כשהפרידה תופסת אותך לא מוכנה
יניר עזב את הילית ונעלם בלי להשאיר עקבות. סיפור האהבה שהחל בצעד מבטיח, נגמר כשהוא מרסק את ליבה לרסיסים. אימון אישי
"יש לך כמה דקות בשבילי? ממש עצוב לי", הייתה לשון ההודעה שקיבלתי מהילית. אחרי התכתבות קצרה הבנתי שבועת האהבה שהיא צפה בתוכה מזה שנה התפוצצה כלא הייתה. יניר עזב אותה ונעלם בלי להשאיר עקבות, ללא כל הכנה ורמז מקדים. סיפור האהבה שהחל בצעד מבטיח, נגמר כשהוא מרסק את ליבה לרסיסים מיקרוסקופים.
הילית ויניר הכירו דרך חברים משותפים, מה שהעצים אצלה את תחושת הביטחון, ואם לקחת את השעון שבועיים אחורה לפגישת ה"קאץ'-אפ" שלנו, הרי שסצנת הפרידה נראתה אז תלושה לחלוטין מהמציאות. הילית הגיעה כשהיא לבושה בשמלה פרחונית וניחוח של אישה מוצפת באהבה, ובמהלך הפגישה ההיא תיארה את הזוגיות הטובה שלהם, את הנסיעה המתוכננת לחו"ל בחגים ואת הציפייה שיציע לה נישואין בתאילנד.
פרידה היא חוליה בלתי נפרדת מהחיים. מילדות אנחנו חווים היפרדויות כאלה ואחרות, ועדיין פרידה עבור רוב האנשים מרגישה כמו מוות, או לפחות סוג של חווית אבל. הפרידות הרומנטיות שמלוות את תסריט חיינו צורבות לנו בבשר ומותירות בנפשנו משקעים, המשפיעים באופן ישיר על טיב ומהות הקשרים שנבנה בהמשך. במקרים מסוימים הם אף מונעים מאיתנו מלפתוח את הלב, ומשאירים אותנו לבד.
את הילית זה תפס כרעם ביום בהיר, ואני חייבת לומר שההפתעה אחזה גם בי. התופעה של סיום קשרים באופן פתאומי מכה בעוצמה שיכולה לטלטל את אמות הסיפים של הנשמה, ולכן חשוב להבין איך מתגברים על זה, ולא פחות חשוב - מה לקחת לקשר הבא.
למחרת ההתכתבות, אני והילית נפגשנו והתמונה החלה להתבהר. בעיניים מוצפות בדמעות וכאב הילית סיפרה איך ערב אחד על כוס יין בבית, יניר ברגע של כנות אמר שהוא כבר לא מרגיש אליה את מה שהרגיש עד עכשיו. קולו היה סדוק ועיניו מושפלות. אם היתה שוהה ברגע הזה היתה רואה כמה קשה לו, אבל כל מה שאחז בה הוא עלבון וזעם, תחושה שהיא מרומה ולא נאהבת, ובאקט מוכר ומשימתי הילית קמה והחלה לארוז את חפציה בשקית גדולה.
כל אחד וסוג הפרידה שלו
לכל אחד מאיתנו יש את האופן שבו הוא נפרד, ורובנו לא עוצרים כדי להתבונן בזה. יש אנשים שמתאדים לאיטם על ידי זה שהם ממוססים את הקשר וגורמים לצד השני להבין שזה נגמר. יש את אלו שמפוצצים, הורסים ומשאירים תילי חורבות כדי להוכיח שהקשר אכן לא ראוי להימשך, ויש כמובן גם את אלו שלא נפרדים כי אין להם את האומץ הנדרש, ורק מושכים את זה למרות שהסוף ידוע מראש. בין אם אנחנו מאלו שחותכים בטוב או רע, ובין אם אנחנו פשוט לא מסוגלים להתמודד ומושכים את הסוף, חשוב שנדע לזהות את הדפוס האוטומטי שלנו כדי שנוכל להתמודד עם הקושי שבפרידה, וכדי שנוכל ולהיכנס לקשר הבא בצורה מודעת ונקייה.
הילית, באופן ברור, נמנית על אלו שהורסות את המשחק ולא מבינות למה הוא הסתיים. כשיניר רק התחיל לשתף אותה ברגשות העמוקים שלו, הקול הפנימי שצף והדהד בה מבפנים הוא שהיא לא רצויה/נאהבת. באופן אוטומטי היא מיד הסיקה שזה נגמר והורידה את מסך הפרקטיות. כשהעמקנו קצת בדפוס הזה שלה, הבנו שחלק מהכוונה היא בכלל הפוכה. עמוק בפנים היא ייחלה שהוא יתאפס ויילחם עליה, ממש כפי שקרה לה בעבר.
היא שחזרה אחורה פרידות אחרות, ויכולה היתה לראות איך הנרטיב הזה שב וחזר על עצמו בעשור האחרון. הבנת הדפוס הבהירה לה איך היא מוצאת את עצמה שוב ושוב עם לב שבור וללא זוגיות יציבה. הדבר פתח הזדמנות לעשות הפעם אחרת, לפגוש את עצמה במקום שמתמודד בצורה שונה מול חווית הפגיעה, כשלנגד עיניה היה לה ברור שהיתה רוצה להמשיך את הזוגיות עם יניר.
כשהקשיתי עליה ושאלתי מה זה לעשות אחרת מבחינתה, האוטומט היה כל כך חזק שממש יכולתי לקרוא את הפליאה על פניה, דבר שכיח כשאנו מתבוססים עמוק בדפוסים שלנו. היא לא ממש ידעה לענות על זה, ורק לקראת סוף הפגישה היא החליטה שהפעם תיזום עם יניר שיחה שבה היא הבטיחה לעצמה להיות רכה ומכילה, להקשיב למה שעובר עליו ולא להיות עסוקה בעלבון שלה.
היא יצאה מהפגישה עם ציפייה דרוכה מבלי לדעת מה יקרה, אבל עם ההבנה שחיזקה אותה שהפעם היא תנהג אחרת, תהיה מודעת למה שקורה לה ולא תיתן לדפוס הפרידה האוטומטי שלה לנצח אותה.
את ההודעה הבאה מאוד שמחתי לקבל. הילית כתבה, שלא כהרגלה, עם הרבה סימני קריאה: "את לא מאמינה איזו פגישה היתה לנו! אספר לך הכל כשנפגש. רק שתדעי שניצחתי את דפוס הפרידה שלי, וההרגשה היא מדהימה! תודה!".
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
