שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך למדתי לשמור על הלבד גם בתוך הנישואים
    שנה וחצי אחרי שהבת הגדולה נולדה, הרגשתי שאני נחנקת. הייתי זקוקה לזמן לבד. כבר הבנתי שאם אין לי אוויר אני עלולה לברוח שוב, אך חששתי מהתגובה של בעלי. מותר בזוגיות לרצות לבד? ועוד ביום שישי? הרי זה מהפכני. בסוף העליתי את הרעיון בפניו. אמרתי לו שאני חייבת. שאחרת אין לי אוויר
    השנה הייתה 1997. רציתי להיות לבד, אבל התגייסתי והוצבתי בבסיס סגור, בחדר עם חמש בנות.

    השנה הייתה 1999. רציתי לבד, אבל ברחתי לניו יורק ונכנסתי לזוגיות של שבע שנים.

    השנה הייתה 2007. רציתי לבד, אבל שוב ברחתי. הפעם זה היה לספרד, שם התמסרתי לזוגיות חדשה.

    השנה הייתה 2009. רציתי לבד והייתי לבד.

    השנה הייתה 2012. למדתי להיות לבד ואז התחתנתי.

     

    יש לי נפש שרוצה לבד. אני צריכה לפחות שעתיים או שלוש של לבד כדי להשקיט את הכל מסביב, ולשמוע את המחשבות של עצמי. זמן לבד מאפשר לי להתבונן על הדברים ממרחק, מפרספקטיבה. מאפשר לי לעכל חוויות, מחשבות ורגשות שאני לא תמיד מבינה עד הסוף כשאני בתוך הסיטואציה, כשאני עם עוד אנשים. אני צריכה את הלבד הזה כדי להתגעגע לביחד. כדי להעריך ולהודות. רק כשאני מתכנסת פנימה אני מרגישה את החופש שלי.

     

    הצורך הזה להיות לבד נובע משתי סיבות: האחת קשורה בכך שעדיין לא למדתי לייצר לבד ושקט בתוך חדר עם עוד אנשים. כשיש אנרגיה של מישהו אחר בחדר, אני כולי בהכלה וקשב, ולא לעצמי. הסיבה השנייה קשורה לגורם אישיותי: יש אנשים שבמבנה האישיות שלהם זקוקים ללבד שלהם יותר מאחרים. עד היום אמא שלי לא מבינה את הצורך שלי להיות לבד. כמו שאומרים, זר לא יבין.

     

    רוצה לבד אבל לא יודעת איך

    לקח לי זמן רב להבין את זה. תמיד התגאיתי בכך שאני אוהבת להיות לבד, אבל תכלס, עד גיל 30 לא באמת הייתי לבד לרגע. לא ידעתי איך להיות לבד. היו תקופות שלמות שהרגשתי בודדה, אבל תמיד הייתי מוקפת באנשים, תמיד בתנועה. תמיד עם חבר'ה, אהוב, בעל, משפחה, מישהו. פחדתי להיות לבד וכשבפנים הייתה ריקנות, בלבול ולא היה מספיק תוכן, מצאתי את עצמי בורחת לכל הסחת דעת אפשרית, ובעיקר למערכות יחסים.

     

    הייתי זקוקה למישהו שימלא את החלל. שייצור רעש. כגודל החלל, כך כמות האנשים והסחות הדעת שהכנסתי לחיי - הרצאות, קורסים, אירועים חברתיים, ברים, חוגים ועוד. הביחד היה מרגש, נעים ומרגיע לתקופה, אבל בסוף זה תמיד נגמר אותו הדבר – לחץ פנימי. הנפש שלי זעקה לחופש, ביקשה להישמע, להתמלא במשהו אחר, יציב יותר מדברים חיצוניים מתחלפים. כשכבר לא היה לי אוויר ותחושה של כלא החלה לייסר אותי מבפנים, שברתי הכל ועזבתי. לא ידעתי איך לשמור על הלבד שלי בתוך המסגרת הזוגית, לא משנה כמה גמישות ומרחב היה לי עם בן הזוג. הפכתי לבורחת סדרתית.

    עייפה מהמרדף, החלטתי על תקופת התנזרות. עמית ברקן (צילום: אוסף פרטי)
    עייפה מהמרדף, החלטתי על תקופת התנזרות. עמית ברקן(צילום: אוסף פרטי)
     

    בגיל 31, אחרי גירושים ומערכות יחסים קצרות וכושלות, הגעתי לקצה. הרגשתי שאני רצה במעגל, נופלת לאותם בורות. עייפה מהמרדף, החלטתי על תקופת התנזרות מגברים ושאר ירקות. רציתי לבד, אבל עכשיו באמת. עד שיהיה ריק. עד שתיווצר בהירות. עד שאצליח לראות מה אמיתי ומה לא.

