אתה חייב למות עליי (אחרת איעלב ואעזוב)
דריה היא אדם שכלתני להפליא, אבל באותה נשימה אפשר לתאר אותה גם כרגשית עד כאב, בייחוד כשזה מגיע למערכות יחסים. היא משוכנעת שאם בן הזוג לא נמצא בשבילה מאה אחוז מהזמן, מרעיף אהבה ועסוק אך ורק במתחולל אצלה – הוא כנראה לא באמת אוהב אותה. אימון אישי
"חתכתי איתו", היא אמרה והטילה את הפצצה כבר על תחילת הפגישה שלנו. "נמאס לי לקבל יחס כזה, נמאס לי לא להיות במקום הראשון, נמאס לי לא להרגיש שעפים עלי. זה לא מתאים לי". בחודש האחרון היו לנו המון שיחות על הקשר שלה עם יובל. קשר שחזר מהבוידעם, כפי שדריה הגדירה אותו, אחרי שהסכימה להעניק לו הזדמנות חדשה. במהלך החודש הזה דריה חוותה רכבת הרים רגשית עם עליות ומורדות, אושר ותסכול שנמהלו היטב זה בזה. בתום החודש היא הגיעה להחלטה שהיא לא מסוגלת להכיל את התחושה הכה מוכרת לה, גם מיובל אבל גם מקשרים קודמים, שהיא לא במקום הראשון ושלא עפים עליה כפי שהייתה רוצה שיעופו.
דריה היא אדם שכלתני להפליא, אבל באותה נשימה אפשר לתאר אותה גם כרגשית עד כאב. בכל זירות חייה הרציונל תופס מקום מכובד, כמעט טכני, אבל כשמגיעים לדבר על מערכות יחסים, כמעט תמיד עולה האמונה לפיה אם אתה לא לגמרי שם, מרעיף אהבה ועסוק רק בי - אתה כנראה לא אוהב בכלל.
המצב הופך למורכב עוד יותר, כשדריה בוחרת באופן כמעט שיטתי גברים "וורקוהוליקים", עצמאיים וסטארט-אפיסטים, כאלו שבמקביל להיותם בקשר זוגי איתה, הם גם "על הדרך" מגשימים את חלום חייהם או משהו כזה. ולמרות הרציונל הבריא, למרות שהיא מבינה שהיא בוחרת באנשים עסוקים שלא מעט סטרס מלכתחילה מונח על כתפיהם החסונות, היא תמיד מרגישה את אותה התחושה, ותמיד היא חותכת בבשר החי. למעשה, באופן הזה היא הורגת שתי ציפורים במכה - היא גם לא מצליחה להגיע למצב שהקשר מבשיל לגמרי, והיא גם משמרת ומחזקת את התחושה שהיא לא נאהבת.
אני מבקשת לשמוע את הפרטים על יובל שהביאו אותה לחתוך את הקשר, למרות שכבר הבטיחה לי שהפעם היא לא תמהר לפרק את הכל. היא מגוללת את קורות השבוע, והתמונה הולכת ומתבהרת: הוא עבד מאוד קשה בשבוע האחרון, היה לפני השקה של המוצר שלו - ואת זה הפעם היא דווקא כן הצליחה להכיל. אך כשהבינה שהוא מתכוון ללכת לכדורסל ביום שלישי, למרות שהם לא נפגשו מאז הסופ"ש ולא היה לו זמן אליה, משהו בה התפוצץ. היא נשמה עמוק, נזכרה בשיחות שלנו, אבל זה היה חזק ממנה.
כשאני חוזרת איתה אל התחושות שלה, היא מדברת על עלבון. בעיקר עלבון והרבה כעס. "איך? איך הוא מעדיף לשחק כדורסל במקום לבלות את הזמן איתי? איך זה יכול להיות?!", ואני מבינה אותה, זה באמת מאוד מעליב, וכשמקרה כזה פוגש את הפצע הנושן והעמוק שלה, ברור לי איך התחושה הייתה בלתי ניתנת לריסון או שליטה. "דיברת איתו על זה?", אני שואלת ומגלה את התשובה הרגילה שמתקבלת מדריה כשהיא נמצאת ברגעי עלבון וכעס.
