שער עצמי של אלונה / "סוגר חשבון"

ביום ראשון בלילה סימס לי חבר טוב, אוהד הפועל חיפה, את ההודעה הבאה: "במכבי תל-אביב התלוננו שנים על החמצות של דור פרץ. יכול להיות שהוא כבש את שער האליפות. סמיילי". "דווקא במקרה הזה", עניתי, "האחריות נופלת על היריבים של מכבי". וזה הסיפור.

מכבי תל-אביב ומכבי חיפה ידועות בשנים האחרונות כספקיות הגדולות של שחקנים מושאלים לקבוצות האחרות. הרחק מאחור נמצאות שאר הקבוצות. כשג'ורדי קרויף הגיע לארץ הוא חידד את התנאים לגבי קבוצות המבקשות להשאיל שחקנים מהצהובים. "מולנו הם לא ישחקו", קבע קרויף.

מאחורי המהלך עמד כמובן אינטרס צר. קרויף חשש ששחקניה המושאלים של מכבי יתעלו נגדה, בין אם מתוך מוטיבציית יתר להוכיח לקבוצת האם שטעתה בשחרורם ובין אם בזכות כישרונם. הוא גם ביקש להימנע מסיטואציה רגישה: לא בריא ששחקן ששייך עדיין לקבוצה מסוימת - ולפעמים זכאי לקבל ממנה מענקים - ישחק נגדה. אפשר לא לאהוב את המהלך הזה, קשה להתווכח עם ההיגיון שמאחוריו.

אלא שהמצב שכפו קרויף ויעקב שחר על הליגה הפריע למאמי הלאומית, הפועל באר שבע, ובהובלת הבעלים אלונה ברקת הועבר לפני כשנתיים חוק המושאלים - האוסר על קבוצת האם להתנות את השאלתם בכך שלא ישחקו נגדם. קרויף, כהרגלו, שתק. שחר היה זה שזעם. "עשית לנו תרגיל", אמר אז בישיבת ועדת האתיקה, "החלטנו שדנים על זה יחד ובמקום זה רצת להתאחדות לכדורגל". ברקת לא הגיבה ודאגה שהחוק אכן יעבור. באותה נשימה היא לא הסכימה אז ששחקנה המושאל לבית"ר ירושלים, תומר סוויסה, ישחק מול הפועל באר שבע. ככה זה כנראה. זה שאתה לא אוהב מציאות מסוימת, לא אומר שלא תשלים איתה כשאתה יוצא ממנה מורווח.

פעלה מאחורי הקלעים. ברקת(צילום: יאיר שגיא)

אבל משטרת הקארמה עובדת יפה. מי סבל פעמיים מחוק המושאלים? נכון, הפועל באר שבע. בשנה שעברה ספג שוער נתניה ברק לוי שער די אומלל מול מכבי תל-אביב. כעת דור פרץ הבקיע שער עצמי. אין לי ספק שאיש מהם לא עשה את זה בכוונה, אבל בשורה התחתונה הם עזרו לקבוצת האם שלהם. שני השערים היו נמנעים לו התנאי האהוב על קרויף ושחר היה בתוקף. זה היה שער עצמי מרהיב של אלונה ברקת.

דור הולך ודור בא

ומדור פרץ לדור אלו, אבל קודם צריך לקום ובאמת להצדיע לאלונה ואלי ברקת. הכי קל עבורם היה להשתלט על קבוצת כדורגל במרכז, נניח הפועל תל-אביב, ולהפוך אותה לאימפריה. במקום זה הגיע הזוג הסימפטי לקבוצה שהם לא אוהדים בליבם מלכתחילה, מועדון חשוב ש-40 שנה היה מחוץ לרדאר של הכדורגל הישראלי – ועוד בבירת הנגב, עיר שהתפתחותה וכלכלתה משמעותיות ברמה הלאומית, בלי גרם של ציניות. הזוג ברקת הוציאו ויוציאו עשרות מיליוני שקלים מכיסם על עסק שאינו כלכלי. כמעט בלתי אפשרי להרוויח בכדורגל. נכון שבמקרה שלהם גם עיריית באר שבע עוזרת, אבל אם הצמד ימשיך בקבוצה לטווח ארוך, ביום מן הימים השניים יהיו זכאים אפילו לפרס ישראל. לא פחות.

