אמא שלי - מודל לחיקוי נשי ואנושי
"מיכל בר היא אימא שלי, ומלבד זה שהיא בן אדם מדהים ואימא נפלאה, היא נכה מלידה ואלופת עולם בהרמת משקולות לנכים". קסם בר בת ה-18 גדלה בבית שבו מגדר לא מגדיר אישיות, גם לא גיל, גם לא נכות. בצעד אינטימי בוחרת קסם לראיין את אימה מיכל, ומספרת גם על חייה שלה כפעילה ב"כנפיים של קרמבו". ראיון אישי זוגי שעלול לגרום לכם לפרוץ גבולות
כשאני ואחיות שלי היינו צעירות עסקנו בענפי ספורט תחרותיים למיניהם. בגיל 4 התחלתי להתאמן בקארטה והיום יש לי חגורה שחורה, אחיות שלי היו בחוגים שונים כמו אגרוף תאילנדי וכדורגל, בדרך כלל ענפי הספורט האלו לא ייתפסו באופן חברתי כמתאימים גם לבנות, אבל בבית שלנו זאת ממש לא הגישה - ילדות, בחורות ונשים יכולות לעשות בדיוק אותם דברים כמו ילדים, בחורים וגברים ואפילו יותר, כי דברים כאלו הם לא תלויי מגדר, הם תלויי האדם והאישיות שלו.
באווירה הזאת גדלתי - העובדה שאני בחורה לא משפיעה על היכולות שלי, וזה לחלוטין מגיע גם מהעובדה שאמא שלי הייתה ספורטאית וממשיכה עד היום להוכיח את עצמה, גם היא בתחום שלאו דווקא נחשב "מתאים" לנשים - הרמת משקולות.
הערכים שקיבלתי בבית מלווים אותי גם בתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו'. ערכים כמו "אני יכול" ו"אני מוביל" שהם חלק מהערכים המובילים את התנועה.
צפו בכתבתה של שלומית שרביט על פעילות תנועת "כנפיים של קרמבו" לפורים:
בחורות ובחורים עם צרכים מיוחדים ובלי צרכים מיוחדים, נפגשים פעם בשבוע ועוברים פעולה ביחד, כולם וכולן עם יכולות מדהימות ורצון עז להגשים את חזון התנועה – ליצור יחד מקום ומשמעות לכל אדם, בלי הבדלה או הפחתה מאדם בגלל המגדר שלו. במשך ארבע שנים בתנועה אני לוקחת חלק בשינוי העצום הזה שנוצר בחברה שלנו, שינוי גדול ביחס כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים אבל בעיניי – שינוי ביחס כלפי כל האנשים בעצם. ללא הבדל גיל, מין או דת, אנחנו יוצרים מקום שבו כולם שווים זה לזה, כל אדם באשר הוא יכול להיות חניך, חונך, מדריך או רכז בתנועה, כל עוד הוא בעל היכולות והרצון לכך.
מלבד העובדה שאמא שלי, מיכל, היא בן אדם מדהים, היא אלופת העולם בהרמת משקולות לנכים – וכן החלטתי לראיין אותה.
ספרי לי קצת על עצמך
שמי מיכל, בת 47, נשואה לחיים. יש לנו 3 בנות - קסם הבכורה, אוצר השנייה ואגדה הקטנה. אנחנו חיים בכרמיאל 12 שנה עברנו מת"א אל הגליל, התקרבנו אל המשפחה ואל הטבע. אני עוסקת בצילום אומנותי, בנוסף בשחזור ושיפוץ צילומים ישנים.
איזו סוג נכות יש לך וממתי את נכה?
הנכות שלי היא מולדת, זאת אומרת שבמהלך ההריון לא ידעו על בעיה כלשהי, לא היו את הכלים לברר על בעיות אצל עוברים כמו המערכות שקיימות היום. בלידה מיד ראו שהרגליים לא בריאות, הן היו עקומות וקטנות.
הנכות אצלי מתבטאת בחולשת שרירים ברגליים קטנטנות, אני נמוכה למדי. בילדותי נעזרתי במכשירי הליכה, אלו מכשירים ה"מתלבשים" על הרגליים ומקבעים אותן. אני מהלכת עם קביים כל חיי.
איך הייתה ההתייחסות, של המשפחה ושל ילדים שפגשת, אלייך?
אני אחות רביעית מתוך 5 ילדים, גדלתי כמו כל הילדים במשפחה ובסביבה הטבעית שלי, עם אותן חובות וזכויות בבית ובחברה. לא קיבלתי "הנחות" וזה דבר שהביא אותי לדעתי לחיים עצמאיים לחלוטין. מעולם לא היו לי בעיות חברתיות - הייתי פעילה מאוד, נמרצת מאוד.
אילו דברים נהגת לעשות – עם ולמרות הנכות?
אהבתי להשתתף בכל פעילות בסביבתי, בסיום כיתה ח' עליתי אל המצדה ברגל לאט לאט בשביל הנחש כמו כולם (פעם לא היה רכבל לעלות איתו אל המצדה). אהבתי בילדותי להחליק על גלגיליות וסקייטבורד - נעזרתי עם הקביים כמו שמחליקים על השלג, נפלתי המון, נפצעתי המון, אבל לא ויתרתי.
איך נחשפת לספורט הנכים?
לספורט הנכים נחשפתי בגיל "מבוגר" יחסית, מעולם לא הייתי במסגרות של נכים. בגיל 23 עברתי לת"א ושם פנו אליי מכרים וסיפרו לי שיש מועדון ספורט לנכים ברמת גן. נכנסתי למועדון ונדהמתי, לא ראיתי מעולם ספורט שבהם נכים פעילים וכשהוזמנתי לשחק כדורסל, לא הבנתי איך אפשר?
לאט לאט נחשפתי לכל העולם המדהים של ספורט הנכים, בזכות ההליכה עם הקביים.
הידיים שלי תמיד היו חזקות מאוד, באחד הימים נכנסתי לחדר הכושר, ומאז השתנו חיי - מאמן הכושר מיד ראה שיש לי כוח יוצא דופן ונתן לי להתנסות במשקולות. סגנון ההרמה הוא בשכיבה על מיטה מיוחד ומשקולת ענקית שוכבת מעלייך.
ספרי קצת על ההישגים שהגעת אליהם, תחרויות שהיית בהן, האליפויות בארץ ובחו"ל
מהר מאוד הגעתי להשגים מרשימים מאוד, שברתי שיא ישראלי ולאחר זמן מה יצאתי לאליפות אירופה שהתקיימה בהונגריה. הייתי הפתעה מוחלטת לכל המתחרים והמאמנים הרגע שהרמתי את המשקולות הבינו שיש כוכבת חדשה בתחום. באליפות אירופה זכיתי במקום השני, מדליית כסף והמון כבוד מהאנשים בענף.
קסם בר בפעילות ב"כנפיים של קרמבו"
באותן שנים בארץ היו 2 ערוצי טלוויזיה, צוות צילום יצא איתי לטיסה לאליפות בהונגריה, אחרי שהסרט שודר - כל ישראל ידעו מי אני, לא יכולתי לצאת מהבית בלי שעצרו אותי, חיבקו אותי ופירגנו מכל הלב.
אח"כ הגיעה אליפות ישראל, בה זכיתי במקום הראשון ושברתי שיא ישראלי. ואז הגיעה הנסיעה הגדולה לאליפות עולם - שוב מתחרות נוספות שהגיעו מכל העולם, אליפות גדולה מאוד, מרגשת מאוד ביחס לאליפות אירופה. באליפות העולם שברתי שיא עולמי - הרמתי 100 ק"ג!! ואני בסה"כ בגובה 1.50 (בקושי) ושקלתי 50 ק"ג.
כשחזרתי הביתה התראיינתי לטלוויזיה, לרדיו ולעיתונים. הוזמנתי לחגיגות יום העצמאות בקריה בת"א בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל והוזמנתי לטקס חתימת חוזה השלום עם ירדן בהשתתפות יצחק רבין ז"ל, המלך חוסיין ז"ל וקלינטון נשיא ארה"ב אז.
זכיתי בספורטאי מצטיין. משרד החינוך לא הכיר בספורט הנכים כספורט הישגי לכל דבר, ורצו לתת לי חצי סכום מהפרס שספורטאי "רגיל" (לא נכה) מקבל. אחרי המאבק ופניה לבית המשפט זכיתי בסכום שווה כמו כל הספורטאים. זכיתי גם להיות בוועדות בכנסת שדנו במעמד הנשים בספורט.
מדוע הפסקת לעסוק בתחום?
לצערי הרב, העומס על הגוף הופיע אחרי התחרות באוסטרליה, סבלתי כאבים עזים בצוואר ואחרי בדיקות של מומחי ספורט התגלו אצלי פריצות דיסק ונאלצתי לפרוש. ניסיתי להצטרף לקבוצת הכדורסל על כסאות גלגלים ויצאתי עם הקבוצה לאליפות אחת, אבל זה לא ריגש אותי ולא התחברתי לעניין הקבוצתי. לא הייתי מוכשרת בכדורסל כמו במשקולות.
האם את מספרת לאנשים על חוויותיך?
קסם בר בפעילות ב"כנפיים של קרמבו"
בכל הזדמנות שנופלת בחלקי אני נענית בשמחה לספר את הסיפור האישי שלי, לחשוף את הילדים ובני הנוער לספורט הנכים ובכלל לעולם הנכים דרכי, אמא נכה זה דבר שלא כל אחד פוגש בחייו ואם יש להם הזדמנות לשאול שאלות, לקבל תשובות, כנות וסיפור חיים שמלמד על שמחת חיים אהבת החיים והספורט - עשיתי את שלי.
לפנייה לכתב/ת 
