שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "שתיקה": מסע הצלב המיותר של סקורסזה
    לא לגמרי ברור למה חלם הבמאי מרטין סקורסזה לעשות את "שתיקה" במשך 25 שנה. זוג הכמרים שנוסעים ליפן במאה ה-17 כדי לחפש את מורם הרוחני מתקשים להגיד משהו רלוונטי לימנו, ומיצירה שעל הנייר הייתה אמורה להוביל את טקס האוסקר התקבל סרט נעדר תשוקה ורגש

    במשך 25 שנה "שתיקה" ("Silence") היה פרויקט התשוקה הלא ממומש של מרטין סקורסזה, עד שהושלם סופסוף. למרבה הצער, התוצאה אינה מבהירה כלל מדוע דחוף היה לבמאי האיטלקי-אמריקאי המהולל לעבד את ספרו של היפני שוסאקו אנדו מ-1966 העוסק בהפצת ורדיפת הנצרות ביפן של המאה ה-17. עובדה היא, שסרט שעל פניו היה צפוי להיות אחד המועמדים המובילים לאוסקר השנה מצא את עצמו בקושי ברשימות עשרת הגדולים של איגודי המבקרים באמריקה.

     

    "שתיקה" - טריילר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    העיסוק בסוגיות דתיות-קתוליות של אשמה וגאולה נוכח ביצירתו של סקורסזה כמעט מראשיתה, והוא בא לידי ביטוי רב עוצמה בשתי יצירות המופת שלו "רחובות זועמים" (1973) ו"נהג מונית" (1976). השילוב של מסעו של גיבור מיוסר המבקש למרק את נפשו עם סביבה אלימה ודקדנטית העניק גם לסרטי הגנגסטרים שלו את ייחודיותם.

     

    "שתיקה" נדמה יותר כהמשכו הישיר של "הפיתוי האחרון של ישו" (1988) הקונטרוברסלי שבו נגע סקורסזה ישירות בסוגיות של אמונה וכפירה - אך בניגוד לו ("הפיתוי האחרון של ישו" נפסל בשעתו להקרנה בישראל על ידי הצנזורה, ויצא אל בתי הקולנוע רק בהתערבות בית המשפט), אינו מציע כל דיון משמעותי בעניינים הרוחניים שעל הפרק.

     

    סקורסזה - שהביוגרפיה שלו עצמו משלבת בין דת וקולנוע (הוא למד בנערותו בבית ספר לכמורה) - חווה בעצמו מסע אל הגיהינום ובחזרה בתקופה בה היה מכור לסמים קשים. את "שתיקה" יש לקרוא, על כן, לא רק כסרט שעליו חלם סקורסזה במשך רבע מאה, אלא גם כהצהרה על מקומה של הדת בחייו שלו עצמו (הצהרה שאפשר לזהותה גם בסרטו "קאנדאן" מ-1997 על נערותו של הדלאי לאמה).

     

    עלילת "שתיקה" עוקבת אחר שני כמרים פורטוגלים, האב רודריגש (אנדרו גארפילד) והאב גארופה (אדם דרייבר) המגיעים ליפן של המאה ה-17 בחיפוש אחר המנטור שלהם, האב פריירה (ליאם ניסן) שעקבותיו אבדו ושככל הנראה נאלץ להתכחש לאמונתו אחרי שעבר עינויים. המדריך שלהם הוא דייג אלכוהוליסט (יוסוקה קובוזוקה) שזנח את הנצרות על מנת להציל את חייו, ובדרכם השניים נחשפים לכפריים יפנים שהתנצרו ומאז חיים במחתרת.


    רדיפת המאמינים הנוצריים על ידי שליטי יפן נבעה לא רק מהפחד מפני הפצתה המהירה של הדת החדשה (בידי מיסיונרים אירופאיים, בעיקר פורטוגלים), אלא גם משום שזו לוותה בהחדרתו של נשק חם למדינה ובחשיפתה לתרבות האירופאית. מי שנחשדו כנוצרים עברו עינויים נוראים ונדרשו לבצע אקט פומבי של כפירה, והסרט מפגיש את הכמרים עם אחד האינקוויזיטורים (איסיי אוגאטה) שדמותו משלבת ביעילות בין קומיות ואיום.

