בנאומו האחרון באו"ם: אובמה הגיע לקדם את קלינטון
הנשיא האמריקני הגיע לאו"ם קודם כול בשביל להביע תמיכה בחברתו הילרי קלינטון, גם בלי שציין את שמה, ודאג לעקוץ את יריבה טראמפ כשהזכיר את "החומות" שמבודדות מדינות. לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הקדיש משפט וחצי. הסיבה: רק לא להרגיז את יהודי פלורידה שעשויים להכריע את המרוץ לבית הלבן
בנאומו האחרון בפני עצרת האו"ם הופיע הנשיא אובמה בלי זכר לברק: הוא דיבר כמו פרופסור באוניברסיטה, כאילו איבד לשעה קלה את הניצוץ, עף גבוה עם המילים, ואף שהבטיח לא פעם בעבר כי בשלהי כהונתו יהיה משוחרר יותר, הוא לא העז לומר מה באמת הוא חושב על המנהיגים שעמם עבד כל השנים, מה היו האכזבות שלו ומה הם דברי הביקורת שאותם הוא בינתיים מעדיף לשמור בבטן. כאשר המצלמה עברה מדי פעם וקלטה את הגברת הראשונה מישל אובמה, ניכר היה שגם היא משועממת.
הייתה זו מלאכת מחשבת של אריגת מילים עבור נשיא המצוי בצומת החשוב בחייו: ראשית הוא בונה אבן על גבי אבן את המורשת שישאיר אחריו. נשיאים בשנתם האחרונה עוסקים יותר מבכל דבר אחר בשימור מקומם בהיסטוריה. אובמה לא חף מזה. שנית, עתה - יותר מכל נקודה אחרת במרוץ לנשיאות - ברור כי הילרי קלינטון נתפסת בציבור וגם מקבעת זאת כממשיכת דרכו של אובמה.
כשהיא החלה במרוץ היא עשתה כל מה שהייתה יכולה כדי להתרחק מהנשיא, כדי שלא תהיה מזוהה עם הכישלונות שלו בעיני הציבור שבמרכז המפה הפוליטית. אולם, מהר מאוד היא הבינה כי הפופולריות הגדולה של אובמה, שהביאה לשיעורי תמיכה של יותר מ-50 אחוזים בציבור, היא נכס גדול עבורה. היא הייתה זקוקה לאבק הכוכבים שירעיף עליה, עשתה סיבוב פרסה, שיבחה את אובמה בנאומיה והצהירה כי היא תשלים את כל מה שהוא לא הספיק.
בתמורה היא קיבלה כאורחי כבוד בקמפיין שלה שני נואמים שיודעים לשלהב, לאתגר ולסחוף את ההמונים: מישל וברק אובמה. שניהם מגויסים למרוץ האפרורי שהיא מנהלת, וכאשר היא לא מצליחה לרגש או להדליק את רחובות המצביעים באים בני הזוג הנשיאותי, כל אחד בתורו, ומזריקים לאסיפות משעממות שלה מנה גדושה של התרגשות.
במצב כזה לא יכול היה אובמה לבוא לאו"ם ולהתפרע: הוא היה צריך לבנות מבנה הגיוני ומסודר שיציג את הישגיו כנשיא ויזכיר לבוחרים כי רק הילרי תוכל להמשיך את דרכו. יותר מאשר נאם אובמה לעולם מעל בימת האו"ם הוא כיוון את דבריו למתלבטים באוהיו, פלורידה וקולורדו. אף שהוא לא הזכיר את טראמפ בשמו, הוא מצא את הדרך לשזור את המתקפות נגד מה שהוא מסמל ומה שהוא מציע, בפסקאות רבות בנאומו: הוא דיבר על החומות שמציע היריב של הילרי. הוא הבהיר בציניות כי מדינה שבונה חומה סביבה, בסופו של דבר מוצאת את עצמה מבודדת כמו בבית כלא.