חובתם של הזוג ברקת לעשות למען קבוצתם ככל האפשר, רק אל תדברו איתנו על "התנהלות אחרת" בכדורגל הישראלי. הלחץ להשיג תואר נוסף כנראה מטשטש את הדיבורים היפים. בשנה שעברה כזכור התעניינה באר שבע "במקרה" ביובל שבתאי לפני המשחק נגד רעננה, לזעמו של אשר אלון, וגם החתימה אותו לאחר מכן. בהמשך הדליפו בבאר שבע לכתבים שהקבוצה רוצה את ז'אורז'יניו מסכנין לפני המשחק נגדה. העונה סיפרו לנו על אור אינברום המועמד לאלופה לפני המשחק באשדוד. השבוע נודע שדור אלו ממכבי פתח-תקווה חתם בבאר שבע, כשהוא אמור לשחק פעמיים מולה בפלייאוף.

ייקלע למצב בעייתי. אלו(צילום: ראובן שוורץ)

זה מצב בעייתי מאוד לאלו ולקובי רפואה, שצריך להחליט אם להעלות אותו. אם אלו יפתח ב-11 יסתכלו עליו בזכוכית מגדלת. לא נעים. אם לא יעלה מכבי תל-אביב תופלה לרעה - שכן נגדה הוא ודאי ישחק. עוד לא יבשו דמעות האושר בבאר שבע על החתמת אלו, ואנחנו מגלים שבנגב רוצים גם את דן איינבינדר, שאמור גם הוא, איזה פלא, לשחק פעמיים נגד באר שבע בפלייאוף במדי בית"ר ירושלים.

שלא תבינו לא נכון. כל המהלכים כשרים, חוקיים, נבונים, נכונים, וגם אם מעלים ריח רע, זכותה של באר שבע לבצע אותם ולדאוג לעצמה. יותר מזה, אם הפועל באר שבע תזכה באליפות, זה יקרה לפני הכל בזכות היכולת - המאמן המצוין ברק בכר והאצטדיון המעולה בטרנר, לא בזכות שום דבר אחר. אבל אל תספרו לנו אחר-כך מעשיות על אתיקה חדשה וטוהר הנשק, אפרופו חוק המושאלים.

הכל כשר, רק אל תספרו סיפורים. בכר(צילום: ראובן שוורץ)

ועוד דבר: מישהו מדמיין מה היה קורה לו מכבי תל-אביב וקרויף היו מחתימים שחקנים מקבוצות מתחרות לפני הפלייאוף, כפי שקרה עם גילי ורמוט לפני הדרבי? אז קיבלה מכבי בראש – בצדק, זה היה מהלך לא ראוי. במקרה הזה אין לי ספק שערוץ באר שבע חמש לייב היה פותח יום שידורים מיוחד עם הפרשן בוני גינצבורג, שבמבט מרצין היה מסביר למצלמות מדוע התפספס המהלך המדויק. סביב באר שבע חלה דממה תקשורתית מוחלטת כי בואו נודה, מאוד לא פוליטקלי קורקט שלא לפרגן לפרויקט (הבאמת נהדר) של אלונה. אז בואו נסכם: כל אחד עושה מה שטוב לו, חבל על ההטפות ומספיק עם הצביעות. כדורגל זה (גם) עסק של טריקים מלוכלכים.

אלטרנטיבה עאלק

21 דקות, חמש שניות ו-5 נקודות. זו הייתה מנת חלקם המשותפת של ליאור אליהו, יותם הלפרין ובר טימור במשחק הראשון בסדרת חצי גמר היורוקאפ בין הפועל ירושלים לוולנסיה. הקהל של ירושלים יכול להפסיק לשאוג "אל אל ישראל". גם כאן, אגב, אין שום בעיה. קבוצה חייבת לשתף את השחקנים שהיא מאמינה בהם. רק אל תספרו לנו על אלטרנטיבה ל"קבוצת הזרים" של מכבי תל-אביב. אין כזו. גם ירושלים רואה רק ניצחון בעיניים, לא עקרונות.

צל"ש השבוע: יוסי אבוקסיס

תאהבו את הטיפוס או לא, יוסי אבוקסיס הוא איש מקצוע מצוין. כבר שנה שנייה שהוא מטפס עם בני סכנין לפלייאוף העליון עם קבוצה בתקציב נחות, שבדרך כלל גם משחקת פתוח ויפה. לא אהבתי את ההתעלמות של אבוקסיס מהבעיות ביציעים של סכנין נגד בית"ר, אבל מגיעות לו הרבה מילים טובות על ההצלחה הרצופה. שאפו.