"על מה יש לי לדבר? נו, באמת, עדי, זה שקוף. לא נפגשנו שלושה ימים, וכשיש לו זמן הוא מעדיף לפגוש חברים ולשחק כדורסל, על מה יש לדבר כאן? פשוט שלחתי לו הודעה שזה מרגיש לי לא כל כך מתאים ושיהיה לו בהצלחה. הוא ניסה להתקשר ולא עניתי, אין לי מה להגיד. אני לא מוכנה להיות במקום השלישי בחיים שלו. אני מתאמצת להכיל את המקום השני, אחרי הסטארט-אפ המטופש שלו, אבל זה הגבול שלי".
דברים שרואים מכאן, לא רואים משם
אני מביטה בה וכואב לי. כואב לי שהיא מרגישה ככה, כואב לי שהיא לא נותנת הזדמנות לצד השני להסביר ואולי לראות את הדברים קצת אחרת, כואב לי שהיא מופעלת מזה שכואב לה. אני מבהירה לה עד כמה אני מבינה את התסכול שהיא מרגישה, אך מאיצה בה כן לדבר עם יובל, לשמוע את הצד שלו, להסביר את הצד שלה, ואם לא מתאים - אז לפחות לסגור את הדלת הזו בצורה טובה ומכבדת. לא להותיר רק שביל חרוך של עלבון וכעס. היא מבטיחה לעשות את זה ולעדכן.
למחרת אני מקבלת טלפון. דריה על הקו והיא בוכה וצוחקת: "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ושהוא לא מוכן לוותר עלי". ניכר שאין לה יכולת להכיל את ההתרגשות העצומה הזו. "הוא לא חשב שאני יכולה להיפגש בשלישי, כי בדרך כלל אני בקורס שיווק הזה בימי שלישי, ולא אמרתי לו שאין השבוע ושבכל מקרה הייתי מבריזה כדי להיות איתו, אז הוא פשוט קבע כדורסל. הוא אומר שזה מאוורר לו את הראש, ותכלס זה כל כך הגיוני. איזו סתומה אני, אה?".
מאז ביטחונה ואמונה של דריה נהרס ומשתקם חדשות לבקרים. מדי שבוע-שבועיים יש דרמה שסוחפת אותה אל מחוזות הכאב, אל התחושות המכאיבות שהיא לא זוכה למקום של כבוד בחייו של יובל, אבל היא משתדלת שלא לפוצץ את הקשר וכן לדבר על זה. היא למדה שאם היא לא תדבר על הדברים, הוא בחיים לא ידע מה מפעיל אותה. יובל שם, נחוש ואוהב, והיא לומדת לקבל את זה שהוא עושה את זה בדרכו, על פי היכולת שלו ולא בהכרח בדרכה. דריה כתבה לעצמה כמה כללים, והיא משננת אותם ומזכירה לעצמה:
1. הוא בעניין אך בדרכו שלו.
2. לדבר על כל מה שמפריע.
3. לקבל את זה שגם לצד השני יש עיסוקים, מצבי רוח וקשיים.
4. להיות ברורה לגבי הרצונות שלה - הוא לא קורא מחשבות.
5. להתרכז במה כן. לא לבדוק רק מה לא קורה, אלא להוקיר את מה שכן מתרחש.
במקביל, אנחנו עושות עבודת עומק על הפצע שלה. הוא מגיע ממחוזות הילדות, והוא עמוק ונוכח. היא עובדת על עצמה כדי שהפצע הזה לא ינהל אותה. זה לא פשוט, אבל היא עושה עבודה מופלאה.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
