל כי הנה עובדה שהארנק שב אל חיקי עם מינימום כאבי לב.

 

ואז היא אמרה אולי תכתבי עלי פעם כדי שידעו שבבני ברק יש גם אנשים נחמדים. אז הנה זהבה, כתבתי. ולפני פרידה היא ביקשה סלפי.

 

  • קיבלתם השראה? מעוניינים לעשות טוב בעצמכם? עמותת רוח טובה, המחברת אנשים המעוניינים להתנדב לעמותות הזקוקות למתנדבים, תשמח למצוא עבורכם מקום בו תוכלו לעשות טוב ולהתנדב על פי כישוריכם ויכולתכם. השאירו את הפרטים שלכם כאן ונציגי העמותה ידאגו לכל השאר.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים