העירייה תשיב 5.3 מיליון ש' על ארנונה שגויה

עשרות שנים גבתה עיריית הרצליה סכומים שגויים מבעלי גלריות במבנים שלא למגורים. ביהמ"ש קבע שחרף הזדמנויות רבות, היא לא תיקנה את הגבייה

עו"ד שגיא דותןפורסם: 15.09.16 , 07:25

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה ייצוגית וקבע שעיריית הרצליה תחזיר כ-5.3 מיליון שקל לבעלי גלריות במבנים שאינם למגורים, בגין גביית ארנונה שגויה במשך עשרות שנים. השופטת יהודית שיצר נזפה בעירייה וציינה ש"היו לה הזדמנויות רבות לחדול מהגבייה שלא כדין, אך היא המשיכה בכך".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערווץ משפט ב-ynet:

התביעה המדוברת הייתה המשך לתביעה ייצוגית שהתקבלה בשנה שעברה, ובמסגרתה חייב בית המשפט את העירייה להשיב תשלומי ארנונה שנגבו על ידה שלא כדין עבור גלריות כאלה בין יוני 2010 לספטמבר 2012. בהליך הקודם, לאחר פסק דין חלקי שניתן בינואר 2015, התעקשה העירייה שהתנהלותה הייתה סבירה ושלא מגיעה החזרה לקבוצת התובעים, כל זאת בניגוד גמור לקביעותיה המפורשות של השופטת יהודית שיצר.

תביעה

העירייה התעכבה – והפסידה את חוב הארנונה

עו"ד רז לבנת

תושב י-ם צבר בעשור שעבר חוב ארנונה שתפח ל-106 אלף שקל. כשהעירייה החלה לנקוט נגדו צעדים משפטיים, הוא שלף את טיעון ההתיישנות

העירייה התעכבה – והפסידה את חוב הארנונה

בעקבות זאת, בהחלטה מאוחרת יותר ציינה השופטת שהתנהלות העירייה מהווה חוסר תום לב, וכי עליה לחדול מהגבייה כל עוד לא תתקן את צו הארנונה.

באפריל 2016 דחה בית המשפט העליון ערעור שהגישה העירייה על פסק הדין. לאחריו היא הודיעה שהיא מסכימה להחיל את תוצאות פסק הדין הקודם גם על התביעה הנוכחית, העוסקת באותו סוג של גבייה אך בתקופה שונה. לפני כשלושה חודשים הגישו הצדדים הודעה מוסכמת שלפיה סכום ההשבה הכולל הוא כ-5.3 מיליון שקל, וצירפו רשימה של פרטי הנכסים הזכאים להשבה.

בשלב זה הסוגיה שנותרה להכרעה הייתה גובה הגמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבאי כוחו. העירייה טענה שהטרחה הייתה מועטה ביותר, מאחר שמדובר בהעתק מדויק של הטיעונים שהעלו באי הכוח בתביעה הקודמת. עוד נטען כי יש להתחשב בקופה הציבורית שממנה כבר שולם סכום גבוה בגין הגמול ושכר הטרחה שנפסקו בתביעה הקודמת.

בתגובה טענו התובעים שהעירייה גבתה מאז 1987, ושלא כדין, סכום מצטבר של עשרות מיליוני שקלים מחברי הקבוצה, שאותו לא ניתן לתבוע בשל מגבלות חוק תובענות ייצוגיות שנחקק ב-2006. הם הוסיפו שהעירייה התעקשה לא לכלול את התביעה הנוכחית במסגרת הסדרי התביעה הקודמת, בכך גרמה להוצאות מיותרות של כל הצדדים כולל בית המשפט.

ואכן השופטת שיצר קבעה שהעירייה הוסיפה לגבות את הכספים שלא כדין גם לאחר הקביעות הברורות בפסק הדין החלקי, "ולמרות החלטת הבהרה נוספת שהוצאתי מאוחר יותר, שבה הדגשתי את היתממות העירייה, כאילו אינה מבינה שנאסר עליה בפסק דיני להוסיף ולגבות את הכספים".

בסיכומו של דבר התביעה התקבלה במלואה. השופטת פסקה לטובת הקבוצה את הסכום שעליו הוסכם – כ-5.3 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה. היא הורתה לעירייה לפרסם בשני עיתונים הודעה בדבר פסק הדין, בנוסף לתנאים ופרטים שונים, כולל רשימת הזכאים להשבה וטופס מתאים לשליחה לעירייה.

השופטת פסקה 200 אלף שקל גמול לתובע הייצוגי, ושכר טרחת עו"ד בסך 700 אלף שקל לבא כוחו. בהקשר זה היא ציינה כי "החומרה המיוחדת בתיק זה היא שהיו לעירייה הזדמנויות רבות לחדול מהגבייה שלא כדין, אך היא המשיכה בכך".