     

    חודש ראשון בהרפתקה, והבדידות באה לבקר. הריקנות איימה להשתלט, השעון הביולוגי תקתק, וימי שישי הגיעו וריסקו אותי לרסיסים. לא היה לי לאן לברוח. לא היה איך למצוא נחמה. הפיל היה בחדר, והייתי לבד. אלא שלאט-לאט הלבד הפך מאויב לידיד. ידיד שהתחלתי לאהוב במיוחד. כשסוף סוף למדתי להיות לבד, התחתנתי שנית. הלבד היה חשוב לי אבל כנראה שלא רציתי להיות לגמרי לבד. רציתי גם ביחד. עכשיו האתגר היה ללמוד לייצר זמן לבד ותחושת חופש גם עם עוד מישהו, ויותר מאתגר - עם ילדים קטנים בבית.

     

    בערך שנה וחצי אחרי שהבת הגדולה נולדה, שוב הרגשתי שאני נחנקת. הייתי זקוקה לזמן לבד. כבר הבנתי שאם אין לי אוויר אני עלולה לברוח שוב. שבועיים הסתובבתי בבטן עם התחושה הזו, מתחבטת עם עצמי איך לייצר לעצמי רגע של שקט. רציתי סופשבוע לבד, אך חששתי מהתגובה של בעלי. מותר בזוגיות לרצות לבד? ועוד ביום שישי? הרי זה מהפכני. בסוף העליתי את הרעיון בפניו. אמרתי לו שאני חייבת. שאחרת אין לי אוויר. להפתעתי, לא הייתה לו בעיה עם זה. איזו הקלה!

     

    לבד וביחד

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    התחלנו לקחת לנו סופי שבוע לבד, פעם בחודש או חודשיים. פעם אני ופעם הוא. בהתחלה התגובה האוטומטית של הסביבה הייתה "קרה משהו? רבתם? הכל בסדר איתכם?". אך ככל שהתמדנו בכך והסובבים אותנו ראו שלבד זה לא מחלה, הם אמרו "וואו, גם לנו מתאים כזו מחלה".

     

    לסיכום:

    1. לבד זה לגיטימי. לאלה מכם שצריכים זמן לבד עם עצמם, הכל בסדר אתכם. זאת בקשה לגיטימית, גם בתוך מערכת זוגית וילדים. ולא, לצאת עם חברה פעם בשבוע או פעם בחודש להופעה זה לא נחשב. זה לא לבד!

     

    2. לבד קצת לפני – לא להגיע לקצה. אם המסגרת הזוגית והמשפחתית לפעמים סוגרת עליכם, זה רק טבעי. שווה לעצור ולחקור מה תורם לכם לתחושה של חופש (לא נופש), ולייצר מקומות שבהם יש לכם לבד באפן קבוע. החקירה שלי למשל, הניבה שיעורי רכיבה על סוסים פעם בשבוע. אין כמו לדהור בשדות כדי להרגיש חופש ועוצמה. תחביב יקר, אבל כמו שחברתי אמרה – גירושים יהיה עוד יותר יקר.

     

    בנוסף, פתחתי חשבון בנק נפרד. גם אם בפועל הכל משותף, הדבר נותן לי תחושת ביטחון ועצמאות. אז קחו לכם שתי כפיות של לבד לפני שאתם מגיעים לקצה, כדי למנוע פשיטת רגל אנרגטית.

     

    3. קצת פרספקטיבה. בחיים יש תקופות שונות שעוברות על הזוגיות, חיי המשפחה וחיי האינדיבידואל. יש תקופות שבהן פשוט אין לבד. אפס. כמו החופש הגדול שרק נגמר. וגם את זה צריך ללמוד להכיל, ולזכור שזו תקופה שכזו ושהיא תעבור ותגיע תקופה אחרת.

     

    רציתי להיות לבד ונכנסתי לזוגיות. רציתי להיות לבד ולא ידעתי איך. רציתי להיות לבד, והייתי לבד. כמו כל דבר בחיים, גם להיות לבד זה עניין של מינונים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כך למדתי לשמור על הלבד גם בתוך הנישואים "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים