סוד הנישואים הפתוחים ולמי הם מיועדים
האם נמצא הפתרון למכת הבגידות והשקרים? מיכל בלאושטיין עם כל מה שרציתם לדעת על זוגיות פתוחה, וקצת על האנשים שהיא מתאימה להם
אנחנו עדיין חיים בעידן שבו נאמנות מינית נתפשת כמחויבת כל קשר של אהבה, או קשר של נישואים והקמת משפחה. יחסים מיניים עם בן זוג אחר, גם כאשר הזוגיות כבר מזמן לא כוללת כל רגש או מגע של חיבה, נתפשים כמעט תמיד כמעשה של בגידה, מעשה בלתי נסלח. הנטייה לחשיבה זו, יש לציין, היא טבעית ואבולוציונית - הגבר ירצה להבטיח שצאצאיו הם שלו, ואילו האישה תרצה להבטיח שאבי ילדיה לא "יבזבז" את משאביו אצל אישה אחרת.
השאלה היא האם העידן המודרני, בו קיימים אמצעים למניעת הריון בשפע, ונשים שמסוגלות לספק ביטחון כלכלי לעצמן ולביתן, יכול לאתגר את התפישה הזו? למשל, כאשר שני אנשים רוצים להקים משפחה, אך מעוניינים לאפשר "חופש מיני" לעצמם?
מה הם נישואים פתוחים?
נישואים פתוחים הם קשרי נישואים או הסכמי זוגיות בהם בני הזוג מביעים את רצונם לחיות בשותפות, בחברות ותוך מחויבות לתא המשפחתי, אך תוך אפשרות לכל אחד לקיים גם יחסים מחוץ לקשר. האם כדאי לשקול את האופציה לנישואים פתוחים? למי האופציה עשויה להיות רלוונטית, והאם נמצא הפתרון למכת הבגידות והשקרים?
תחת ההגדרה הכללית של נישואים פתוחים יכולים בני הזוג להחליט על הכללים המקובלים עליהם. יש שמחליטים למשל כי בתקופה שבה יש ילדים צעירים בבית, אז הנישואים נסגרים. יש שמחליטים שמותר סטוצים, אך אסור רומנים ארוכים. זוגות אחרים מחליטים שמותר, אך בשום מקרה לא לדווח לבן הזוג. לחילופין, יש שדווקא מעדיפים לדעת מתי וכמה ואיפה. בישראל, בניגוד לטענה הרווחת על היותנו חברה שמרנית, התופעה הולכת ומתרחבת, והסכמים מעין אלו תופסים תאוצה.
אדגיש מראש, אין במאמר זה המלצה על צורת חיים זו או אחרת. לרובנו עדיין מתאים יותר העיקרון של מונוגמיה. רובנו מסוגלים להתגבר על הרצון "לגוון" את חיי המין בתמורה לנאמנות מינית. רובנו מעדיפים את "הדיל" המקובל, בסופו של דבר. עבור רובנו נאמנות מינית היא המפתח לזוגיות שיש בה גם חברות, שיתוף פעולה, רגשות של חיבה, אהבה ועוד.
למי זה מתאים?
לא מומלץ לאתגר קשר טוב ברעיון של נישואים פתוחים, אך אין ספק כי יהיו מקרים, אנשים וזוגות, שעבורם העיקרון אולי יכול להתאים. באילו מקרים? אני אתחיל עם השלילה: אם אחד מבני הזוג מתחיל לשכנע את השני שכדאי, ייתכן שהאופציה לא מתאימה. נישואים פתוחים הם אופציה ברורה עבור שני אנשים שמתאים להם דרך חיים כזו, או לפחות כאשר אחד מאוד מעוניין בכך והשני מסכים ומוצא בכך גם יתרון מסוים.
לרוב הרעיון יקסום לגבר ואישה שמבחינתם נישואים "נורמטיביים" הם לא אופציה כלל. אלו אנשים שרואים את חיי הנישואים "הרגילים" כבית סוהר, וההיסטוריה הזוגית שלהם מוכיחה כי הם לא מסוגלים להחזיק בקשר זוגי עם בן זוג אחד לאורך זמן. גבר ואישה כאלו יפגשו אחד את השני, בדרך זו או אחרת, ויהיה להם די ברור שזה הכיוון המתאים לשניהם. לרוב מדובר בבני זוג שהם חברים מאוד טובים, היה ביניהם קשר רומנטי, והם ביחד בזמן המתאים לשניהם לבניית קן משפחתי. ההצעה לנישואים פתוחים תעלה באופן כמעט הדדי. נישואים פתוחים עדיין מציעים את היציבות של משפחה עבור הילדים והן עבור בני הזוג. הם מציעים להישאר חברים טובים ולתמוך האחד בשני בעת קושי ומשבר, רק שאת התשוקה - אותה מותר לחפש - בתנאים שהוגדרו, מחוץ לקשר הזוגי.
