הרחיבו בית בחברון תוך פלישה לנכס פלסטיני

במשך 35 שנה שוכרים בני זוג יהודים את בית שניאורסון בעיר. בית המשפט קבע שהם הרחיבו אותו שוב ושוב מעבר לקיר המשותף עם השכנים

עו"ד זוהר באוארפורסם: 12.01.17 , 21:42

בית משפט השלום בירושלים הורה לאחרונה לבני זוג יהודים השוכרים את "בית שניאורסון" בחברון לפנות הרחבה שביצעו על חשבון בית פלסטיני צמוד. השופטת מרים אילני קבעה שהם "העמיקו" שוב ושוב את השטח שבידם מעבר לקיר המשותף.

זה כ-35 שנה שוכרים ענת ורונן כהן מ"אגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון" את המבנה. ב-2009 הגיש נגדם תושב העיר עבד אלרחים סדר תביעה לסילוק יד. הוא טען שהוא מייצג ארבע משפחות פלסטיניות שבבעלותן נכס נטוש הגובל בבית שניאורסון. לדבריו, הנתבעים פלשו לנכס מתוך קיר משותף המפריד בין המבנים ושעליהם לפנות שטח של כ-115 מ"ר ששייך לשולחיו.

תביעה

מתעכבת הקמת מרכז השואה ע"ש ק. צטניק

עו"ד ישראל ליבוביץ

בנו של הסופר יחיאל די-נור פועל להקים מרכז תודעה על שטח שהיה בבעלותו בהרצליה. בגלל העיכוב הוא תבע את חברת הבנייה, אבל נדחה בביהמ"ש

מתעכבת הקמת מרכז השואה ע"ש ק. צטניק

התובע צירף חוות דעת של מודד שלפיה במהלך השנים הרחיבו בני הזוג כהן את הקומה הראשונה של ביתם והוסיפו מטבח, מזווה, שני מחסנים ושני חדרים – כל אלו בשטח הנכס הפלסטיני.

הנתבעים טענו מנגד שעל פי חוק הקרקעות העותמאני מ-1858, התביעה התיישנה שכן הם מחזיקים בשטח יותר מ-10 שנים. הם הוסיפו שהתובע לא מייצג באמת את בעלי הנכס אלא גוף פוליטי "המנסה לדחוק את רגלי היהודים מחברון". לגופו של עניין טענו שהתובע לא הוכיח מה הגבול המדויק בין שתי החלקות, ולא ניתן לדעת מי פלש לשטח של האחר. הם הוסיפו שחוות הדעת מטעם התובע מתבססת על מפה ישנה שלא ניתן להסתמך עליה.

אלא שהשופטת מרים אילני קבעה שמחומר הראיות עולה שהנתבעים החלו להחזיק בשטח שבמחלוקת "בשתיים ואולי גם שלוש פעימות שונות", באופן שבכל פעם הועמק השטח המוחזק על ידם לכיוון הנכס הפלסטיני.

לדבריה, בשיפוץ שערכו בני הזוג כהן ב-1994 הם הרחיבו את מטבח ביתם והוסיפו חדר, וכ-12 שנה לאחר מכן הוסיפו מזווה, שני מחסנים וחדר נוסף. בנסיבות אלה היא קיבלה את טענת ההתיישנות ביחס למטבח והחדר שנבנו בשיפוץ הראשון, אך דחתה את הטענה ביחס לשאר החללים (שבהם הנתבעים מחזיקים פחות מ-10 שנים).

על פי השופטת אילני, אמנם מדובר במקרקעין לא מוסדרים ואין ראיות חותכות לבעלות על הקרקע, אך התובע הצליח להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי שהשטח שלגביו נדחתה טענת ההתיישנות נמצא בבעלות המשפחות הפלסטיניות שאותן הוא מייצג. היא ציינה בהקשר זה שטענות התובע מתיישבות עם המפה הפיסקלית (רישומי המס) של המבנים ומדובר בראיה בעלת משקל לא מבוטל.

עוד נקבע שבני הזוג כהן, שהם רק שוכרים בבית שניאורסון, לא טרחו להביא לעדות את נציגי בעלי הבית על מנת שיעידו לגבי הגבול בין החלקות, ויש לזקוף הימנעות זו לחובתם.

בסיכומו של דבר פסקה השופטת שעל הנתבעים לסלק ידם בתוך 60 ימים מהמזווה, שני המחסנים והחדר הנוסף. עוד נקבע שהנתבעים יבנו קיר מפריד בין שטחים אלו לבין השטח שנותר בחזקתם. הנתבעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקל.