במקום להתלונן על בן הזוג, ערכו בדק בית
לרובנו קל יותר להתלונן, לכעוס, לאיים ולהתרחק, מאשר לחשוף את הרגשות האמיתיים שלנו, וחבל. במקום לומר "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק", נסה לפגוש את המקום חסר הביטחון אצלך שחרד מנטישה, ולדבר עליו עם זוגתך. זוגיות בראי התת מודע - כתבה רביעית ואחרונה בסדרה
בשלושת הטורים הקודמים בסדרה דיברנו על איך דפוסי קשר לא מודעים משפיעים על הזוגיות שלנו. בטור זה אני רוצה לסכם ולהאיר בנקודות את הדרכים שבהן אנו יכולים לגרום לזוגיות שלנו להיות מודעת, אינטימית וטובה יותר. כולנו מתנהלים במערכות היחסים שלנו - הזוגיות ובכלל, דרך דפוסי קשר מוקדמים שהפנמנו עוד בילדותנו. זה לא בהכרח רע, אם הפנמנו דפוסי קשר טובים שבהם למדנו לאהוב ולהיות אהובים. אולם הרבה פעמים דפוסי הקשר שאנו באים איתם פוגעים ביכולת שלנו ליצור קשרים טובים עם אחרים, וכשזה קורה אנו חוזרים על הטעויות שלנו שוב ושוב מבלי להבין מדוע.
לטורים הקודמים בסדרה:
הריקוד הזוגי שמפעיל אותנו ללא מודע
איך נפסיק להתאכזב מבני הזוג שלנו
למה אנחנו מתאהבים במי שפוגע בנו מבפנים
סבל רב היה יכול להיחסך מאנשים לו רק הבינו באיזה אופן הם מייצרים את הסבל של עצמם. כדי להשתחרר ממשהו, אנחנו צריכים קודם כל להבין אותו, ולאחר מכן לקבל ואף לאהוב אותו, ואז באופן פרדוקסלי השפעתו תדעך. רוב האנשים מנסים להילחם ולהכחיש חלקים בעצמם שהם לא אוהבים, באופן שרק מחריף את מצבם. זה משול לחרק שנלכד בתוך קורי עכביש ומנסה להיחלץ משם דרך הפעלת המון כוח שמביאה את קיצו במהרה. לפעמים פשוט צריך לשבת בסבלנות, להבין וללמוד, לקבל ולאהוב. אם אתם בזוגיות, רצוי לעשות את זה בשניים. אני חושב שאחת המתנות הגדולות שזוגות יכולים להעניק לעצמם היא טיפול זוגי בתחילת הקשר, ולא רגע לפני קריסתו.
כשהמשיכה הופכת לאכזבה
מה שמושך אותנו מלכתחילה לבן-זוגנו, בהמשך הדרך סביר להניח שיעצבן אותנו, וזה בסדר – בני זוג לא מתחברים זה לזה באופן מקרי. כפי שראינו, הרומנטיקה היא בעצם תבנית ידועה מראש של קשר שאותו אנחנו מנסים לממש עם מישהו שמתאים פחות או יותר לתבנית הזאת. כאשר החסכים שלנו גדולים והצרכים העיקריים שלנו נותרים לא מסופקים, אנו יכולים למצוא את עצמנו חוזרים שוב ושוב לקשרים לא מספקים ואפילו הרסניים. אישה שנמשכת לקשר עם אדם שנותן לה המון בטחון עקב העבר הלא יציב שבו גדלה, עשויה לגלות בהמשך הדרך שהבטחון הפך לשעמום.
גבר שנמשך לאישה קרירה שלא מעיקה עליו כפי שהעיקה עליו אמו, יגלה בהמשך הדרך שהוא מרגיש בודד. אישה אחרת שנמשכת לגבר מאד חכם, מגלה מאוחר יותר כי היא מרגישה לידו טיפשה וחסרת ערך כפי שהרגישה כל חייה. גבר אחר שנמשך לאישה יפה כדי להרגיש בסתר ליבו שווה, יגלה בהמשך הדרך שכשהיופי דוהה או כשהוא מתרגל אליו, הוא חוזר להרגיש את אותו חוסר ערך שהרגיש תמיד. החלקים שאנו מחפשים אצל האחר, הם בעצם חלקים שאנו צריכים ללמוד ולפתח בהדרגה בתוך עצמנו בכדי להרגיש שלמים, וכדי לא להשתמש בבן זוגנו ככלי שמציל אותנו מעצמנו.