תופעת הבגידות הינה תופעה רווחת, לא רק בארצנו, אלא בכל מקום בו יש בני אדם שהחליטו לחיות בזוגיות "קתולית", כזו שבה האופציה היחידה "לגוון" היא בהסתר ושקר. באופן מפתיע, האופציה לקשר פתוח מהווה פתרון נהדר דווקא עבור אנשים שעברו טראומה של בגידת אהוב, או חוששים מפני בגידה של בן הזוג, או אנשים שתופשים את ערך הכנות וההגינות כעליונים, וחוששים שלא יוכלו לעמוד בערכים אלו במסגרת של קשר "נורמטיבי". הסיבה היא פשוטה - אם לכל צד מותר לקיים יחסים רומנטיים עם בני זוג נוספים, באישור והסכמה של בן הזוג "הקבוע", אזי בגידה לא קיימת בלקסיקון הזוגי כלל. כך סר החשש מפני שקר עתידי.
יחד עם זאת, רוב הזוגות שמקיימים נישואים פתוחים, עדיין נאלצים שלא ליישם באופן טוטאלי את ערכי הכנות והדדיות. אלא שהפעם הקושי הוא מול הילדים, אשר בדרך כלל ירצו להסתיר מפניהם את העובדה כי ההורים מקיימים נישואים פתוחים. נשאלת השאלה כמובן - האם הרווחנו שקר פחות מול בן הזוג והפסדנו כמה שקרים אחרים מול הילדים?
להחזיר את התשוקה
הרבה זוגות מגיעים לשלב ביחסים שבו הם מרגישים כי הכל בסדר, חוץ מדעיכת התשוקה. זוגות מעידים כי הם חברים טובים וכי הם רוצים לשמור על התא המשפחתי, אך מרגישים תסכול רב בגלל הירידה בתשוקה, שבאה לידי ביטוי ביחסי מין לא מספקים, וביחסים אינטימיים שאיבדו כל צל של רומנטיקה. מצב זה רווח אצל הרבה מאוד זוגות בכל מקרה, חלקם מצליחים להתמודד ולמעשה "לוותר" על הצורך באותה תשוקה בחיים, ומתמקדים בצדדים אחרים של הקשר הזוגי ללא קושי רב.
אחרים, בדיוק באותו המצב, מתקשים לדלג על כך והדבר מעסיק אותם יום וליל. אלו אנשים שיכולים לסבול מייסורים קשים, היות והם לא רוצים לבגוד בבן הזוג היקר, ולא רוצים לפרק את המשפחה. הם מודעים להשלכות של גירושים ופרידה ולא מעוניינים בה. הם רוצים להמשיך לחיות בשלום ובידידות עם בן הזוג שלהם. במקרים רבים, אלו בני זוג שיכולים לדבר על הדברים, ודנים בבעיה האחד עם השני ומנסים למצוא פתרונות. הם ילכו לסדנאות, טיפולים ויפנו זמן על מנת לטפח את התשוקה. לפעמים זה יעזור, ולפעמים לא. בני זוג כאלו עשויים לבסוף, להגיע יחד למסקנה כי אולי כדאי לנסות "נישואים פתוחים". לפעמים זה יעבוד מצוין ולפעמים לא. לפעמים זה יהיה טוב לאחד ולא טוב לשני. בכל מקרה, כדאי לחשוב כיצד לעשות כזה מהלך בעדינות, ברגישות, כך שיהיה טוב עבור כולם.
פעם אמרה לי אישה שמנהלת זוגיות פתוחה: "ככה זה בזוגיות - לפעמים עוברים לגור במדינה אחרת כדי לקדם קריירה של אחד מבני הזוג - גם אם זה לא כל כך נוח לשני, ולפעמים פותחים את המערכת הזוגית כדי שאחד מבני הזוג לא יתפוצץ - גם אם זה לא הכי נוח לשני". בהחלט ייתכן כי במצבי משבר זוגיים העשויים להוביל לפרידה ולפירוק התא המשפחתי, כדאי לפתוח את הראש לאפשרויות חדשות שיכולות לשמור על האינטרסים של שני הצדדים.
הרבה פעמים זוגות ש"פתחו" את הנישואים שלהם, גילו מהר כי עצם העובדה שדלת ה"כלוב" פתוחה, כבר מספיקה על מנת לרענן אותו ולהחדיר תשוקה חדשה לקשר. לעיתים מספיקה התנסות בודדת או מספר התנסויות על מנת לזחול חזרה לכלוב ולבקש לסגור שוב את הדלת. הפעם בלי מנעול, ואולי דווקא עם בריח. מרצון ולא בהכרח. בכל מקרה, תהליך כזה, גם בתחילתו, בשלב סיעור המוחות, כדאי שיהיה מלווה באיש מקצוע שידע לשאול את השאלות הנכונות, לכוון את הרגשות ואת המחשבות, לדאוג להקשבה, לכבוד ולהדדיות שבין שני אנשים שבסך הכל רוצים להיות מאושרים יותר, יחד ולחוד.
בברכת אהבה והצלחה !
מיכל בלאושטיין (M.A), יועצת זוגית-משפחתית, מאמנת ומנחת קבוצות מוסמכת, בצפון הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
