מילת המפתח לשינוי אמיתי היא "ביחד"
העסקה דרך קבלן, שכר משפיל ותנאים בלתי אפשריים: השחיקה במעמד המורים היא לא סוגייה הנוגעת רק לארגוני המורים - היא משפיעה על עתיד הילדים של כולנו, ואת התוצאות אפשר כבר לראות בשטח. מזכ"לית הסתדרות המורים קוראת לחברה הישראלית להתעורר
בשיתוף הסתדרות המורים
דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים שפורסם אך לפני חודשים אחדים מצביע על למעלה מ-750 אלף ילדים עניים בישראל. דו"ח אחר שפורסם לפני שבועות אחדים, הראה כי ממוצע היכולות באוריינות קריאה, אוריינות מדעית ואוריינות מתמטית של התלמידים בישראל, נמוך מהממוצע מדינות ה-OECD.
מחר: סיקור מיוחד מוועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות". לכל הפרטים
באותו הקשר ממש, לפני חודשים אחדים, ארגון ה-OECD פרסם גם הוא דו"ח שמוכיח את מה שאנחנו טוענים, יודעים ומרגישים. לפי ה-OECD שכר המורים בישראל, ביחס למדינות האחרות החברות בארגון המדינות המפותחות, הוא בין הנמוכים ביותר - סביב 6,000 שקלים בחודש. סכום שהוא פחות מהשכר החציוני, והרבה פחות מהשכר הממוצע במשק.
לצערי יש קשר הדוק בין ההישגים הנמוכים של התלמידים, לבין היעדר ההשקעה של המדינה בחינוך. מדינת ישראל אינה עשירה במשאבי טבע אבל לאורך השנים הוכיחה שהיא עשירה בהון אנושי, ביזמות ובחדשנות. עובדות ועובדי ההוראה הם אנשים בעלי תארים, מוכשרים, ערכיים, בעלי יכולות גבוהות ואמביציה, והם מבקשים לקחת חלק בבניית חברה טובה וחומלת יותר. אבל ההון האנושי המצוין שמגיע לעבוד בחינוך לא מצליח לגמור את החודש ועם מצב דברים שכזה אי אפשר להשלים, כי הוא נוגע לכולנו.
עבודתם של עובדות ועובדי ההוראה הופכת לתובענית וקשה יותר ככל שעוברות השנים. עובדי ההוראה בשטח מתמודדים עם תופעות קשות של פערים חברתיים, תלמידים עניים, צפיפות בכיתות, אלימות, שיימינג ברשתות החברתיות ועוד.
לא רק שעובדי ההוראה נאלצים להתמודד עם תופעות אלה ביומיום, אלא שפעמים רבות הם שומרי הסף והם אלה שנמצאים בחזית. הם שמזהים את הבעיות, הם שמספקים פתרונות והם גם אלה שחוטפים את האש. בתנאים שעומדים לרשות המורות והמורים, הם מצליחים לעשות את הבלתי אפשרי. אבל אנחנו שואפים ליותר, וכיום כבר אי אפשר להסתפק יותר רק באמירות ובהצהרות: יש לפעול בשטח.
מאחורי המינוח "שחיקה במעמד המורים והגננות", קיימת מציאות כואבת ותופעות שיש להוקיע: עשרות אלפי מורים המועסקים דרך קבלן; קיזוזי שכר; שכר משפיל; כיתות צפופות ועוד. בתנאים בלתי אפשריים אלה, עובדות ועובדי ההוראה אמורים ללמד - ויותר מכך, לחנך את הדור הבא, את הילדות והילדים של כולנו.
עשרות אלפי עובדי ההוראה שמועסקים בצורה קבלנית, מקבלים שכר ותנאים ירודים ביחס לחבריהם שעושים את אותה עבודה, אך התמזל מזלם והם מועסקים דרך משרד החינוך. זו תופעה פסולה, לא מוסרית ואין לה כל הצדקה.
במציאות הישראלית קיים פער עצום. מחד, יש שחיקה במעמד הגננות, המורות והמורים בכל הנוגע לתנאי העבודה והתנאים הסביבתיים, ומאידך מציבים - ובצדק - דרישות גבוהות ותובעניות כחלק מעבודת ההוראה.
מוטל על כולנו לשנס מותניים ולפעול במשותף לחינוך שוויוני, חינוך טוב יותר, מצמצם פערים, לטובת התלמידים בישראל ולא פחות חשוב, לטובת החברה הישראלית כולה.
ואולם, בניגוד גמור להצהרות ולקמפיינים, בפועל מעמד המורה רק הולך ונשחק. השחיקה במעמד עובד ההוראה היא לא סוגיה השייכת רק לארגוני המורים. מדובר בסוגיה ערכית שנוגעת ופוגעת בילדות ובילדים של כולנו. למעשה, מדובר במאבק על פני החברה כולה.
מילת המפתח לשינוי אמיתי היא "ביחד". תוך ההבנה וההכרה של כולנו כי חינוך הוא גורם שבלעדיו אין קיום לחברה.
הכותבת היא מזכ"לית הסתדרות המורים
לפנייה לכתב/ת 
