השקט שלפני / דיווח מפריז הדוממת
48 שעות לשריקת הפתיחה, נוצר הרושם שהיורו פשוט לא מעניין אף אחד בבירת צרפת. את הרחובות המוצפים החליפו מראות שוממים נטולי אוהדים ומאבטחים, ואפילו הרכבת האווירית מישראל מחכה לנוק-אאוט
למרות שלפי הדיווחים בארץ ציפיתי לנחות ביעד מבוצר, פריז נראתה שלווה כמו פרובאנס. משדה התעופה שארל דה גול, בואך שאנז אליזה, שער הניצחון, נהר הסן ומגדל אייפל, לא ראיתי אפילו חייל חמוש אחד. גם לא כלבים מריחי פיגועים עם רצח בעיניים. בכלל, אפשר היה אפילו לחשוד שיורו 2016, שיחל בעוד 48 שעות, לא מעניין כלב.
ובינתיים במארסיי: ברק בדש הפך לסנסציה
18 שנה קודם, כשצרפת אירחה את המונדיאל, כל הדרך הנ"ל - ובעיקר גורדי השחקים - היו מכוסים בפוסטרים ענקיים של גאון הדור זינאדין זידאן. הפעם, אולי שגם הצרפתים עוד לא החליטו מי הכוכב הכי גדול שלהם בטורניר, שום כלום. באים קטנים.
ב"ל'אקיפ" הקדישו ראיון ענק עם המאמן דידייה דשאן, הקפטן שהניף אז את גביע העולם, ושנתיים אחר-כך גם גביע אירופה. "כבר שנתיים אני חושב על ה-10 ביוני", הייתה הכותרת, וגם: "אני מאמין בבחורים". אבל הטירוף ברחובות בינתיים לא מורגש, כנראה בגלל שטירוף זה ביטוי שעדיף להימנע ממנו בימים שבהם לא מעט מדינות מפרסמות התראות מסע לעיר האורות.
מזג האוויר חם (24 מעלות). מי זוכר שרק לפני שלושה ימים פריז איימה להפוך לוונציה, נהר הסן נראה כמו אמבטיה ששכחו להוציא ממנה את הפקק וברולאן גארוס כבר חשבו לערוך משחקים עם מחבטים ביד אחת ומטריות בשנייה.
בשאנז אליזה לא ראיתי אף ילד צרפתי במדי הטריקולור ושמו של גריזמן או פוגבה על הגב, אבל כן הסתובב שם אחד עם גופיה של סן-אנטוניו - קבוצה עם נציגות צרפתית משובחת. למרות שכל העולם יודע שגולדן סטייט יש רק אחת, ושרק אצלנו יודעים שקליבלנד בלי דייויד בלאט מעניינת כמו בערך כמו דרושפאקה.
ואם כבר מדברים עלינו, גם ישראלים עדיין לא שוטפים את רחובות הבירה הצרפתית. בטח לא הרכבת האווירית שטסה למשחקים של ברצלונה, או לגמר הצ'מפיונס. כאניני טעם שרגילים לכדורגל ברמות הגבוהות ביותר, מומחי הכדורגל שלנו יכבדו כנראה בנוכחותם רק את השלבים הסופיים של הטורניר. מה עוד שעבור רבים, הנבחרת שנראית כרגע הכי מסוכנת ביורו, לפחות על הנייר, זאת דאעש.
לפנייה לכתב/ת 