     

    ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

    מצוד לילי

    יצורים ליליים

    המרגל - סנודן

     

    "שתיקה" – וקשה שלא להיזכר בסרטו של אינגמר ברגמן בעל אותו שם מ-1963 - מתייחס לשתיקתו של האל נוכח סבלם של מאמיניו וחוסר סובלנות דתית שמוביל לאלימות מחרידה (הקישור העכשווי למעשי דאעש והטליבן בהחלט חולף בתודעה). הסרט מתמקד בלבטיו המוסריים של האב רודריגש, שנהפך לגיבור הסרט אחרי שדרכיהם של שני הכמרים נפרדות. הוא תוהה על מחיר האמונה, ונרדף על ידי דמותו המיוסרת של הדייג הנ"ל שהולכת ומתבררת כמקבילתו של יהודה איש קריות.


    אכן, החיבור בין האב רודריגש וישו מהווה פה ציר מרכזי, והקריינות העודפת המתבססת על מכתביו (ספרו של אנדו כתוב בחלקו כמכתב של הדמות הראשית) מבהירה זאת. הבעיה היא, שדמותו של האב רודריגש נהפכת בהדרגה ללא יותר מאשר אייקון של סבל וייסורים - והופעתו הלא מרשימה של גארפילד (שכבר גילם מוקדם יותר השנה דמות ישועית ב"הסרבן" של מל גיבסון) אינה מעניקה לה עומק ומורכבות, וסבלה וספקותיה מוצגים בצורה טרחנית ומייגעת.  


      

    זהו העיבוד הקולנועי השני לספרו של אנדו. הראשון נוצר בשנת 1971 בידי הבמאי היפני מסהירו שינודה (לפי תסריט שכתב יחד עם אנדו עצמו), ומעניין להשוות בין שתי הגרסאות: האחת מציגה את המיסיונרים האירופאים מנקודת מבט יפנית, והשנייה מתבוננת במתנצרים היפנים מנקודת מבט מערבית.

     

    זו הסיבה שהסרט (שאת התסריט שלו חיברו סקורסזה וג'יי קוקס שכתב גם את התסריט ל"כנופיות ניו יורק") לוקה באיזשהו מבט קולוניאליסטי על המאמינים היפנים ובמיוחד על רודפיהם בראשות האינקוויזיטור שנראה כאילו פיטר סלרס מגלם אותו. אכן, יש משהו מעורר אי נעימות בהצגתו של האב רודריגש כמושיע מן המערב של כפריים תמימים ונרדפים.

     

    מבחינה זו, המחשבה נודדת אל "המשימה", סרטו של רולנד ג'ופה משנת 1986, שהביא את סיפורם של שני כמרים ספרדיים בשליחות מיסיונרית בדרום אמריקה במאה ה-18. סרטו של סקורסזה אינו מתעלה בהרבה על הסרט המשמים והדידקטי ההוא שהתהדר בעיקר בצילום יפהפה ומוזיקה שמימית של אניו מוריקונה. בהתאם, כאן מצטיינים עבודת המצלמה המרשימה של רודריגו פרייטו המקסיקני ("הר ברוקבק") ופסקול הזן שהלחינו בני הזוג קים-אלן וקתרין קלוגה המבוסס על קולות מן הטבע.

     

    חלקו האחרון של הסרט מספק אמנם עימות אמיתי וגם תפנית מעניינת בסוגיה שעל הפרק, אמונה מול כפירה, אך סקורסזה מתקשה להגיד באמצעותו משהו רלוונטי לימינו. איכשהו נראה שמה שהיה פרויקט התשוקה של סקורסזה מופיע עתה כסרט בעל איכויות אך נעדר תשוקה ורגש של ממש.  

     

    "שתיקה" (ארצות הברית) - במאי: מרטין סקורסזה. שחקנים ראשיים: אנדרו גארפילד, אדם דרייבר, ליאם ניסן, ויוסוקה קובוזוקה. אורך הסרט: 161 דקות.

     


    פרסום ראשון: 19.01.17, 18:42
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""שתיקה": מסע הצלב המיותר של סקורסזה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים