שתף קטע נבחר

הגברים נרתמים: #גם_אני_מוטרד. מהמצב

"כשגברים החלו לשנות את תמונות הפרופיל שלהם בתחילת השבוע, הם החלו לקבל תגובות תוהות: 'ממה אתה מוטרד, אחי?' ראיתי לא מעט. ואז התשובה של מחליף התמונה - 'מהטרדות ותקיפות מיניות'. וכך החלו אינספור דיונים בתגובות לשינוי תמונות הפרופיל כשמי שעונה עליהם הם הגברים עצמם". שני שטלריד, מסייעת לנפגעי תקיפה מינית, בטור אישי

כשהתחלתי להתנדב ב"שוברות שתיקה", פורום דיסקרטי לנערות ונשים שנפגעו מינית, טרום עידן פייסבוק וטוויטר, הבנתי באמת כמה רגשי אשם ובושה מלווים כמעט כל נפגעת. כאילו שחלק מתהליך ההחלמה דורש שלב כזה.

 

כמו בשלבי אבל. כעס. הכחשה. כאב. השלמה. אז ככה. שלב הבושה בקרב נפגעי תקיפה מינית. ובדיוק באותה צורה, כך הוא יכול להיות קצר יחסית והוא יכול ללוות כל החיים. כמו צל שרודף אותך לכל מקום. שרק את רואה את השחור שבפנים.

 

אבל רק אחרי שאני התגברתי לגמרי על מחסום הבושה אצלי וכתבתי את הפוסט על האונס שעברתי "הייתי בת 19", הפכתי מילים למעשים. וכך נולד "#קמפיין_האותיות" בו אלפים על אלפים רבים שינו את תמונות הפרופיל שלהם לאותיות - אותיות הזדהות עם נפגעי תקיפה מינית.

 

לטורים הקודמים של שני:

על חושך, אור ותקיפות מיניות

"איך יכול להיות שזה כל מה שהוא קיבל?"

בוכריס, שקרים ווידאו-טייפ

אדוני המפכ"ל, יודע למה כ"כ מעט מתלוננות?

אונס אפור 

 

עד לפני קצת פחות משנה בכל פעם שהסברתי מדוע אין שום קשר בין הבגדים שנפגע/ת לובשים לבין פשיעה מינית בהם, מיד היו מגיעות עוד ועוד תגובות חשוכות שממשיכות לטעון את זה. והרי בדיוק כפי שעבריין מין אחד יתגרה מלבוש חשוף, כך יהיו עשרה שמתגרים בדיוק מההיפך. ואחרת, איך אפשר בכלל להסביר אונס במדינות כמו איראן?

 

ואז נחשפתי לפרויקט שעשתה סטודנטית אמריקאית. היא העלתה גלריה של 6 תמונות עם בגדי נפגעי תקיפה מינית שהם לבשו במהלך תקיפתם. זה היה כמו אגרוף לבטן הרכה. ההוכחה שתמונה אחת שווה אלף מילים. ויזמתי את קמפיין "לא_לבושה", על תרתי המשמע שלו.

 

העליתי 450 תמונות שנפגעי תקיפה מינית שלחו לי - הבגדים אותם לבשו במהלך תקיפתם המינית. היה שם הכל - מדי חייל, פיג'מות ילדים, חצאית של חרדית, שמלות ערב, חליפת עסקים. הכל. ומאז, בכל פעם שמישהו היה מעלה טענה חשוכה שקשורה בבגדים חשופים, הקמפיין הזה הוא תשובה מידיית. אי אפשר להתווכח עם זה.

 

זהו אינו מאבק נשי, זהו מאבק אנושי

אני עוסקת בתחום המאבק בתקיפות מיניות למעלה משנתיים. שנתיים אינטנסיביות מאד בהן אני מגלה עוד ועוד דברים על התחום בכל יום. אחד הדברים שלא התיישבו אצלי טוב היה השיוך המידי שעושים בין המאבק בתקיפות מיניות לפמיניזם וארגוני נשים.

 


 

בכל פעם שכותבים בנושא, תמיד מתקבלות תגובות גנאי על פמיניסטיות ותמיד משייכים את זה לאיזשהו מאבק נשי. לעתים אפילו בתקשורת כשאני מרואיינת מציגים אותי ובהקדמה אומרים - ארגוני הנשים מוחים. ואני מעולם לא הבנתי לאיזה ארגון נשי אני שייכת. זהו אינו מאבק נשי, זהו מאבק אנושי.

 

מגיפת התקיפות המיניות היא כלל עולמית. כלל אנושית. היא פוגעת בכולם. כל נפגע ונפגעת תקיפה מינית הם משפחה של אדם כלשהו. אין אדם שלא מכיר נפגע או נפגעת תקיפה מינית, גם אם הוא לא יודע את זה. ואמנם רוב הפגיעות המיניות בגיל הבוגר הן כלפי נשים, אבל מה הקשר בין זה לבין חוסר היוזמות הגבריות בתחום?

 

עד גיל 12 התקיפות המיניות נחלקות שווה בשווה בין המינים. יש לא מעט גברים שמסתובבים בקרבנו שנפגעו מינית בילדותם מבלי שאף אדם יודע. ואצלם אלמנט הבושה לעתים גדול יותר.

 

כשמדובר בפגיעות מיניות בנשים - אי אפשר שלא לטעון את המובן מאליו שכל אשה פגועה היא בת של, אמא של, אחות של, אחיינית של, דודה של, ועוד. המאבק בתקיפות מיניות אמור להיות העניין של כולם. ואיכשהו, זה עדיין לא מובן.

 

אז החלטתי להרים קמפיין חדש שכל כולו גברי. קמפיין הגברים #גם_אני_מוטרד. מהמצב. כתבתי שהגיע הזמן שגברים ישמיעו קול תמיכה נרחב במאבק האנושי הזה. שגברים שמעירים לגברים אחרים יכולים לעזור במיגור הפשיעה המינית. שבכל פעם שמגיע גבר חשוך לכתוב תגובה מטרידה בוטה, גם אם תגענה עשר נשים לוחמניות שכותבות תגובות מבריקות, איכשהו רק כשיגיע הגבר הזה שיכתוב לו - "אתה מבייש אותנו", הוא יפסיק.

 


 

ראיתי את זה קורה פעם אחר פעם. הגיוני שאותם גברים שמעולם לא חונכו על כבוד כלפי נשים, יכבדו יותר "מילה של גבר". וזה מה שרציתי שיקרה.

 

כשגברים החלו לשנות את תמונות הפרופיל שלהם בתחילת השבוע, הם החלו לקבל תגובות תוהות. "ממה אתה מוטרד, אחי" ראיתי לא מעט. ואז התשובה של מחליף התמונה - "מהטרדות ותקיפות מיניות". וכך החלו אינספור דיונים בתגובות לשינוי תמונות הפרופיל כשמי שעונה עליהם הם הגברים עצמם.

 

אמירה חברתית רחבה של גברים אל גברים חשובה בצורה שאין לי יכולת להסביר. כשאנחנו מדברים על אויב, האמירה של "אי אפשר לדבר איתם" חוזרת על עצמה רבות. וכאן, יש עם מי לדבר. יש אפשרות לגרום לחשיבה מעט אחרת.

 

יש אפשרות לכתוב תגובה לאותו בחור צעיר שגדל בבית שבו אבא שלו מכה את אמא שלו ובאותה מידה מחפיץ ומטריד נשים לידו מאז שנולד ולהגיד לו בזה - לא, ככה לא מתנהגים. יש אפשרות לגרום להבנה. יש אפשרות לנצח במערכה הזו, אבל לא כשהיא מנוהלת כמעט בצורה מובהקת על ידי חצי מהאוכלוסיה בלבד. הרי היא נוגעת לכולנו.

 

תודה אישית חמה לכל מי שהיה שותף לתהליך החשיבתי אצלי בקיר. לשירי הראל שעיצבה את הסלוגן, לרועי שדאג לאפליקציה לשינוי תמונת הפרופיל. ובעיקר - תודה אישית חמה מכל לבי לכל גבר ששינה את תמונת הפרופיל שלו השבוע.

 

ההודעות ממספר נפגעות תקיפה מינית השבוע שאמרו שהן קוראות את התגובות שלכן והן בהלם, כי הן לא ציפו שגברים יסבירו כך לגברים - מה שעשיתם עבורן הוא אדיר. אתם נהדרים, אכפתיים, רגישים. מאנצ'ים. התגובות שלכם מילאו אותי תקווה. אולי תקווה לתקווה, אפילו. לעולם מכבד יותר עבור כולנו. אכפתי יותר. שבו אנשים מושיטים יד לעזרת אחר. לא דואגים רק לאינטרסים שלהם. לא הופכים להיות אדישים. אדישות היא הדבר שהכי מפחיד אותי.

  

  • שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ , ו״לא לבושה״ , היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.

 

 

  • מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אז החלטתי להרים קמפיין חדש שכל כולו גברי
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים