שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "תתאפקו ותתפללו": לא קל להיות רווק דתי
    "או שאתה חי חיי איפוק עמוסי סבל, או חיי מתירנות המלאים בנקיפות מצפון. אלה לא חיים, לדעתי, ואני מדבר כאחד שלא עשה לעצמו הנחות": בראיון פתוח וכן מתאר נדב גדליה את קשיי ההתמודדות שלו כרווק דתי - בעקבות סרט אוטוביוגרפי שיצר, ובתקווה להביע קול של מגזר שלם

    נדב גדליה כבר העיד על עצמו בעבר כי הוא מסרב בעקשנות לשייך את עצמו למגזר כזה או אחר. כאשר אתה מחפש שותפה לחיים, הגישה הזו קצת בעייתית (צילום: דוד דביולר)
    נדב גדליה כבר העיד על עצמו בעבר כי הוא מסרב בעקשנות לשייך את עצמו למגזר כזה או אחר. כאשר אתה מחפש שותפה לחיים, הגישה הזו קצת בעייתית(צילום: דוד דביולר)

     

    "כשבעולם החילוני תקופת הרווקות נחשבת לתקופה נפלאה שבה נהנים בלי חשבון, בציבור הדתי והחרדי מציעים לצעירים שתי אופציות: להתחתן מהר, או לחטוא עם נקיפות מצפון . ובין הפטיש לסדן נמצאים מי שמתעקשים לחכות עד החתונה". את הדברים אומר נדב גדליה (30), שמכיר את קשיי הרווקים הדתיים מקרוב, וגם עשה על זה סרט.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>  

     

    הדוקו האוטוביוגרפי שיצר ויצא לאחרונה, מעלה סוגיות רגישות וכאובות במגזר הדתי, מהסוג שפחות מטופל בסדרות טלוויזיה, ונוכח בחיי היומיום של הרווק הדתי. "רווקות זה בעצם סיפור המסגרת", הוא אומר. "הסרט הוא לא באמת סיפור על רווקות מול אמונה, אלא על עמידה מול קיר בעובי חמישה מטרים. זה המבחן האמיתי".

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות:

     

    לפני כשלוש שנים, החל גדליה את לימודיו בבית ספר לקולנוע יהודי ביד בנימין, ואז התגבשה בו ההחלטה לעשות סרט על הקושי הפרטי שלו, כרווק דתי שמחכה עם קיום יחסי המין עד למציאת האחת, מסיבות הלכתיות כמובן – בתקווה להביע קול של מגזר שלם.

     

    "הבנתי שזה סיפור שלא סופר. כל שלב בחיים אתה יודע מה האורך שלו – לימודים, צבא, אקדמיה. שלב הרווקוּת הוא הגרוע ביותר אצל אותם חבר'ה דתיים שמחליטים לחכות עד החתונה, כי אין לך מושג איך זה ייגמר, ואם בכלל. והעניין הוא שאין לאף אחד פיתרונות אמיתיים, חוץ מלומר: תתאפקו ותתפללו".

     

    לדברי גדליה, "התגובות האלו מפילות לקרשים גם אנשים בעלי חוסן נפשי ממוצע". הוא מתאר "חיי איפוק עמוסי סבל, או חיי מתירנות המלאים בנקיפות מצפון. אלה לא חיים, לדעתי, ואני מדבר כאחד שלא עשה לעצמו הנחות".

     

    אז איך מתמודדים?

     

    "זו הייתה מלחמת מחשבות עצמית. הדחקתי את זה כל פעם מחדש. החלטתי שאני שולט בזה, ובכל פעם שזה ניסה להשתלט עלי - יצאתי מהבית, הלכתי לים, פגשתי חברים, לא נתתי לזה זמן. חז"ל אמרו ש'אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החוכמה'. אני לא אומר שבכל פעם שעלו לי מחשבות למדתי תורה, אלא שזה יכול להיות אלף ואחד דברים. אני לא יכול להגיד שלאורך השנים לא היו קשיים גדולים, אבל במלחמה הזו פשוט שאפתי למעלה".

     

    ומה קורה אצל שאר הרווקים הדתיים?

     

    "אני לא יכול להעיד על כולם, אלא על החברים שלי. כולם, סיפרו בגילוי לב על קשיים מאוד גדולים. הם היו מתאפקים, ואז נכנסים לאתרי אינטרנט, ואז היו ייסורי מצפון. לאחר מכן הם היו מחליטים להתאפק, מחכים - ואז שוב נופלים, וחוזר חלילה. כמו גלגל".

     

    "מה שלא תעשה, תצא סובל או לא בסדר"

    גדליה למד בנערותו בין ישיבות חרדיות, חרף היותו אאוטסיידר מוחלט. בשלב שבו היה אמור להתחתן, על פי הפרוטוקול החרדי, הוא החליט לעצור את התהליך, ולנדוד לכיוון העולם הדתי-לאומי.

     

    אבל הוא נשאר "תורני" בהלכותיו. דתי שאינו מתפשר. וכך בעוד שהוא עובר את חיי הרווקות בהתנזרות המתבקשת, עד למציאת "האחת" – הוא ראה מהחלון את החברים יראי השמים שלו "נופלים" בזה אחר זה, "רק כי הכוח הנפשי-מנטלי שלהם לא היה ברמה היסטרית", כדבריו.

     

    "אלה חבר'ה שבאמת רצו להיות טובים, ולא עלתה בידם כי הקושי - גם אם אני חושב שצריך לעמוד בו - הוא בהחלט עצום. מה שלא תעשה, תצא או סובל, או לא בסדר עם האמונות שלך. הסיפור הזה נותר די בודד ולא מסופר. כשהרגשתי שחייבים לספר את הסיפור הזה - התקבלה ההחלטה על הפקת הסרט".

     

    נדב גדליה כבר העיד על עצמו בעבר כי הוא מסרב בעקשנות לשייך את עצמו למגזר כזה או אחר. כאשר אתה מחפש שותפה לחיים, הגישה הזו היא אפעס קצת בעייתית: השלב הראשון והבסיסי ביציאה לעולם השידוכים הדתי הוא להצהיר על הזהות שלך. ההתעקשות לחיות בין העולמות, הקטינה עוד יותר את הסיכוי שלו למצוא את האחת.

     

    "אנחנו וההורים - לא דוברים את אותה השפה"

    בסרט "רווק עם אלוהים" גדליה, עיתונאי ויוצר מוזיקלי, מתגלה גם קולנוען בעל קול ייחודי. הוא חושף ללא רחמים את תסביך הזהות האישי שלו, המאפיין לדבריו רבים מבני הדור, אך מהר מאוד מגיע הטוויסט – קצר התקשורת מתחיל בין צעירים דתיים לבין הוריהם והמחנכים שלהם.  

     

    מתוך הסרט

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "אני וחבריי שייכים לדור ה-Y וההורים לדור ה-X. ההורים מקסימים, באמת. הם דואגים לאוכל, משלמים על הלימודים, נותנים לנו כסף, אבל הם לא נותנים לנו רגש. אסור לנו הצעירים לכעוס, אלא להבין שהם מדברים בשפה אחרת".

     

    ואולי אתם פשוט דור מפונק?

     

    "השאלה הזו יוצאת מנקודת הנחה שיש לי טענות להורים. זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר בסרט: שיש פה שפה אחרת. אנחנו סינים וההורים יפנים. אנחנו לא מדברים באותה שפה בכלל, גם אם היא נראית דומה כי שנינו דוברי עברית צחה. אני מסביר במפגשי הבמאי אחרי הקרנת הסרט שצריך ללמוד לגשר על הפער. זה אומר גם מאמצים מצידנו".

     

    רק לא להתעסק בכאב

    גדליה ערך בירורים ונדהם לגלות שהפקת סרט יכולה לעלות בקלות 300 אלף שקל. הפנייה לקרנות השונות לא הניבה ולו שקל אחד ולכן קיבל החלטה, שלכאורה נשמעת בלתי מעשית בעליל – לעשות הכל בעצמו: לכתוב תסריט, לעבד אותו, לצלם ולהקליט בעצמו, לערוך בעצמו, להלחין מוזיקה בעצמו - ורק בסוף להשקיע כמה אלפי שקלים ב"מיקס".

