האריה לא שואג

את התמונה הזאת אי אפשר היה להחמיץ: אמארה סטודמאייר יושב על אופני כושר, מדווש בתסכול, מכסה את פניו במגבת. אולי כדי שלא יראו את העצבים שעומדים שלא להתפקע, אולי כדי שהוא זה שלא יצטרך להביט בתצוגה של חבריו לקבוצה. כן, לזה הידרדר כוכב ה-NBA בדימוס: מתייבש על הספסל של הפועל ירושלים וצופה מהצד בדקות הקריטיות של ההפסד להפועל אילת.

מה שקרה ביום ראשון בארנה הוא רק סימפטום, אנקדוטה למשבר קשה שפוקד את המועדון האדום בשבועות האחרונים. מנכ"ל (שהיה בעבר סוכן שחקנים) שבונה סגל לא מאוזן, מאמן שדורש לבצע שינויים בסגל על ימין ועל שמאל ולא סופר את השחקנים הישראלים שלו, בעלים שלפעמים נמצא ולפעמים לא, תצוגות כדורסל מביכות – כל אלה הם המרכיבים של משבר עמוק שפוקד את הקבוצה שמתיימרת להפוך לחברה בליגה של הגדולים באמת, היורוליג.

סטודמאייר מתוסכל על אופני הכושר. לא רצה להסתכל(צילום: אוהד צויגנברג)

המספרים לא פשוטים. ירושלים הפסידה בארבעה מששת משחקי הליגה האחרונים, ומדורגת רק שמינית בליגה עם מאזן 5:5. בקבוצה טוענים שהשלב הזה של העונה פחות חשוב, בטח בליגה שבה יש פיינל-פור ומשחק אחד מכריע את זהות האלופה, אבל אין ספק שאף אחד בירושלים לא חושב שזה צריך להיות מאזן הקבוצה אחרי עשרה משחקים. גם באירופה המצב לא מזהיר: ירושלים אמנם פתחה היטב את היורוקאפ והבטיחה את העלייה לשלב הבא (ארבע מחמש הקבוצות בבית המשיכו לשלב השני), אבל היא גם הפסידה בשלושה מארבעת המשחקים האחרונים במפעל, כולל תבוסות באולם ובקובאן.

בחזרה ליום ראשון. הרבה התפוצץ בהפסד לאילת, שכלל התמוטטות הגנתית של 92 נקודות. בר טימור התעמת עם טרנס קינזי, אוהדים הביעו את חוסר שביעות רצונם מהיכולת, והמאמן סימונה פיאניג'אני נראה אובד עצות. אחרי שנשמע הבאזר האחרון בארנה, סטודמאייר, אחד שכבר עבר דבר או שניים בקריירה שלו, חיפש את המאמן האיטלקי. הוא רצה לדעת מדוע לא שותף בדקות החשובות כל כך, למה שיחק רק 13 דקות.

זו אמנם לא הייתה הפעם הראשונה שסטודמאייר מחמם את הספסל במאני טיים (זה קרה לו גם נגד מכבי ת"א), אבל הפעם הוא נראה כועס במיוחד. בחודש שעבר טען בפני חבריו, בארוחה ביתית שאירח, כי לא משתמשים בו נכון באזור הצבע. גם אם המצב השתפר מאז, אי אפשר להשתחרר מהתחושה שפיאניג'אני היה מעדיף לצאת לקרב עם מישהו אחר.

גיא הראל משקיף על פיאניג'אני. אף אחד לא דמיין מאזן כזה(צילום: אוהד צויגנברג)

התסכול של סטודמאייר הולך ומתעצם. ההתאקלמות לסגנון המשחק בליגה הישראלית וביורוקאפ לא הייתה פשוטה עבורו. לצד שואו והטבעות וחסימות מעולם אחר, יש גם עבירות מיותרות, הגנה מלאת חורים ופניות לא נחוצות לשופטים (הגדיל לעשות כשהגיש לאחד מהם את משקפיו במשחק מול אשדוד). השיא היה כמובן העבירה המכוערת על ניצן חנוכי. בקבוצה יוצאים להגנתו. "אמארה טיפוס חיובי מאוד", טוען גורם בירושלים. "כל מה שהוא אומר או עושה זה מרצון טוב ומניסיון לעזור".

צרות סביב לה

כל זה מתנקז לשורה סטטיסטית דלילה בליגה – 8.1 נקודות ו-6.3 ריבאונדים. באירופה זה נראה יותר טוב, עם 10.3 נקודות ו-5.7 ריבאונדים. כך או כך, סטודמאייר אינו הסנטר הדומיננטי שציפו לראות במועדון, וזה מעלה שאלה עמוקה יותר: האם הקונספציה שעמדה מאחורי בניית הסגל מתפוצצת לירושלמים בפרצוף?

כשסטודמאייר דופק על הדלת ומבקש שתיקח אותו, אי אפשר לסרב, גם כשהוא בן 34 והברכיים כבר לא מה שהיו פעם. אבל הוא לא באמת פתר את בעיית הסנטר שממנה סבלה ירושלים בעונה שעברה (וגם לפני שנתיים, עד שהגיע דיון תומפסון ושדרג אותה לאליפות). הוא אינו מס' חמש קלאסי. אולי בליגה זה יכול לעבור, אבל לא באירופה.

אי אפשר היה לסרב. סטודמאייר(צילום: אוהד צויגנברג)

בקבוצה לא זיהו את הסיטואציה, ולא הביאו לו גיבוי ראוי: שון ג'ונס, הסנטר המחליף, פשוט לא מספק את הסחורה. הייתה לו עונת רוקי נחמדה בספרד, אבל כאן הוא הולך לאיבוד, עם 5.0 נקודות ו-4.3 ריבאונדים ב-15.3 דקות בליגה (המספרים ביורוקאפ עוד יותר נמוכים). משבוע לשבוע נראה כי הסבלנות כלפיו אוזלת.

זו בוודאי לא הבעיה היחידה. גם בעמדת הסמול פורוורד סובלת ירושלים משמיכה קצרה מדי. טרנס קינזי הוא השחקן הטבעי היחיד במשבצת, וכשנפצע החור שהותיר היה גדול. דיז'ון תומפסון חתם על חוזה זמני כדי למלא את החלל ביורוקאפ בלבד, אבל זה לא יותר מפלסטר. הקבוצה סובלת מחוסר איזון שאי אפשר להתעלם ממנו.

הצרות נמשכות גם עם השחקנים הישראלים. טימור דווקא מקבל קרדיט, אבל השבוע היה עצבני. ליאור אליהו ובעיקר יותם הלפרין סבלו בתחילת העונה מחוסר אמון מצד פיאניג'אני. גם אם חל שיפור מסוים, הצלקות נותרו. זה לא נעצר אצל הישראלים הבכירים. המתאזרח אייזיק רוזפלט הוחתם כדי לעבות את מצבת הכחול-לבן, אבל נזרק לקצה הספסל, במיוחד באירופה. רפי מנקו, שחקן בית, לא קיבל הזדמנות פעם אחר פעם ועזב לאילת לפני שלושה שבועות. מאז הספיק לפגוש את האקסית ולהוכיח מה יש לו בידיים.

טימור עם אייל חומסקי. היה עצבני(צילום: אוהד צויגנברג)

נקודת האור היחידה היא קרטיס ג'רלס. "רציני מאוד, בא לעבוד", אמרו בקבוצה. סגנון המשחק שלו בתחילת העונה היה אגואיסטי. עם הזמן למד את חבריו לקבוצה והתחיל לחלק להם כדורים. כשצריך, הוא לוקח את המשחק על עצמו. ועדיין, יש לו לא מעט חסרונות.

שפיטה איטלקית

אם הקבוצה לא מאוזנת, מי אחראי לכך? המאמן פיאניג'אני אמנם אישר את החתמות השחקנים, אבל לא היה האיש הדומיננטי בבחירה בהם. מי שעומד מאחוריהן הוא המנכ"ל גיא הראל, סוכן שחקנים בעברו, שמקבל חופש פעולה נרחב מהבעלים אורי אלון. זה גם ההסבר לכך ששחקנים כמו רוזפלט, ג'רום דייסון וטראוויס פיטרסון, שכבר היו על הכוונת בעונה שעברה, מצאו עצמם במדים האדומים. פיאניג'אני קיבל את אליהו, הלפרין וטימור עם חוזים מובטחים, וסטודמאייר הגיע כהנחתה מלמעלה.

אם למאמן לא הייתה השפעה מהותית על זהות הסגל, לא פלא שהוא דרש במספר הזדמנויות לערוך בו שינויים. למשל, לשלוח את רוזפלט למכבי חיפה תמורת עמית שמחון, או לצרף את מורן רוט (בקשה שנדחתה), או להביא עוד סמול פורוורד.

מתלונן ללא הרף על השחקנים. פיאניג'אני(צילום: אוהד צויגנברג)

"הוא כל הזמן מתלונן על שחקנים, על פציעות ועל מחלות", אמר גורם במועדון. "אף פעם לא שמעו אותו לוקח על עצמו הפסד, אומר 'אולי היו לי החלטות לא נכונות במשחק'. זה מה שמצפים ממאמן בסדר גודל כזה, להתמודד עם הדברים האלו גם כלפי חוץ, ולא לזרוק הכל על השחקנים".

פיאניג׳יאני סופג לא מעט ביקורות כבר מתחילת העונה. אם זה תחושה של חוסר אמון בשחקנים, אימונים כפולים וארוכים גם במצבי עייפות, וכמובן היחסים עם סטודמאייר. ולמרות זאת, ההנהלה נותנת לאיטלקי גיבוי מלא, המשך ישיר לקו שהובילה בעונות קודמות. גם בהן לא הודחו מאמנים בזמן משבר.

ומה עם השינויים בסגל? ירושלים תקועה כרגע: השוק דליל במשבצות המבוקשות, וייתכן שגם הפעם היא תצטרך לחכות לסוף פברואר, אז מסתיימת הליגה הסינית. כך הגיעו תומפסון לפני שנתיים ואיליי הולמן בעונה שעברה. אם שנה שלישית ברציפות ירושלים מחכה למושיע מסין, משהו חורק בממלכת אורי אלון. וזה מביא אותנו לבעלים עצמו.

"לא הכדורסל שאנחנו רוצים"

הסערה הקטנה שחולל אלון בשבוע שעבר, עם התבטאות שנתפסה כגיבוי לעבירה הברוטלית של סטודמאייר נגד חנוכי, מסיטה את האש מהדיון העיקרי. כשהשתלט על המועדון, אלון הכריז על רצונו להשתלב ביורוליג בתוך שלוש שנים. בינתיים, החלום הזה הולך ומתפוגג. התקציב זינק במשמרת שלו, אבל במקביל נזנחת הזהות הישראלית שהייתה סממן משמעותי בחזון ההתחלתי.

אחרי שנתיים גרועות ביורוקאפ, שזכייה בו היא הדרך היחידה של ירושלים לקפוץ ליורוליג, ההצהרות על כוח מקומי נדחקו הצידה. פתאום יש שישה זרים בסגל, פתאום נשמעים לחשושים שהליגה לא כל כך חשובה כרגע. ולמרות זאת, ירושלים עדיין אינה נראית כקבוצה שיכולה ללכת רחוק באירופה.

אלון אינו מתגורר בארץ. הוא לא מעוניין לעסוק בענייני הקבוצה באופן שוטף, אלא מאציל סמכויות למנכ"ל הראל ולשותפו לבעלות אייל חומסקי. כשאלון הגיע לבקר בשיאו של רצף של חמישה הפסדים, פתאום שרשרת המפלות נעצרה. כשעזב, הגיעו עוד שני הפסדים והיכולת שוב צנחה. "המערכת צריכה גננת", אמר גורם בקבוצה. "לא יכול להיות שבכל פעם שאלון בא לישראל הקבוצה נראית אחרת".

אורי אלון עם ג'ורדי ברתומיאו. חלום היורוליג הולך ומתפוגג(צילום: אוהד צויגנברג)

גם אם המטרה האירופית משמשת כתירוץ להפסדים בליגה, כאילו שהיכולת להתמודד בשתי מסגרות אינה עניין בסיסי עבור מועדון שמכוון גבוה, ברור שהמצב הזה לא יכול להימשך. לפיאניג'אני ושחקניו מצפים כמה ימים משמעותיים. המשחק הערב מול אולם הגרמנית יקבע באיזה מקום יסיימו בבית 4 ביורוקאפ וישפיע על ההגרלה בשלב הבא. בשבת כבר מחכה להם קרב רציני בשמינית גמר הגביע: הפועל תל אביב בדרייב-אין.

"אנחנו בסיטואציה יותר טובה מהשנה שעברה, עלינו שלב ביורוקאפ כבר לפני שני מחזורים", אמר גורם בקבוצה. "זה עניין של תקופות, בחודש האחרון אנחנו לא משחקים את הכדורסל שאנחנו רוצים. נלמד ונתקן. יש כאן קבוצה עם שחקנים שמחויבים למערכת, יש שני משחקים קריטיים שיכולים לקחת את הקבוצה למקום הרבה יותר טוב. נכון שהליגה יותר רלוונטית לקראת חודשים אפריל-מאי, אבל אם לא נתחיל לעבוד על עצמנו העונה עוד תברח לנו בין הידיים".