שינוי פנימי
הבקשות של בני הזוג שלנו מאיתנו הן גם הצרכים התפתחותיים שלנו – לא סתם קשה לנו להעניק לבן זוגנו את מה שהוא כל כך צריך מאיתנו. אלו הם בדיוק המקומות שאנו צריכים להתפתח בהם בתוך עצמנו. בן הזוג שלנו יכול בעצם להיות הקטליזטור שלנו לשינוי שאנחנו צריכים לעשות בתוכנו. אם אנחנו מספיק מודעים ואוהבים את בני זוגנו, אנחנו נסכים ללמוד להעניק לו את מה שהוא כל כך צריך מאיתנו, ואז נשיג שתי ציפורים במכה. ככלל, ככל שאנו מתרכזים יותר בעצמנו ובצרכים שלנו, כך אנחנו מתרחקים יותר מבן זוגנו והורסים לעצמנו את הזוגיות. ככל שמערכת היחסים תהיה מושתתת על מה אני מקבל, כך היא תהיה חלשה יותר.
אז מה עושים? מתחילים להתרכז במה אתם יכולים לתת, במקום במה אתם יכולים לקבל, ואז תגלו שבעצם אתם נותנים לעצמכם בעקיפין את מה שתמיד רציתם לעצמכם. אתם רוצים יותר שיתוף? שתפו בעצמכם. אתם רוצים יותר קירבה? התקרבו בעצמכם. אתם רוצים יותר תשוקה? הביאו אותה בעצמכם. הבינו שאינטימיות נוצרת בדיאלקטיקה שבין קירבה ומרחק. כוונתי היא שלכולנו יש קשיים סביב אינטימיות שאותם אנו פותרים באחת משתי הדרכים - אנחנו נצמדים מאד לבן זוגנו, או שומרים ממנו מרחק. הבעיה היא ששני הפתרונות הללו חוסמים את האינטימיות המורכבת מקרבה שנעה בין חשיפה ופגיעות לנפרדות וקבלת השונה.
בכל קשר אנו נעים בין שני הקצוות השונים של האינטימיות. לאנשים המפחדים מאינטימיות, עקב התלות באחר הנוצרת במערכת יחסים אינטימית באופן טבעי, יש קושי לשתף, לחשוף ולהיות פגיעים ליד בן זוגם. לאחרים יש קושי דווקא לכבד את השונות אצל האחר, והם מתמודדים איתו באמצעות שתלטנות, קנאה מוגזמת ורכושנות. זוגיות היא לא שני חצאים שמשלימים זה את זה, והיא גם לא שניים שהם אחד, אלא שניים שהם שניים, קרובים אך לא מתמזגים, רחוקים אך לא מנוכרים.
לא פעם התלונות שלכם מבן זוגכם הן בעצם ההשלכות שלכם עליו – כאשר אישה אומרת לי בנוכחות בעלה: "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", אני שומע לא פעם את המשפט "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך על עצמי". כשגבר אומר לי "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק", אני יכול לשמוע "אני לא יודע אם אני אוהב את עצמי מספיק". זכרו שבזוגיות אנחנו הופכים קונפליקטים תוך אישיים, כלומר שלנו עם עצמנו, לקונפליקטים בין אישיים עם בן זוגנו. קשה לנו לבוא במגע עם כל מיני רגשות שלנו עם עצמנו, לכן אנחנו משתמשים באחר כדי להרחיקם.
להחזיר הביתה את התלונות
לכן הצעד הראשון בכל טיפול הוא "להחזיר" הביתה את ההשלכות שלנו על האחר, ולהבין את מערכת היחסים שיש לנו עם עצמנו. חשפו את הרגשות שמתחת לתלונות, ואמרו את האמת הרגשית שלכם. לרובנו קל יותר להתלונן, לכעוס, לאיים ולהתרחק, מאשר לחשוף את הרגשות האמיתיים שלנו שמתחבאים מתחת לתלונות שלנו מבן זוגנו. במקום לומר "אני לא יודע אם היא אוהבת אותי מספיק", נסה לפגוש את המקום חסר הביטחון אצלך שחרד מנטישה, ולדבר עליו עם זוגתך. במקום לומר "אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו", נסי לפגוש את המקום שבו למדת לא לסמוך על עצמך, ולדבר עליו בכנות עם בן זוגך. חשיפת הרגשות הראשוניים הנמצאים מתחת לכל מעטה התלונות וההשלכות, מרגיעה את הצורך לתקוף ולהתגונן, ומשחררת אנרגיה חדשה שלא היתה נוכחת בן בני הזוג עד כה. לרגשות ולפגיעות שלנו יש מקום, והם חשובים ליצירת אינטימיות אמיתית עם בן זוגנו.
התמקדו במה שאתם כן רוצים לקבל
נסו ללמוד לומר מה אתם רוצים, במקום מה אתם לא רוצים – תלונות מתייחסות בדרך כלל למה אנחנו רוצים שבן-הזוג יפסיק לעשות. לרובנו קל יותר להתלונן מאשר להצהיר הצהרות המנסחות מה אנחנו מבקשים או צריכים מבן-זוגנו, אם זה בגלל שכעס הוא רגש יותר לגיטימי וזמין, או שאולי אנחנו לא באמת מאמינים שבן-זוגנו יעשה את מה שאנחנו מבקשים, ורק רוצים לפרוק את התסכול שלנו. שבו עם בן-זוגכם ונסו לבנות תוכנית פעולה בה מופיעים כל הדברים שגורמים לכם להרגיש אהובים וחשובים. השלימו כמיטב יכולתכם את המשפטים הבאים: "אני מרגיש חשוב בעיניך כאשר אתה...", או "אני מרגיש אהוב בעיניך כאשר אתה...", ואז החליפו רשימות ונסו לראות מה אתם יכולים לתת לאחר מתוך הרשימה שלו, כדי לגרום לו להרגיש אהוב.
היו קונקרטיים
הפכו את המשאלות הנסתרות שלכם לבקשות קונקרטיות – כאשר את אומרת לבן-הזוג שלך "אני רוצה שתשים לב אליי יותר", הוא לא ממש יודע מה לעשות עם זה. את המשאלה הזו אפשר לנסח מחדש בכל מיני אופנים כדוגמת "אני רוצה שתחבק אותי בחום בכל פעם שאתה חוזר הביתה" או "אני רוצה שתשאל אותי איך עבר עליי היום כשאני חוזרת הביתה". כשאתה אומר לזוגתך "אני רוצה שתרגיעי אותי כשאני כועס", היא לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. במקום זה אתה יכול לומר לה "אני רוצה שתחבקי אותי בכל פעם שאני כועס", או "אני רוצה שתתני לי כמה דקות להירגע ברגע שאני כועס".
קחו אחריות
ולסיום, קחו אחריות על ההתנהגות שלכם, היא הדבר היחיד שהוא באמת בשליטתכם – קל מאד לנקוט עמדה עקשנית שגורסת "עד שבן-זוגי לא ישתנה, גם אני לא אשתנה!". זוגות יכולים להישאר במצב הזה במשך שנים, ולאבד את כל הטוב שמערכת יחסית זוגית יכולה להעניק להם. התלונות של בני-זוג הם בדרך כלל שני צדדים אבל של אותו מטבע, כלומר נסבים סביב אותו נושא. ומתחת לעמדות ולתלונות ההפוכות של בני הזוג זה מזו, מסתתרים צרכי אינטימיות דומים המובעים באופן שונה.
הרגשי והאינטלקטואל, החזק והחלש, הפעיל והפאסיבי ושאר הדינמיקות הזוגיות שהזכרנו בטור הקודם, כולם מחפשים בסופו של דבר את אותו הדבר – להראות, להיות אהובים ולהרגיש מוערכים. ההבדל הוא בגישה ובהגנות הפסיכולוגיות שכל אחד נוקט בכדי להגיע לשם. וכשמבינים את זה יחד כזוג, הדברים נראים קצת יותר ניתנים לשינוי.
רועי צור הוא מטפל פרטני, זוגי וקבוצתי. מנחה קבוצת יחסים בין אישיים, ומרצה בבית הספר להתפתחות אישית ה"סקול-אוף-לייף".