לא בא להתחשבן
יותר מכל דבר אחר היה נאומו של הנשיא מחרוזת אופטימית על איך צריך להתנהל עולם כשהמים סוערים ואפליה, גזענות, הרג ושנאה אינם מאפשרים משילות ללא שפיות ובריתות בין שותפים לדרך. אם ג'ון לנון היה בחיים, הוא היה יכול להשתמש במילים של הנשיא כדי לכתוב את שיר ההמשך שלו ל"אימג'ין". מעבר לאופטימיות, היה זה נאום שהסתכל לבעיות בעיניים, והבעיות - מה לעשות - גורמות לפיהוק. גם כאשר הזכיר ברבע משפט את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא לא אמר מה שעל לבו: הוא נתן נוסחה שקובעת כי שני הצדדים אשמים - ישראל שצריכה לסיים את הכיבוש והפלסטינים שצריכים להכיר בישראל.
הוא רפרף מעל הבעיה מתוך מחשבה תחילה: היום (ד') הוא ייפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישת עבודה. באחת הפעמים הנדירות יש מפגש אינטרסים בין שני המנהיגים שלאורך כל הדרך תיעבו זה את זה. לנתניהו יש אינטרס להראות בבית שהוא לא חירב את היחסים של ישראל עם אמריקה, לאובמה יש אינטרס להראות כי לא היה נשיא טוב יותר לישראל ממנו, כספית ביטחונית ומודיעינית. מנקודת הראות שלו לא יזיק ליהודי פלורידה לראות תמונה שופעת חיוכים שלו עם ראש ממשלת ישראל. כאשר המרוץ בין קלינטון לטראמפ צמוד כל כך, היהודים בפלורידה יכולים להכריע מי יהיה הנשיא הבא, ועל כן אין כל סיבה להרגיז אותם דווקא עכשיו.
"קשה למשול כאשר אנשים מאבדים את האמון", אמר אובמה בנאומו באו"ם, וזה היה המוטו של הנאום שלו. הוא יודע שבאגף הליברלי לא יסלחו לו על שלא סגר את גואנטנמו חרף הבטחתו, ולא יסלחו לו על כך שנמנע מהפעלת לחץ מסיבי על ישראל כדי שתחתום על הסכם שלום עם הפלסטינים, הסכם שהיה מביא ליציבות באזור וקץ הסכסוך.
הוא יודע שארגוני זכויות אדם בכל העולם מאוכזבים ממנו כמפעיל המל"טים הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקנית, מל"טים שחיסלו אלפי חפים מפשע באפגניסטן. הם גם יתחשבנו איתו על כך שניהל מעקבים אחרי אזרחים בעוצמה שאין שנייה לה כפי שחשף המדליף האמריקני אדוארד סנואודן. אובמה לא בא להתחשבן. הוא בא להגיד כמה היה קשה, איך ניסה לעשות את המיטב, ושרטט קווים לדמותו של עולם טוב יותר.
על פי תפיסתו, הוא חושב שזה אפשרי. לזכותו יש לומר כי בנאום הסיכום של בפני עצרת האו"ם הוא לא נשמע כמו רוכל המציג את מרכולתו לתפארת ומונה את הישגיו אחד לאחד: הוא דיבר על הדברים שעשה, אבל לא התבייש לומר גם מה לא השלים עדיין.
ההיסטוריה שלו רצופה נאומים לוהטים מאלו. הוא כבש את דרכו לפסגה כמו קוסם של מילים שידע לרגש, להסעיר, לתת לאנשים סיבה לחלום. לא משנה מי יהיה הנשיא הבא בארצות הברית, בכל מקרה, אמריקה תתגעגע לנאומים של אובמה, כי אין מי שיודע לתפור את המילים כמוהו, כשהוא שופע ברק, וגם כשהוא מטיף כאילו עמד על הקתדרה באוניברסיטה של אילינוי בשיקגו.
לפנייה לכתב/ת 