     

    כדי להצליח הוא היה זקוק, כמובן, למצלמות מקצועיות ולעין של במאי. לשם כך הוא נעזר במצלמת וידאו ביתית שאיתה הצליח להיכנס לכל סיטואציה בקלות ובמהירות, וגם מצלמה מקצועית - פנסוניק XF שהיתה שייכת לבית הספר שבו למד.

     

    למרבה המזל (שלו), בבית הספר לקולנוע ביד בנימין לימד הבמאי והיוצר החרדי אורי גרודר, שמונה לאחרונה לממונה על תחום המורשת בטלוויזיה, בתאגיד השידור הציבורי. "ישבתי אתו שעות - לחתוך למשל קטעים שבהם בכיתי או צחקתי יותר מדי", הוא מספר." או שהייתי מוקצן מדי. אמיתי מדי. הוא לימד אותי שסרט דוקומנטרי אסור לו להיות מוקצן. זה סרט דוקומנטרי עם התחלה, אמצע סוף. אפילו יצא לנו סוף הוליוודי".

     

    "כולם, סיפרו בגילוי לב על קשיים מאוד גדולים. הם היו מתאפקים, ואז נכנסים לאתרי אינטרנט, ואז היו ייסורי מצפון. לאחר מכן הם היו מחליטים להתאפק, מחכים - ואז שוב נופלים, וחוזר חלילה. כמו גלגל" (צילום: מתוך "רווק עם אלוהים")
    "כולם, סיפרו בגילוי לב על קשיים מאוד גדולים. הם היו מתאפקים, ואז נכנסים לאתרי אינטרנט, ואז היו ייסורי מצפון. לאחר מכן הם היו מחליטים להתאפק, מחכים - ואז שוב נופלים, וחוזר חלילה. כמו גלגל"(צילום: מתוך "רווק עם אלוהים")

     

    לסוף ההוליוודי של הסרט, וסליחה על הספוילר, קוראים הילה. השניים הספיקו להתחתן, והם אף חובקים בת שנולדה לפני כשנה. "אולי התחתנתי מאוחר כי אני מפונק", הוא נאנח, "אבל אדם לא יכול להתחתן בכוח. זה מתכון קטלני. חיפשתי מישהי שלא תתעסק עם כל הזהויות הקיימות במגזר. היא בת לחוזרים בתשובה, וגם היא, כמוני, שומרת מצוות - אבל מסרבת להשתייך לחלק כזה או אחר במגזר הדתי והחרדי".

     

    אז מה הטיפ שלך לרווקים הדתיים שמתקשים להתאפק?

     

    "אני לא רב ולא פוסק הלכות, אבל ההמלצה שלי היא לעשות כמה שיותר בזמן הרווקות".

     

    לעשות מה?

     

    "ליצור, להגשים חלומות מורכבים. במקום להתעסק בכאב, לנצל את הזמן במקסימום. אם יש דבר אחד טוב בתקופת הרווקוּת, הרי זה שיש לכם זמן. המון זמן. קחו בחשבון שאחרי החתונה לא יהיה זמן. אתם תצטרכו לטפל בילדים, לתחזק את הבית ואת הזוגיות, לעבוד ולפרנס. לכן הפתרון הוא פשוט לנצל את הזמן הרב של הרווקוּת: תכתבו, תנגנו, תיצרו, תיסעו למרחקים, תחפשו - ולא רק אישה. בעיקר תחפשו. סרט זה בעיניי חתיכת חיפוש. לפעמים אתה מוצא את האישה שלך דרכו. מתברר שאין יותר סרט תיעודי מזה".

     

    • הסרט "רווק עם אלוהים" מוקרן בהקרנות פרטיות עם הרצאה ומפגש במאי פתוח . ביום ה' (27/4) הוא יוקרן ב"גולה" בירושלים, ובמוצ"ש (6/5) - ב"גולה" בפתח תקווה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""תתאפקו ותתפללו": לא קל להיות רווק דתי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים