פה זה לא אירופה / "סוגר חשבון"

אף אחד לא באמת חשב שנבחרת ישראל תחזור עם משהו מספרד, למעט, אולי, כמה בקבוקי ריוחה טובים עם הצהרה למכס. ובכל זאת, ההפסד הלא מפתיע גרר כאן השתוללות מופרכת במיוחד, שנעה על מנעד של חילופי האשמות, שחקנים ממורמרים ופרשנים משתלחים. הנימה הזעופה שליוותה את הניתוחים הייתה מגוחכת.

זו ספרד, לא פחות, למה בדיוק ציפיתם? ניסים בסדר גודל כזה מתרחשים פעם ב-30 שנה ואז השדר מאבד את הקול ונכנס לפנתיאון. יש סיכוי קלוש מאוד לתפוס את ספרד מתקשה נגד נבחרת ברמה של ישראל שלא תוך כדי טורניר לחוץ של מספר משחקים ועוד בביתה. נאמר זאת כך: אם הספרדים היו צריכים ניצחון בהפרש של שישה שערים כדי לעלות, הם היו עושים את זה ללא עזרה מהשופטים. ונבחרת ישראל אפילו לא קרובה לרמה של פריז סן ז׳רמן.

לכן ההתעסקות של רוב המומחים בפאנלים הייתה מביכה. אוקיי, מרציאנו אשם בשלושה שערים, נכון. ואם הוא היה מאופס, אז השערים של ספרד לא היו מגיעים בדרך כזו או אחרת? והרוש, במקום להפגין קולגיאליות בסיסית, עוד הולך ומשפיל את מרציאנו בראיון שאחרי. "הליגה הישראלית טובה מהליגה הסקוטית הראשונה", ליהג השוער שעלול לרדת ליגה בישראל. לפחות חוש הומור יש לו.

גם תומר חמד לא היה רגוע בראיון לחברי נדב צנציפר, וגם הוא עקץ קולגות ואחר-כך התפתל בניסיון להסביר שלא בדיוק אמר מה שכולם חושבים. נדמה לי שהחלוץ והשוער ביקשו לנצל את העובדה שהמאמן אלישע לוי נחשב לרך לב ושבמקרה של מאמנים שנחשבים קשוחים יותר, שני הגברים היו בוכים בלילה, לא נשמע קולם. לא שמענו למשל את חמד מתלונן בפומבי על מקבלי ההחלטות בברייטון, אולי כי זה לא כדאי. באנגליה הוא הסתפק בשיחה עם המאמן. אלישע צודק.

אבל הליצנים הכי גדולים היו פרשנים שהתלוננו כי נבחרת ישראל נתנה יותר מדי כבוד לספרדים ושהייתה חסרה להם "אגרסיביות". כן, תיכנסו בהם, תשברו להם רגליים. הלו, איפה אתם חיים בדיוק? הטורניר הקדם עולמי הוא לא ליגת העל הישראלית, שבה מסתובבים כסחני על ומאיימים על המשך הקריירה של השחקנים שמולם בלי תגובות הולמות של אנשי המשרוקית. השופטים באירופה לא היו קוראים אליהם את הבריון התורן, נוזפים בו כדי לקבל דקות מצלמה ועוברים הלאה. אבל הופה, פה זה לא אירופה.

אלישע צדק(צילום: AP)

ברק בכר ראוי למילים טובות

השתמטות מצה״ל היא אחד הנגעים של החברה הישראלית, בוודאי כשבמרכז אנשים יותר מפורסמים שעלולים - או עשויים - לשמש מודל. לכן צריך להעריך את מאמן הפועל באר שבע, ברק בכר על הצעד שלו, התגייסות לשירות מילואים. בניגוד למה שחושבים כמה כסילים וטוקבקיסטים מתלהמים, זו לא קומבינה ולא שום דבר בכיוון. המאמן עשה שטות כשהיה ילד - קורה לרבים מאיתנו - היה מספיק אמיץ כדי להודות שטעה ומספיק אכפתי כדי להשלים את מה שהחמיץ ולתרום לצה״ל בדרכו. הלוואי שאמנים, ספורטאים וסלבס נוספים שלא השלימו שירות צבאי - ע"ע מנהיגי דעת קהל - ינהגו בצורה דומה. שאפו, ברק.

בקרוב במדים(צילום: ישראל יוסף)

משחק העונה: הלחץ על מכבי

אפשר לבלבל את המוח עד מחר בקלישאות כמו "יש מספיק נקודות בקופה ומשחק אחד לא ישנה", אבל זו תהיה שטות גמורה. משחק העונה של מחר יכריע את האליפות והעניין הוא כזה: ניצחון של באר שבע, ואפשר להחמיא לגיבורי האליפות השנייה ברציפות בנגב. גם תיקו נועל למעשה את הסיפור. באר שבע ומכבי ת״א יאבדו פחות או יותר את אותו מספר נקודות במהלך הפלייאוף, כשסביר שמכבי עוד תמעד בנתניה, לא בדיוק בית, לעומת 100 אחוזי הצלחה צפויים לבאר שבע בטרנר.

יחס השערים הוכרע לטובת האלופה מזמן, כך שהסיכוי של מכבי ת״א לסגור פער של 3 נקודות יהיה קלוש. נראה גם שבאר שבע מגיעה במומנטום טוב יותר אחרי ניצחון מרשים על מכבי חיפה, בעוד מכבי קצת הורידה הילוך בשלושת המשחקים האחרונים.

הלחץ עליהם(צילום: ראובן שוורץ)

לכן, הלחץ כולו על הצהובים, שחייבים לנצח כדי להשאיר את העונה פתוחה. כולם זוכרים את שיטת הקיזוז של 2010, אבל הפועל ת״א הגיעה באותה עונה לחיפה למשחק מכריע נגד הירוקים, וניצחה כמו גדולה, כשהלחץ עליה. מכבי ת״א הגיעה למשחק העונה בקריית אליעזר ב-1996 וניצחה 1:3 בדרך לדאבל. אם מכבי לא תנצח מחר בטרנר, כנראה שהאליפות לא מגיעה לה למרות סגירת הפער באופן מאוד מרשים. קבוצות גדולות באמת יודעות להכריע משחקי עונה, ולא לדחות את ההכרעה.

מאיר איינשטיין, הצדעה קטנה

הוא היה שדר מרגש, עיתונאי מקצוען, מראיין חד ומדויק, אדם צנוע, ביישן כמעט, לא עשה הנחות לאף אחד, גם לא לעצמו. גם לא עשה עניין ממחלתו והתעקש לעבוד עד רגעי חייו האחרונים. מאיר איינשטיין הלך לעולמו אבל הקול שלו, הרגעים המצמררים שהעביר אלינו מהמגרשים, האולמות והמסלולים, השאגות שאין דומה להן - כל אלה ימשיכו ללוות אותנו תמיד. זכיתי לעבוד איתו לפני 25 שנה כעוזר שדר ולמדתי המון. היה שלום איש אהוב, ותודה.