שתף קטע נבחר

רוכב בעקבות גורלם: המסע למען ההוספיס

רק רימון הלם הציל את תום פלד מחבורת חזירי בר עצבנית שתקפה אותו במהלך רכיבה בחושך ליד גבול לבנון. עד אז הצליח לאסוף יחד עם חבריו למסע האופניים 30 אלף שקל למימון "הוספיס גליל עליון" שנתון במצוקה כלכלית גדולה

תום פלד איבד את אביו רמי ממחלת הסרטן ומאז התקשה להתאושש. "אבי נאבק בסרטן במשך שמונה שנים, ואחרי מותו עברתי תקופה קשה מאוד של דיכאון", הוא מספר. "יצאתי ממנה רק אחרי שהחלטתי לצאת למסע רכיבה על אופניים במשך שלושה חודשים, לבד באירופה".

 

מאז מצוקת חולי הסרטן לא הניחה לפלד. כששמע על הקשיים הכספיים שבהם נתון "הוספיס גליל עליון", שפועל בראש פינה ומסייע לחולים סופניים שמבקשים למות בביתם, החליט להירתם לעזרתם. "כשחזרתי לארץ מהמסע הפרטי שלי, הקמתי פרויקט שנקרא BFF (ראשי תיבות של bike for the fight), שמטרתו לגייס כספים לחקר הסרטן", הוא מספר. "במשך שלוש קיצים חצינו את ארצות־הברית על אופניים, עברנו בקהילות יהודיות, בקמפוסים, בבתי חב"ד ובכל מקום שהיה מוכן לקבל אותנו והצלחנו לגייס שני מיליון שקלים".

 

תום פלד וחברים למסע, בקו הסיום (צילום: שלומי מוצפי) (צילום: שלומי מוצפי)
תום פלד וחברים למסע, בקו הסיום(צילום: שלומי מוצפי)

מאז המשיך פלד, 29, נשוי טרי, תושב רמת־השרון, לרכוב על אופניים כתחביב בלבד, עד שהחליט לצאת למשימה הנוכחית. "כולם אמרו לי שיהיה קשה מאוד לגייס כספים להוספיס, אבל החלטתי לא לוותר", הוא אומר. "רכבתי 350 קילומטר, מהחרמון עד ראש פינה. בכל קילומטר שעברנו ביקשנו מאנשים לתרום עשר אגורות. עד היום גייסנו 30 אלף שקלים. זה לא היה היעד שקבעתי לעצמי, אבל זה בהחלט יעד מספק".

 

למה לא הצלחת להגיע לסכום שקיווית לגייס?

"אולי כי הגזמתי ביעד שהצבתי לעצמי, אבל המודעות שהמסע עורר כלפי ההוספיס שווה הכל. סוף־סוף יודעים באזור המרכז איזה אנשי חסד יש בצפון. וחוץ מזה, גם העובדה ששר הבריאות יעקב ליצמן הזמין אותי לפגישה בנושא מוכיחה כמה השפעה וכוח יש למסע שעשיתי עם חבריי".

 

ביום השלישי למסע, במקום חשוך ומבודד, הקיפה את פלד להקת חזירי בר. פתאום המחשבה על סוף המסע התחלפה במחשבות על סוף חייו. "הייתי כמה מאות מטרים מגבול לבנון", הוא מספר וההתרגשות עדיין ניכרת בקולו. "זהו אזור מאוד מבודד, מוקף הרים. עשרה מטרים מולי עמדו עשרה חזירי בר שעירים וענקיים, שמגיעים לך לפופיק, חושפים שיניים. קפאתי במקום. זכרתי שהם פחדנים ולא הבנתי למה הם לא בורחים, ואז ראיתי מאחוריהם כמה גורים קטנים. זכרתי שאם יש גורים לידם — הנקבות מאוד אגרסיביות ומסוכנות. הייתי לבד ולא הייתה לי קליטה סלולרית. דמיינתי איך הם הורגים אותי".

 

ומה עשית?

"נזכרתי שיש לי רימון הלם למקרה חירום. הורדתי את התיק במהירות, פתחתי אותו וזרקתי אותו בכל הכוח עליהם. הם היו כל כך מופתעים שהתפזרו, וטסתי משם הכי מהר שאני יכול. חשבתי לעצמי — אני 200 מטר מהגבול וביזבזתי את רימון ההלם היחידי שלי. אני באמת לא הייתי יודע מה הייתי עושה אם לא היה לי את הרימון הזה".

 

 

תרומות להוספיס גליל עליון דרך אתר המסע  או לחשבון ההוספיס בבנק הפועלים, סניף ראש פינה 542, חשבון מס' 309009

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים